הקרנות טיפול בהקרנות
הקרנה (רדיותרפיה) מבוצע בצילומי רנטגן עתירי אנרגיה (קרינת פוטונים) ו / או קרני אלקטרונים (קרינת חלקיקים). הסטנדרט בטיפול בהקרנות כאן הוא הקרנה של השד כולו לתקופה של כחמישה שבועות (25 עד 28 הקרנות בחמישה ימים בשבוע). בהתאם למצב הסיכון, הקרנה של אזור הגידול נחוצה גם למשך חמישה עד עשרה ימי טיפול נוספים.
לאחר טיפול משמר שד, ההקרנה מתבצעת תמיד. זה מקטין את ההסתברות להישנות של סרטן השד באותו אתר (הישנות מקומית) ומגביר את שיעור ההישרדות הכללי. אם כמה לִימפָה צמתים בבית השחי מושפעים, או אם תאי הגידול חורגים מקפסולת בלוטות הלימפה, יש צורך בהקרנת דרכי ניקוז הלימפה. חולים מוקרנים גם אם הגידול כבר התקדם עד כדי כך שלא ניתן יהיה לנתח אותו יותר (בעיקר חולים שאינם ניתנים לניתוח). זה מקטין את גודל הגידול ומקל על הסימפטומים (הקרנה פליאטיבית).
כימותרפיה
כימותרפיה ניתן להשתמש הן לפני ואחרי טיפול כירורגי (טיפול נאואדג'ובנטי או אדג'ובנטי). בהתאם למצב המטופל משתמשים בכמה חומרים כימותרפיים בשילוב ספציפי (פולימותרפיה). סכימות סטנדרטיות הן: סכימות חדשות יותר כוללות טקסאנים.
אלה מעכבים את חלוקת התאים ונראים יעילים יותר, אך יש להם יותר תופעות לוואי. תוכניות הטיפול עשויות להתיישן בטווח הקצר, כך שהמידע שנמסר כבר אינו מעודכן.
- ערכת CMF (cyclophosphamide + methotrexate + 5-fluorouracil ארבע-שבועיים במשך 6 מחזורים)
- תכנית EC (אפירוביצין + ציקלופוספמיד שלושה שבועות עם 4 מחזורים)
- ערכת AC (אדריאמיצין + ציקלופוספמיד שלוש פעמים בשבוע למשך 4 מחזורים).
טיפול הורמונלי
בחלק מהגידולים הממאירים של השד יש קולטנים להורמונים ומגיבים לגירוי ההורמונלי. משמעות הדבר היא כי סרטן תאים מגיבים למין הורמונים (אסטרוגנים, מחוות מחוות) וממריצים אותם לגדול (לגדול). אצל נשים לפני גיל המעבר, מדובר על 50-60% מכלל סוגי סרטן השד, בקרב נשים לאחר גיל המעבר 70-80%.
ניתן להשתמש בעובדה זו באופן טיפולי על ידי הסרת מין זה הורמונים מהגוף וכך גם מה- סרטן תאים. בעבר זה הושג באמצעות הסרה כירורגית של השחלות (כריתת השחלות), המקום בו הורמונים מיוצרים, או על ידי רדיותרפיה (טיפול הורמונלי אבלטיבי). כיום הוחלפו נהלים אלה בתרופות המתערבות במחזור הבקרה של ייצור הורמון או פעולה.
אלה כוללים קבוצות שונות של תרופות: ככלל, טיפול הורמונלי כזה מתבצע כחמש שנים לאחר הוצאת הגידול והקרנתו.
- אנטי אסטרוגנים (zB Tamoxifen או Faslodex): כובשים את קולטני האסטרוגן על תאי הגידול ובכך מונעים את השפעת ההורמון.
- אנלוגים של GnRH (למשל
Zoladex): בעקיפין להוביל להפחתה ביצירת אסטרוגן
- מעכבי ארומטאז (למשל ארומזין או ארימידקס): מעכבים אנזימים המעורבים ביצירת אסטרוגן ובכך מונעים באופן ישיר היווצרות אסטרוגן.
טמוקסיפן שייך לקבוצת התרופות המכונה מאפנני קולטן אסטרוגן סלקטיביים, כלומר טיפול נגד הורמון סרטן השד. זה אומר ש טמוקסיפן נקשר לקולטני האסטרוגן בגוף ויש לו השפעה מגרה או מעכבת.
האפקטיביות ב סרטן השד הוא כי טמוקסיפן יש לו השפעה מעכבת על קולטני האסטרוגן בשד, כלומר גם בשד סרטן, וכך לא ניתן לעורר את צמיחת סרטן השד על ידי אסטרוגנים. חשוב לציין כי לטמוקסיפן יש השפעה מגרה על בטנה של רֶחֶם וכך, כאשר לוקחים אותו, מגביר את הסיכון לגידול של רירית הרחם (קרצינומה רירית הרחם). תופעות הלוואי של טמוקסיפן כוללות גלי חום, בחילה וסיכון גבוה יותר ל פקקת.
בסך הכל, יש ליטול טמוקסיפן למשך 5 שנים. ארומזין הוא מה שמכונה מעכב ארומטאז ומשמש לטיפול נוגד הורמונים בסרטן השד אצל נשים לאחר גיל המעבר. זה מעכב את היווצרות האסטרוגן, ולכן לא יכול עוד להשפיע על השד או על כל התאים הנותרים של סרטן השד. זה ניתן למשך 5 שנים לאחר הניתוח. תופעות לוואי אפשריות כוללות גלי חום, בחילה, כאבי ראש, הפרעות שינה או דכאון.
