סקירה קצרה
- תסמינים: בדרך כלל אין תסמינים מוקדמים, מאוחר יותר כולל אגירת נוזלים עקב תפוקת שתן מופחתת, לחץ דם גבוה ותלונות במערכת העיכול
- גורמים וגורמי סיכון: מחלות שונות, בעיקר סוכרת ויתר לחץ דם, אך גם תרופות מסוימות
- אבחון: על בסיס ערכי דם ושתן שונים, במקרים מסוימים הליכי הדמיה כגון אולטרסאונד או ביופסיה של רקמות
- טיפול: ההתמקדות העיקרית היא בטיפול במחלה הבסיסית הגורמת לפגיעה בכליות
- מהלך ופרוגנוזה: המחלה מתקדמת בדרך כלל לאט לאורך שנים או אפילו עשרות שנים. רבים מהסובלים מצריכים דיאליזה או השתלת כליה בשלב מסוים.
- מניעה: ניתן למנוע אי ספיקת כליות כרונית בצורה הטובה ביותר על ידי טיפול מיטבי במחלות שעלולות לגרום לעוררות, כגון סוכרת.
מהו אי ספיקת כליות כרונית?
באירופה, כ-13 עד 14 מתוך 100,000 אנשים בשנה מפתחים אי ספיקת כליות כרונית. הסיכון ללקות במחלה עולה עם הגיל. לאי ספיקת כליות כרונית יש השפעות שונות, אולי מסוכנות, על הגוף. אם המחלה אינה מטופלת, עלולה להוביל לאי ספיקת כליות ובסופו של דבר למוות במקרים קיצוניים.
השלכות על הגוף
כל כליה מורכבת מיותר ממיליון גופי כליה (גלומרולי). המבנים הקטנים והכדוריים הללו מכילים סבך של ורידים זעירים שלקירותיהם מבנה מסנן. באמצעות כלי סינון אלו, הכליות משחררות את הדם ממוצרים מטבוליים שונים שהגוף אינו זקוק להם יותר. רופאים מתייחסים לחומרים כאלה כאל חומרים שתן.
אי ספיקת כליות כרונית לא מאפשרת לסנן ולנקות את הדם כראוי, מכיוון שבגלל מחלות שונות, חלק מגופי הכליה גוזלים. אם יותר מדי גופי כליות נפגעים עם התקדמות המחלה, הכליות כבר לא מסוגלות לסלק לחלוטין את התוצרים המטבוליים הרעילים - הם נאספים בדם וגורמים להרעלת שתן (אורמיה).
בנוסף לתפקוד ההפרשה שלה, לכליה יש משימות נוספות. זה עוזר לשלוט על לחץ הדם, חילוף החומרים של העצם, מלחי דם (אלקטרוליטים) ומאזן חומצה-בסיס. הוא גם מייצר הורמונים שונים שחשובים בין היתר ליצירת הדם. לפיכך, אי ספיקת כליות כרונית משפיעה על תפקודי גוף חשובים אחרים.
חומרת אי ספיקת כליות כרונית
בהתאם לחומרת אי ספיקת כליות כרונית, הרופאים מבחינים בין חמישה שלבי מחלה שונים. קצב הסינון הגלומרולרי (GFR) הוא הגורם המכריע. זהו מדד לכמות הדם שהכליות מסננות בזמן נתון. במחלת כליות כרונית, ה-GFR מופחת בדרגות שונות בהתאם לחומרת המחלה.
עוד על כך תוכלו לקרוא במאמר שלבי אי ספיקת כליות.
מהם התסמינים של אי ספיקת כליות כרונית?
אי ספיקת כליות כרונית לרוב אינה גורמת לתסמינים ברורים עד לשלבים המאוחרים של המחלה, כאשר תפקוד הכליות כבר נפגע באופן חמור.
על התסמינים של אי ספיקת כליות כרונית תוכלו לקרוא במאמר תסמיני אי ספיקת כליות.
הגורמים השכיחים ביותר לפגיעה בגופי הכליה באי ספיקת כליות כרונית הם:
- סוכרת: בכ-35 אחוז מכלל המקרים, אי ספיקת כליות כרונית נגרמת על ידי סוכרת.
- לחץ דם גבוה (יתר לחץ דם): מצד אחד, זהו גורם חשוב לאי ספיקת כליות כרונית מכיוון שהוא פוגע בגופי הכליה. מצד שני, זה גם תוצאה, שכן הורמונים המגבירים את לחץ הדם מיוצרים בתדירות גבוהה יותר עם ירידה בתפקוד הכליות.
- דלקת בכליות: גם דלקת של גופי הכליה (גלומרולונפריטיס) וגם דלקת של צינוריות השתן והחלל המקיף אותן (דלקת כליות אינטרסטיציאלית) גורמות במקרים מסוימים לאי ספיקת כליות כרונית.
- כליות ציסטיות: במום מולד זה, חללים רבים מלאי נוזלים מופיעים בכליות, המגבילים מאוד את תפקודם.
- תרופות: תרופות הפוגעות בכליות כוללות משככי כאבים ללא מרשם כמו אקמול, איבופרופן או דיקלופנק. במיוחד בשימוש ממושך, הם עלולים לגרום לאי ספיקת כליות כרונית.
בנוסף לסיבות אלו, ישנם גורמי סיכון רבים. למרות שהם אינם מעוררים את המחלה באופן ישיר, הם מגבירים את הסבירות לאי ספיקת כליות כרונית. אלה כוללים, למשל
- גיל מבוגר יותר
- ממין זכר
- איתור חלבונים בשתן
- השמנה
- צריכת ניקוטין
בחינות ואבחון
בדיון מפורט עם המטופל, הרופא לוקח תחילה את ההיסטוריה הרפואית של המטופל. בין היתר הוא שואל על נזקי כליות קיימים, מחלות כרוניות, שימוש בתרופות ומחלות כליות במשפחה. לאחר מכן, בדיקה גופנית עם מדידת לחץ דם וקצב לב.
בדיקת דם ושתן
אם החולה מפריש גם חלבון בשתן, הדבר מאשר את החשד לחולשת כליות. בעזרת ערך מעבדתי נוסף, קצב הסינון הגלומרולרי (GFR), קובע הרופא את חומרת המחלה.
בחינות נוספות
לאחר שנקבעה האבחנה של "אי ספיקת כליות כרונית", מתחיל החיפוש אחר הסיבות. בהתאם לאבחנה החשודה, הרופאים מבצעים בדיקות שתן ודם נוספות וכן בדיקות הדמיה כגון אולטרסאונד (סונוגרפיה). לעיתים יש צורך בנטילת דגימת רקמה מהכליה (ביופסיית כליות). הבדיקות מחפשות גם מחלות משניות אפשריות של חולשת כליות, למשל אנמיה (אנמיה כלייתית).
יַחַס
הטיפול באי ספיקת כליות כרונית תלוי בגורמים ובחומרתה. המטרה היא לחסל את הסיבה במידת האפשר, או לפחות לשלוט בה טוב ככל האפשר כדי שחולשת כליות כרונית לא תתקדם יותר. עם זאת, לא ניתן לשחזר רקמת כליה שכבר נהרסה.
- צריכת נוזלים בשפע (שניים עד שניים וחצי ליטר) ושימוש בתרופות משתנות.
- בקרה סדירה של מלחי דם (אלקטרוליטים) ומשקל הגוף
- טיפול ביתר לחץ דם באמצעות תרופות (במיוחד מעכבי ACE וחוסמי AT1)
- טיפול תרופתי להפחתת פרוטאינוריה, כלומר הפרשת חלבונים בשתן
- נטילת תרופות המורידות את רמות השומנים בדם (תרופות להורדת שומנים בדם)
- טיפול באנמיה הנגרמת על ידי חולשת כליות (אנמיה כלייתית)
- טיפול במחלת עצם (מחסור בוויטמין D עקב אי ספיקת כליות)
- הימנעות מתרופות הפוגעות בכליות
- תזונה נכונה
למרות הטיפול, אי ספיקת כליות כרונית ממשיכה להתקדם במקרים רבים, ולבסוף מצריכה שטיפת דם מלאכותית (דיאליזה) או, בשלבים האחרונים, השתלת כליה.
תזונה באי ספיקת כליות כרונית
לתזונה יש השפעה גם על מהלך אי ספיקת כליות כרונית. עוד על כך תוכלו לקרוא במאמר תזונה באי ספיקת כליות.
מהלך המחלה ופרוגנוזה
אי ספיקת כליות כרונית מתקדמת בדרך כלל מהר יותר אצל גברים וקשישים מאשר אצל נשים ואנשים צעירים יותר. רמות גבוהות של סוכר בדם ולחץ דם כמו גם השמנה ועישון משפיעים לרעה על מהלך המחלה.
אי ספיקת כליות כרונית עשויה לקצר את תוחלת החיים של הנפגעים. זה במיוחד המקרה אם סוכרת היא הגורם לאי ספיקת כליות. חלק מהסובלים מתים מהנזק הנובע מהכליות החולניות, למשל ממחלות של מערכת הלב וכלי הדם.
מניעה
הגורמים השכיחים ביותר לאי ספיקת כליות כרונית הם סוכרת ויתר לחץ דם. שליטה טובה ברמות הסוכר ולחץ הדם יכולה אפוא למנוע אי ספיקת כליות כרונית.
