צורות של גמגום
ישנן שתי צורות שונות של מגמגם, אך הם לא בהכרח מתרחשים בנפרד אלא יכולים להתרחש יחד. בטוניק גמגום, קצוות ההברות נמתחים. המגמגם נתקע באמצע מילה ("Bahn-n-nhof") בטוניק גמגום, האותיות הראשונות של המילים חוזרות על עצמן. האדם המושפע יוצר התחלה של מילה או משפט רק על ידי חזרה על ההתחלה מספר פעמים ("BBB-Bahnhof")
- גמגום טוני
- גמגום קלוני
לאחר שבץ מוחי
אם גמגום מתרחש כתוצאה מ- שבץלמרות שאף פעם לא גמגמו לפני ההתקפה, מדענים מניחים שזה ידוע כגמגום נוירוגני נרכש. גמגום מתרחש לעיתים רחוקות בבגרות ואם כן, הדבר נובע לעתים קרובות מסיבה חמורה, כגון מוֹחַ נזק, טראומה או השפעה של תרופות מסוימות (סמים פסיכוטרופיים). מוֹחַ נזק שנגרם על ידי שבץ יכול להוביל להפרעות מוטוריות בדיבור הגורמות לגמגום, או להרס מעגלים מסובכים במערכת מערכת העצבים.
תסמינים נלווים לגמגום
במהלך הגמגום, האדם המושפע מודע לחלוטין לעיכוב הדיבור שלו. אין שליטה שרירותית במהלך הדיבור. אי התאמה זו יוצרת תחושה של מתח ואי נוחות עם הסביבה. במיוחד במצבים מלחיצים או בהשפעה (מצב רוח), הסימפטומים של הגמגום בולטים הרבה יותר ועיכוב הדיבור בולט יותר.
לכן, הגוף מתוח או צפוף מלכתחילה בעת הגמגום. זה נראה במיוחד בשרירי החיקוי. באמצע מילה או בתחילת מילה, שרירי פנים לכן יכול להתמתח בעוויתות. זרימת הנשימה גם נעצרת ומופרע על ידי אלים שאיפה עד לעצירת הנשימה בזמן הדיבור. מתח, התכווצויות, הפרעות בזרימת הנשימה ועיכוב הדיבור יכולים גם להוביל לתגובה רגשית בצורת סומק, הזעה ובושה.
האם גמגום תורשתי?
גמגום מתרחש לעיתים קרובות בתדירות גבוהה יותר במשפחות. כרגע אין הוכחה מדעית לכך שגמגום עובר בירושה ישירה. ההנחה היא כי נטייה מקבילה לגמגום מועברת בקרב משפחות.
העובדה שבנים וגברים מגמגמים לעתים קרובות יותר באופן משמעותי מאשר נערות ונשים מדברת גם בעד המרכיב התורשתי הזה. ההנחה היא שגמגום מבוסס על מקור רב-גורמי. משמעות הדבר היא שאם קיימת נטייה תורשתית ומתרחשים טריגרים, למשל מצב מלחיץ, מעודדים גמגום באותה תקופה. אם זה קורה בתדירות גבוהה יותר או אם מוסיפים תנאים השומרים על גמגום, הפרעת הדיבור מתבצעת אצל האדם המושפע.
