קליפת המוח המוחית: מבנה, תפקוד ומחלות

קליפת המוח מתייחסת לשכבה החיצונית ביותר של האדם מוח מוח. המונח נובע מקליפת המוח הלטינית (קליפה) cerebri (מוֹחַ) ולעתים קרובות הוא מקוצר כקליפת המוח.

מהו קליפת המוח?

האדם מוח מוח מהווה כ- 85 אחוז מהסך הכל מוֹחַ מסה והוא החלק הצעיר ביותר של המוח במונחים אבולוציוניים. קליפת המוח העולמית מבצעת מגוון של משימות תפיסה חושית אנושית, ובגלל שטחה הגדול תופסת כמחצית מהסך הכל מוֹחַ כֶּרֶך. קליפת המוח נקראת גם חומר אפור בגלל מספר תאי העצב הגבוהים שלו, שרוחצים אותו בצבע חום-אדמדם עד אפור. מספר הנוירונים בקליפת המוח נע בין 19 ל -23 מיליארד תלוי בגודל הפרט ובמין. הנוירונים של קליפת המוח מעבדים אותות מאיברי החישה האישיים בגוף וממירים אותם לרשמים ספציפיים. קליפת המוח היא אפוא מרכיב חיוני לתפיסתנו החושית. יש מדענים שגם מאמינים שהם יכולים לאתר את מושב התודעה בקליפת המוח הקדמית. עם זאת, השערת מחקר זו, כמו תעלומת התודעה עצמה, שנויה במחלוקת רבה.

אנטומיה ומבנה

אל האני מוח מוח, מחולק לשני חצאי תמונת מראה הנקראים חצי כדור, ומשתרע מהאזור הקדמי דרך הצדדים לחלק האחורי של ראש והוא ממוקם מעל התלמוס, ההיפותלמוס, גזע המוח, ו מוֹחַ מְאוּרָך. קליפת המוח העוטפת את המוח היא שכבה בעובי שניים עד חמישה מילימטרים המונחת בכמה קפלים ומפתלים. קיפול זה מאפשר הרחבה מקסימאלית של שטח הפנים במרחב המוגבל של השטח גולגולת. בבני אדם, שטח קליפת המוח הוא בממוצע 1800 סנטימטרים רבועים. המבנה האופייני של קליפת המוח התפתח באטיות לאורך זמן בהתפתחות היונקים. החלקים העתיקים ביותר כוללים את הפליאוקורטקס, האחראי לתפיסת הריחות ואשר מתורגם לקליפת המוח הישנה. מה שנקרא archicortex, אשר נחשב לעתים קרובות כחלק של מערכת הלימבית ומשפיע על תגובות רגשיות, ועל ההיפוקמפוס, שהוא קריטי עבור זיכרון, התפתח גם בתחילת ההיסטוריה. חלקים עתיקים אלה של קליפת המוח, לעומת זאת, לפצות רק עשירית מכלל הקורטקס. 90 האחוזים הנותרים נקראים ניוקורטקס, או קליפת המוח החדשה. ה ניוקורטקס הפך מורכב יותר ויותר במבנה ובהרכב אנלוגי להתפתחות גבוהה יותר של איברי החישה, כפי שקרה למשל עם עור וריריות, שרירים, מפתחות איברים ואוזן פנימית. ניתן לחלק באופן גס את קליפת המוח כולה לארבע עד שש אונות, הנקראות לובי, אשר גבולותיהן יוצרים את התלמים הבולטים ביותר.

פונקציות ומשימות

לאונות שונות של קליפת המוח מוקצות משימות שונות. לדוגמא, האונה הטמפורלית או הטמפורלית (lobus temporalis) אחראית לשמיעה, ריח, ודיבור. האונה הקודקודית (Lobus parietalis) ממירה אותות עבור מפתחות תפיסה ומגע. האונה האחורית או האונה העורפית (lobus occipitalis) פעילה בראייה והאונה הקדמית או האונה הקדמית (lobus frontalis) אחראית על תנועה, תהליכי חשיבה ודיבור. במקרים רבים, קליפת המוח מחולקת גם לשתי אונות נוספות: מה שנקרא אונת האינסולר (lobus insularis) והאונה הלימבית (lobus limbicus). הראשון מטפל בעיבוד גירויים כימיים דרך ריח ו מפתחות, כמו גם משימות מכריעות במובן של לאזן. האחרון הוא קריטי בפיתוח רגשות ומניע התנהגות ושולט בשחרורם אנדורפינים, שיכול להיות כְּאֵב-אפקטים מקלים ומייצרים אופוריה. בקליפת המוח מעובדים אותות מאיברי החישה להופעות ולתפיסות קוהרנטיות של הסביבה בעזרת אזורי מוח במעלה הזרם. רוב האותות המתקבלים מאברי החישה מועברים על ידי הנוירונים הממוקמים ב התלמוס ומועבר לאזור "הגבוה" בהתאמה של קליפת המוח ל"תרגום "לתפיסה קוהרנטית. קליפת המוח אחראית גם על אחסון המידע, ובכך מהווה את הבסיס הביולוגי שלנו זיכרון. שכל וחשיבה, פעולה מכוונת מטרה והופעת רגשות, הם כל תוצרי התהליכים בקליפת המוח שלנו.

מחלות והפרעות

התפיסה החושית שלנו נתונה למשחק מורכב בין קליפת המוח לאיברי החישה. אם האזור בקליפת המוח האחראי לאיבר חושי מסוים נפגע, תפיסת החישה עלולה להיות מופרעת או להיעדר לחלוטין למרות איבר חושים מתפקד. לדוגמא, אם מרכז הראייה בקליפת המוח נפגע, עיוורון עלול להתרחש למרות עיניים מתפקדות לחלוטין. אם אזורים מסוימים ברמה גבוהה יותר בקליפת המוח מושפעים, האדם יכול לראות אך לא יכול להמיר את מה שהוא רואה למידע שימושי. לפיכך, בשל הפרעות מקומיות, הוא, למשל, אינו מסוגל לזהות או להבדיל פנים. נזק בסיבוב התחתון של האונה הקדמית עלול לגרום למגבלות הדיבור, אך לרוב לא להבנת הדיבור. פציעות בחלק הקדמי של האונה הקדמית עלולות לגרום לשינויים באישיות או להפחית אינטליגנציה. מחלה רחבה ולמרבה הצער שעדיין חשוכת מרפא הפוגעת בקליפת המוח היא אלצהיימר מַחֲלָה. ב אלצהיימר חולים, חלבון חלבונים המכונה נוירופיברילים מופקדים בתאי העצב של קליפת המוח. אלה חלבונים לשבש תהליכי הובלה בתאים הנגועים, מה שמוביל למוות של תאי העצב ככל שמתקדמת המחלה. בתחילה, האזורים האחראיים זיכרון ויכולות קוגניטיביות מושפעות בעיקר, לפיהן אלצהיימר לעתים קרובות מרגיש את עצמו באמצעות שכחה תכופה. נזק לקליפת המוח יכול להשתנות במידה רבה בחומרתם ובסימפטומים בשל המורכבות והרגישות הגבוהים של המוח, והוא נושא למחקר רפואי מתמשך.