הרטבת לילה (הרטבת לילה)

סקירה קצרה

• מהי הרטבת? הרטבה לא רצונית בלילה לאחר יום הולדת 5 וללא סיבה אורגנית. זה פוגע בעיקר בילדים, ובבנים לעתים קרובות יותר מאשר בבנות.
• צורות: הרטבת חד-סימפטומטית (רק הרטבת לילה), הרטבה לא חד-תסמינית (הרטבת לילה בתוספת פגיעה בתפקוד שלפוחית ​​השתן במהלך היום), הרטבה ראשונית (הרטבת לילה ברציפות מאז הלידה), הרטבה משנית (הרטבת לילה מחודשת לאחר תקופה יבשה של לפחות שש חודשים).
• גורמים: כנראה מספר גורמים מעורבים כמו נטייה משפחתית, עיכוב בהבשלה של אזורי מוח מסוימים, מחסור בהורמון אנטי-דיורטי, קיבולת נמוכה של שלפוחית ​​השתן, גורמים פסיכולוגיים ופסיכו-סוציאליים.
• אבחון: לקיחת היסטוריה רפואית, יומן שלפוחית ​​השתן, פרוטוקול 14 יום, בדיקה גופנית, דגימת שתן, בדיקת אולטרסאונד של כליות ושלפוחית ​​השתן, מדידת זרימת שתן (uroflowmetry) וכו'.
• אפשרויות הטיפול: כולל ניהול יומני שתייה וחיסול, רישומי לוח שנה ללילות יבשים ורטובים, שבח לילד על לילות יבשים, אימון רצפת האגן במידת הצורך, ביופידבק, טיפול בהתנהגות מכשירנית, תרופות.

הרטבת: הגדרה

באופן קפדני, הרטבה קיימת כאשר ילד מרטיב את המיטה בלילה לפחות פעם בחודש למשך תקופה של שלושה חודשים לאחר יום הולדתו החמישי. בילדים צעירים יותר, לעומת זאת, דליפה לא רצונית של שתן במהלך השינה נחשבת תקינה (בריחת שתן פיזיולוגית).

הרטבה בשעות היום

ישנם גם ילדים שרק מדליפים שתן באופן לא רצוני במהלך היום ללא כל סיבה אורגנית. רופאים מתייחסים להרטבה בשעות היום כאל בריחת שתן לא אורגנית (פונקציונלית).

הרטבת: צורות

ישנן שתי צורות עיקריות של הרטבה: מונו-סימפטומטית (MEN) והרטבת נוקטרנה שאינה חד-סימפטומטית (Non-MEN):

• Enuresis Nocturna מונוסימפטומטית (MEN): הילדים שנפגעו מרטיבים את עצמם אך ורק בלילה במהלך השינה. זו הסיבה שהיא מכונה גם "הרטבת לילה". במהלך היום אין חריגות.

בהתאם לכמה זמן קיימת ההרטבה הלילית, הרופאים גם מבחינים בין הרטבה ראשונית ומשנית:

• הרטבת ראשונית: הילדים הפגועים הרטבו בלילה ללא שלב יבש מאז הלידה, מבלי להראות תסמינים אורולוגיים אחרים.

• הרטבה משנית: לאחר שלב יבש של לפחות שישה חודשים, ילדים נרטבים לפתע שוב בלילה. צורה זו שכיחה פחות מהרטבת ראשונית.

הרטבה: גורם

הרטבת יכולה להיגרם ממגוון רחב של גורמים. ברוב המקרים, מספר גורמים מעורבים בהתפתחותו.

Enuresis Nocturna מונוסימפטומטית (MEN).

הסיבה המדויקת להרטבת לילה מבודדת ללא תסמינים נוספים לא הובהרה סופית על פי מצב הידע המדעי הנוכחי. עם זאת, הן בצורות הראשוניות והן המשניות של MEN, ניתן להדגים נטייה משפחתית: ההסתברות להרטבה אצל הילד היא 44 אחוזים אם לאחד ההורים יש גם הרטבה. זה עולה ל-77 אחוז אם לשני ההורים הייתה הרטבה.

בהתבסס על הנטייה הגנטית, יש כנראה עיכוב הבשלה במוח: ההנחה היא שאצל אנשים שנפגעו מ-MEN, אותם מבני עצב מבשילים באיחור שאחראים על השליטה בשלפוחית ​​השתן.

גורמים אחרים שעשויים לשחק תפקיד בהתפתחות של הרטבת חד-סימפטומטית (MEN) כוללים:

• שינה עמוקה במיוחד: מספר מחקרים וחוויות של הורים רבים הראו שלילדי גברים קשה במיוחד להתעורר. השינה העמוקה הנוספת גורמת לכך שהילדים לא שמים לב לדחף להשתין. אם השלפוחית ​​מלאה מדי, היא מתרוקנת באופן לא רצוני.

• קיבולת נמוכה של שלפוחית ​​השתן: לפעמים שלפוחית ​​השתן של הילד פשוט קטנה מדי לכמות השתן המיוצרת.
• פוליאוריה: בפוליאוריה, שלפוחית ​​השתן תקינה בגודלה אך מייצרת יותר מדי שתן.
• התרוקנות לא מלאה של שלפוחית ​​השתן: אם, למשל, השופכה צרה מדי, השלפוחית ​​לא יכולה להתרוקן לחלוטין. כתוצאה מכך נשארים שאריות שתן לאחר כל ביקור בשירותים. כתוצאה מכך, שלפוחית ​​השתן מתמלאת מהר יותר, מה שעלול להוביל להרטבת לילה.

• שתיית יותר מדי נוזלים בערב: שתייה מרובה בערב לפני השינה יכולה גם להוביל לגברים. על פי מחקר, כמות של 25 מיליליטר או יותר של נוזל לק"ג משקל גוף יכולה לעורר הרטבת לילה.

Non-monosymptomatic Enuresis Nocturna (Non-MEN).

הרטבת לילה בתוספת סימפטומטולוגיה בשעות היום היא תוצאה של הפרעה לא אורגנית בתפקוד שלפוחית ​​השתן או תערובת של עיכוב בגרות גנטי (כגון MEN) והפרעה לא אורגנית בתפקוד שלפוחית ​​השתן.

Non-MEN נצפתה לרוב בילדים עם פעילות יתר של שלפוחית ​​השתן וירידה ביכולת שלפוחית ​​השתן ודחייה רגילה של מתן שתן (דחיית הטלת שתן):

אופייני לפעילות יתר של שלפוחית ​​השתן הוא דחף תכוף ומוגזם להטיל שתן שכמעט ולא ניתן לדכא. במהלך היום, הנפגעים עדיין מסוגלים לעצור שתן. אבל בלילה במהלך השינה, כשאין שליטה מודעת, מתרחשת הרטבה לא רצונית.

דחיית הניתוח מתרחשת כאשר ילד מתרגל להחזיק את השתן שלו במשך זמן רב - למשל, כי הוא לא רוצה להפריע למשחק כדי להשתין. לאחר זמן מה, השלפוחית ​​מסתגלת לכך, כך שבסופו של דבר אפילו שלפוחית ​​שתן מלאה בבירור אינה מעוררת עוד דחף להשתין. במהלך השינה, שלפוחית ​​השתן מתרוקנת מבלי לשים לב.

גורמים פסיכולוגיים ופסיכו-סוציאליים, כפי שמתוארים תחת MEN, עשויים להיות מעורבים גם בהתפתחות של הרטבה שאינה חד-סימפטומטית.

הפרעות נלוות

הפרעות פסיכולוגיות נלוות רלוונטיות מבחינה קלינית נמצאות בכ-20 עד 30 אחוז מהילדים עם הרטבת לילה (בעיקר עם אנשים שאינם גברים). אלה כוללים, למשל, ADHD, התנהגות חברתית מופרעת, חרדה ודיכאון. לפעמים הפרעות נלוות כאלה הן תוצאה של הרטבת. במקרים אחרים, הם קודמים להרטבה, כמו הרטבה משנית בעקבות גירושי הורים או רילוקיישן.

ילדים שמרטבים במהלך היום מראים גם הפרעות פסיכולוגיות נלוות ב-20 עד 40 אחוז מהמקרים.

הפרעות שינה (כגון דום נשימה בשינה) והפרעות התפתחותיות (כגון דיבור) יכולות גם ללוות להרטבת.

מקרה מיוחד: הרטבה במבוגרים

ההנחה היא שגם כאחוז אחד מהמבוגרים מושפעים מהרטבת. כמו אצל ילדים, מגוון רחב של סיבות יכולות להיות אחראיות. לדוגמה, התבגרות מאוחרת במוח נמצאת מדי פעם גם בחולי הרטבת מבוגרים. עם זאת, הסיכויים לפתרון הבעיה "בכוחות עצמו" קלושים ביותר.

הרטבת: מה לעשות?

ביקור אצל הרופא מומלץ תמיד במקרה של הרטבה, וזה תקף באופן שווה לילדים ולמבוגרים. לא מדובר במקרה חירום, אך יש לשלול שמחלות גופניות או הפרעות פסיכולוגיות עומדות מאחורי הטלת השתן הלא רצונית. עם זאת, יש לשלול שמחלות גופניות או הפרעות פסיכולוגיות עומדות מאחורי ההרטבה הבלתי רצונית. כמו כן, מומלץ לפנות לרופא כי הרטבה עלולה להפעיל עומס פסיכולוגי רב על הנפגעים.

איש הקשר הרפואי הנכון להרטבת ילדים הוא רופא הילדים והרופא המתבגר. מבוגרים צריכים לפנות לרופא המשפחה שלהם.

הרטבת: אבחון

מטרת הרופא היא לשלול סיבות אורגניות להרטבה בלתי רצונית ולסווג הרטבה לפי צורתה (הרטבה ראשונית או משנית, MEN או לא MEN).

היסטוריה רפואית ופרוטוקולים

ראשית, הרופא לוקח את ההיסטוריה הרפואית של המטופל (אנמנזה). לשם כך, הוא או היא שואלים את האדם המושפע או את ההורים שאלות שונות כגון:

• מתי מוציאים שתן - רק בלילה או גם ביום?

• באיזו תדירות אתה מרטיב את המיטה?

• האם יש תסמינים נוספים מלבד הרטבה, כגון הטלת שתן תכופה או בריחת צואה?

• האם הרטבה מתרחשת רק בבית או גם או אך ורק בסביבה לא מוכרת?

• כמה פעמים ביום אתה או ילדך הולכים לשירותים?

• האם אתה או ילדך צריכים לקום בלילה כדי להשתין?

• האם הייתה אי פעם דלקת בשלפוחית ​​השתן או השופכה?

• כמה, מה ומתי אתה או ילדך שותים?

• האם ישנם סימנים של איחור התפתחותי כללי אצל הילד?

• האם אתה או ילדך מפגינים בעיות התנהגות?

• האם יש בעיות במשפחה ו/או בבית הספר או לחץ בעבודה או בזוגיות?

הרופא עשוי לבקש ממך לנהל מה שנקרא יומן שלפוחית ​​השתן. ביומן זה, עליך לרשום במשך 48 שעות לפחות באיזו תדירות האדם רוקן את השלפוחית, כמה שתן הועבר וכמה האדם שתה.

כמו כן, כדאי לנהל יומן של 14 ימים בו מתועדת הרטבה לא רצונית בלילה וביום, וכן תדירות יציאות, מריחת צואה או עשיית צרכים.

בדיקת תסמינים פסיכולוגיים

כפי שהוזכר לעיל, הרטבה קשורה לעתים קרובות להפרעות פסיכולוגיות. לכן, יש להשתמש בשאלונים ספציפיים על הפרעות פסיכולוגיות גם בעיבוד הרטבה. מומלץ להשתמש בשאלוני הורים מאומתים בפס רחב, כגון ה-Child Behavior Checklist (CBCL).

אם מאושר החשד להפרעה נפשית, יש להיוועץ בהורים או אנשים שנפגעו בהתאם, ובמידת הצורך, יש לפנות לטיפול מתאים.

בחינות בסיסיות

• בדיקה גופנית: המטרה היא לשלול גורמים אורגניים להרטבת ולקבוע הפרעות נלוות. הרופא בודק בין היתר את פי הטבעת ואיזור איברי המין (לסימני התכווצות העורלה, דלקת באיברי המין החיצוניים וכדומה), את העצה (מום?) ואת הרגליים (אי התאמה באורך הרגליים? הפרעות תנועה והליכה? וכו'. ).

• בדיקת אולטרסאונד: הרופא בודק את הכליות ושלפוחית ​​השתן לאיתור שינויים מבניים. הוא גם קובע פרמטרים תפקודיים כמו עובי דופן השלפוחית ​​וכמות שאריות השתן שעלולה להישאר בשלפוחית ​​השתן לאחר מתן שתן.

• דגימת שתן: השתן נבדק כדי לשלול דלקות בדרכי השתן.

בחינות נוספות

בדיקות אחרות עשויות להיות שימושיות כדי להבהיר הרטבת. כמה דוגמאות:

מדידת זרימת שתן (uroflowmetry) עם קביעת שארית שתן עוזרת לזהות הפרעות בריקון שלפוחית ​​השתן: כאן המטופל משתין לתוך משפך מדידה מיוחד. זרימת שתן (במיליליטר לשנייה), נפח שתן ומשך זמן נמדדים. כל שאריות שתן נקבעת גם כן. יש לחזור על הבדיקה מספר פעמים.

יַחַס

אורותרפיה היא הבסיס לטיפול בהרטבה. הוא כולל את כל הטיפולים השמרניים, הלא ניתוחיים והלא תרופתיים המשמשים לתפקוד לקוי של דרכי השתן התחתונות. המטרה היא לשפר את השליטה בשלפוחית ​​השתן ולשפר את איכות החיים באמצעות הדרכה מובנית.

אלמנטים של מה שנקרא אורותרפיה סטנדרטית כוללים:

• מידע ודה-מיסטיפיקציה: הרופא מסביר לילד ולהוריו בין היתר כיצד נוצר ומופרש שתן בגוף והיכן עלולות להיות בעיות. הוא גם מסביר את מושגי הטיפול וכל הפרעות הנלוות.
• הנחיות להטלת שתן אופטימלית (התנהגות הטלת שתן): הרופא מסביר כיצד ובאיזו תדירות הילד צריך ללכת לשירותים כדי להשתין. נסיעות סדירות לשירותים מתורגלות לפי תוכנית מוגדרת. למשל, ניתן לתכנת זמני תזכורת (כל שעתיים עד ארבע שעות) בשעון דיגיטלי או בטלפון סלולרי, שעל הילד להקפיד עליהם באחריותו.

• תיעוד של סימפטומים והתנהגות נטיעה: לדוגמה, הילד וההורה יכולים לרשום יחד לילות (או ימים) יבשים ו"רטובים" בלוח השנה עם סמל שמש וענן. אם ההורה משבח את הילד על כל שמש, הדבר מחזק את המוטיבציה של הילד. עם זאת, בשום פנים ואופן, נזוף או העניש את הילד על עננים!
• טיפול ותמיכה קבועים מהרופא המטפל

בהתאם לצרכים, ניתן לשקול שיטות של אורותרפיה מיוחדת גם בטיפול בהרטבת. אלה כוללים, למשל:

• אימון לרצפת האגן
• ביופידבק
• גירוי אלקטרו (TENS)
• טיפול בהתנהגות מכשירנית (AVT, טיפול אזעקה, "מכנסיים פעמונים"): הילד (עם ההורים, במידת הצורך) מקבל התראה בלילה על ידי מכשיר אזעקה (מכשיר נייד כגון מכשיר מדידה בתחתונים או מכשיר ליד המיטה) על ידי אמצעי של צלצול ו/או רטט ברגע שהוא או היא מרטיבים – כלומר ברגע שהשתן מגיע לחיישן המדידה. הטיפול נמשך לפחות חודשיים-שלושה וניתן להפסיקו כאשר הילד נשאר יבש במשך 14 לילות ברציפות. לאחר סיום ה-AVT, כ-50 אחוז מהילדים נשארים יבשים בטווח הארוך.

החומר הפעיל desmopressin הוא התרופה העיקרית הזמינה לטיפול בהרטבת. זה מפחית את הפרשת המים ומשמש,

• אם טיפול התנהגותי מכשירי (AVT) אינו עוזר מספיק נגד הרטבת למרות יישום נכון,
• AVT נדחה על ידי הילד וההורים או אינו בר ביצוע עקב המצב המשפחתי,
• המשפחה מחליטה לטובת האחרון בבחירה בין AVT ל-desmopressin
• ו/או ההרטבה גורמת לרמה גבוהה מאוד של מצוקה שיש להפחית כמה שיותר מהר.

בנוסף, ניתן להשתמש בשימוש לטווח קצר בדסמופרסין כדי לגשר על מצבים קריטיים כמו טיולים לבית הספר או חופשות.

Desmopressin נלקח מדי יום בערב כטבליה או טבליה נמסה (מתמוססת בפה), לכל היותר שלושה חודשים. במהלך הטיפול, הילד צריך לשתות לא יותר מ-250 מיליליטר נוזל בערב. אסור להם לשתות שום דבר בלילה.

כשבעה מתוך עשרה ילדים מגיבים במהירות לטיפול בדסמופרסין. עם זאת, לעיתים קרובות הרטבת חוזרת לאחר הפסקת הטיפול. עם זאת, הסיכון להישנות עלול להיות מופחת אם לא מפסיקים את התרופה בפתאומיות, אלא על ידי הפחתה הדרגתית של המינון.

הרטבת: מה אתה יכול לעשות בעצמך

ילדים (ומבוגרים) עם הרטבה צריכים לשתות מספיק נוזלים במהלך היום, אך פחות בערב. מומחים ממליצים בחום על איסורי שתייה מוחלטים, שאינם הגיוניים!

במקרה של הרטבה תכופה, לבישת חיתולים בלילה ו/או רפידה עמידה למים מעל המזרון יכולה להועיל.

לאחר הרטבת לילה, הילד צריך להתקלח בבוקר וללבוש בגדים רעננים. כך נמנעים תגובות שליליות אפשריות בגן, בבית הספר או בקרב חברים לריח שתן מתמשך.

ניתן להסיר את ריח השתן מהבגדים והמצעים על ידי הוספת סודה (סודה לשתייה) או שמן אקליפטוס בעת הכביסה.

חשוב מאוד שלא תתבייש לפנות לרופא. הסיבה לכך היא שהרטבת היא סימפטום שכיח ויכול להופיע בכל משפחה. בשום פנים ואופן אסור להביך או אפילו להעניש את ילדך על הרטבה. ילדכם אינו פועל מתוך זדון, והמצב כנראה לא נוח לו. במקום זאת, נסו לעודד את ילדכם ולגרום לו להבין שהוא לא עושה שום דבר רע.

ברוב המקרים, הרטבת ילדים נעלמת בעזרת האמצעים הטיפוליים המתאימים.