סרטן הערמונית: תסמינים וטיפול

סקירה קצרה

• מהו סרטן הערמונית? גידול ממאיר בבלוטת הערמונית ואחד מסוגי הסרטן השכיחים בגברים.
• תסמינים: לעתים קרובות ללא תסמינים בהתחלה, מאוחר יותר תסמינים לא ספציפיים כגון כאב בעת מתן שתן ושפיכה, דם בשתן ו/או נוזל הזרע, בעיות זקפה
• סיבות: לא בדיוק ידוע; גורמי סיכון אפשריים הם בעיקר גיל מבוגר ונטייה גנטית
• טיפול: בשלבים מוקדמים, אולי רק "מעקב פעיל". אחרת ניתוח, כימותרפיה, הקרנות ו/או טיפול הורמונלי.
• מומחה אחראי: אורולוג.
• פרוגנוזה: עם אבחון וטיפול מוקדם, סיכויי ריפוי טובים. אם הסרטן כבר התפשט, תוחלת החיים יורדת במידה ניכרת.

סרטן הערמונית: תיאור

אסור לבלבל בין סרטן הערמונית לבין היפרפלזיה שפירה של הערמונית, המופיעה בדרך כלל גם לאחר גיל 50, ובתדירות גבוהה יותר עם העלייה בגיל: שניים מכל עשרה גברים בין 50 ל-59 נפגעים, ושבעה מתוך עשרה גברים מעל גיל 70.

אנטומיה ותפקוד הערמונית

הערמונית היא אחד מאיברי הרבייה הזכריים. המשימה העיקרית שלו היא לייצר הפרשה שמתווספת לנוזל הזרע בזמן השפיכה. אחד המרכיבים בהפרשה זו הוא מה שנקרא אנטיגן ספציפי לפרוסטטה, או בקיצור PSA. אנזים זה הופך את נוזל הזרע לדליל יותר. PSA מיוצר אך ורק על ידי בלוטת הערמונית. קביעתו משמשת לאבחון ולהתקדמות של סרטן הערמונית.

סרטן הערמונית: תסמינים

• בעיות בריקון שלפוחית ​​השתן, כגון כאבים בזמן מתן שתן, זרם שתן חלש או מופרע, אצירת שתן (= חוסר יכולת לרוקן את השלפוחית ​​באופן ספונטני)
• כאב בזמן שפיכה, שפיכה מופחתת
• בעיות זקפה (זקפה מופחתת או אימפוטנציה)
• דם בשתן או נוזל הזרע
• כאבים באזור הערמונית
• בעיות ביציאות
• כאבים בגב התחתון, באגן, בירכיים או בירכיים

אם אתה סובל מחלק מהתלונות שצוינו לעיל, לכן אין להניח מיד קרצינומה של הערמונית. עם זאת, בהחלט מומלץ להיבדק על ידי אורולוג. הוא יכול להגיד לך אם באמת יש לך סרטן הערמונית או לא. אם כן, הוא יתחיל טיפול מיידי על מנת שתבריא בהקדם האפשרי.

סרטן הערמונית: גורמים וגורמי סיכון

גיל

גיל מבוגר יותר הוא גורם הסיכון החשוב ביותר לסרטן הערמונית. לפני גיל 50, גידול הערמונית הממאיר כמעט ולא מתרחש. בקבוצת הגיל 45, למשל, אחד מכל 270 גברים יחלה בסרטן הערמונית בעשר השנים הקרובות. בקבוצת בני ה-75 זה כבר קורה לאחד מכל 17 גברים.

נטייה גנטית

עם זאת, בסך הכל, סרטן ערמונית משפחתי שכזה הוא נדיר - 90 עד 95 אחוזים מכלל מקרי סרטן הערמונית נוצרים כנראה "ספונטנית" (ללא גנים סיכון תורשתיים).

גורמים אתניים

הסיבות לכך נעוצות כנראה בהרגלי תזונה שונים (למשל העדפה לתזונה עתירת שומן על בסיס בעלי חיים בארה"ב לעומת תזונה עשירה בדגנים וירקות עם הרבה סויה באסיה) ובגורמים סוציו-אקונומיים. גם גורמים גנטיים עשויים לשחק תפקיד.

דיאטה, טסטוסטרון, מין, עישון, אלכוהול, דלקת?

פעם חשבו שהורמון המין הגברי טסטוסטרון מגביר את הסיכון לסרטן הערמונית. כיום, השקפה זו נחשבת למיושנת. עם זאת, נכון שהגידול הממאיר גדל באופן תלוי טסטוסטרון. משמעות הדבר היא שטסטוסטרון מקדם את הצמיחה של קרצינומה של הערמונית שכבר קיימת - אך אינו גורם לסרטן.

גם ההנחה שקיום יחסי מין משפיע על הסיכון לסרטן הערמונית נחשבת למופרכת: בין אם לגבר אין, מעט או הרבה יחסי מין - לפי מחקר עדכני, אין לכך השפעה על הסיכון למחלה.

לפי מחקרים, יכול להיות לפחות קשר חלש בין סרטן הערמונית לצריכת טבק. עם זאת, זה צריך להיחקר יותר. נראה שיש גם קשר לצריכת אלכוהול (לפחות עם צריכה גבוהה של אלכוהול).

סרטן הערמונית: בדיקות ואבחון

בדיקת סרטן הערמונית

השלב הראשון הוא ראיון: הרופא שואל על תלונות בריאותיות כלליות (בעיות במתן שתן, עצירות, לחץ דם גבוה, בעיות זקפה ועוד) וכן לגבי כל מחלות קודמות ושימוש בתרופות. הוא גם שואל האם ידועים מקרים של סרטן הערמונית במשפחתו של האיש.

המשמעות היא שהבדיקה הדיגיטלית-פי הטבעת יכולה לספק אינדיקציות לשינויים גדולים בבלוטת הערמונית. שינויים אלו עשויים לנבוע מקרצינומה של הערמונית כבר מתקדמת (בשלבים המוקדמים, השינויים עדיין אינם מוחשים) או שיש להם סיבה לא מזיקה יותר. ניתן להבהיר זאת רק בבדיקות נוספות.

אבחון סרטן הערמונית

מי שמגלה בעצמו תסמינים אפשריים של סרטן הערמונית, בהחלט צריך ללכת לרופא. איש הקשר הנכון עבור חשד לסרטן הערמונית הוא המומחה לאורולוגיה. תחילה הוא ישוחח עם המטופל כדי לקבל את ההיסטוריה הרפואית שלו (אנמנזה). לשם כך, הרופא עשוי לשאול, למשל:

• האם יש מקרים של סרטן הערמונית או סרטן השד במשפחתך?
• האם יש לך בעיות במתן שתן?
• יש לך בעיות זקפה?
• ירדת במשקל בלי כוונה לאחרונה?
• היה לך חום או הזעות לילה לאחרונה?
• איך הביצועים הגופניים הכלליים שלך?
• יש לך בעיות בעיכול?
• האם שמת לב לדם בשתן או בצואה?
• האם אתה מרגיש כאב בגב התחתון ("כאב סיאטי")?

לאחר מכן, מישוש פי הטבעת הדיגיטלי (ראה לעיל: בדיקת סרטן הערמונית).

ערך PSA

כיום, בנוסף לבדיקת המישוש, לרוב נקבע בדם ערך ספציפי: ערך PSA. ה-PSA (אנטיגן ספציפי לערמונית) הוא חלבון שנוצר כמעט אך ורק על ידי תאי הערמונית ובדרך כלל עובר לדם רק בכמויות קטנות. לכן רמות גבוהות בדם מעידות על פעילות מוגברת של רקמת הערמונית - כמו בסרטן הערמונית.

ערך PSA שימושי ללא עוררין כפרמטר בקרה להערכת מהלך סרטן הערמונית לאחר הטיפול. עם זאת, התועלת שלו בגילוי מוקדם דנה במחלוקת. הסיבה לכך היא שערך ה-PSA מזהה גם שינויים בתאים בערמונית שאחרת כנראה לא היו מתגלים לעולם ולא היו מובילים לסרטן הערמונית. משמעות המבחן היא אפוא עומס פסיכולוגי מיותר וטיפול מיותר עבור הגברים הנוגעים בדבר.

אולטרסאונד טרנסרקטלי (TRUS)

בנוסף למישוש פי הטבעת וקביעת ערך ה-PSA, יש צורך בדרך כלל בבדיקות נוספות כדי לאבחן סרטן הערמונית. אלה כוללים אולטרסאונד טרנסרקטלי (TRUS). כאן בודקים את הערמונית באמצעות בדיקת אולטרסאונד דרך פי הטבעת. זה מאפשר לרופא להעריך את הגודל והצורה של בלוטת הערמונית בצורה מדויקת יותר.

דימות תהודה מגנטית (MRI)

הדמיית תהודה מגנטית (MRI) משמשת לעתים כהליך הדמיה בבירור חשד לסרטן הערמונית. זה מספק תמונות הרבה יותר מפורטות מאשר אולטרסאונד טרנסרקטלי (TRUS).

דגימת רקמות מהערמונית

אם הבדיקות הקודמות (בדיקת פי הטבעת, מדידת PSA, אולטרסאונד) חושפות אינדיקציות לסרטן הערמונית, השלב הבא הוא הוצאת דגימת רקמה מהערמונית ובדיקתה לפרטי פרטים במעבדה (ביופסיית ערמונית). רק אז ניתן לומר בוודאות אם סרטן הערמונית אכן קיים או לא.

אין סיכון של פיזור תאים סרטניים ברקמה שמסביב כתוצאה מהסרת הרקמה. עם זאת, ההליך יכול לעורר דלקת מקומית. לכן, המטופל מקבל אנטיביוטיקה כאמצעי מניעה ביום ההליך ואפשר למספר ימים נוספים.

בדיקת דגימות הרקמה

דגימות הרקמה מהערמונית נבדקות על ידי פתולוג במיקרוסקופ לאיתור תאים סרטניים (בדיקה היסטופתולוגית). זה גם חושף את המידה שבה התאים הסרטניים השתנו (התנוונו) בהשוואה לרקמת ערמונית רגילה.

אפשרות נוספת לסיווג הגידול היא מערכת TNM.

סרטן הערמונית: בימוי

אם הבדיקה ההיסטופתולוגית של דגימות הרקמה מאשרת את החשד לסרטן הערמונית, יש לבדוק את התפשטות הגידול בגוף. באופן זה ניתן לקבוע באיזה שלב נמצא סרטן הערמונית (סטaging). תכנון הטיפול האישי תלוי בכך.

• הדמיית תהודה מגנטית (MRI): זה יכול להמחיש בלוטות לימפה מוגדלות באגן - אינדיקציה אפשרית להדבקה בתאי סרטן - כמו גם התיישבות בת מרוחקת יותר. חלופה ל-MRI היא טומוגרפיה ממוחשבת (CT).
• סינטיגרפיה שלד (סינטיגרפיה של עצמות): בעזרת בדיקה זו ברפואה גרעינית, הטיפוס יכול לגלות האם סרטן הערמונית כבר שלח גרורות לעצמות.
• בדיקת אולטרסאונד של הבטן: זה משמש, למשל, כדי לזהות גרורות אפשריות של סרטן הערמונית בכבד. ניתן לזהות גם קיפאון שתן עקב לחץ של הגידול על השופכה באולטרסאונד.

סרטן הערמונית: סיווג

• לפיכך, T1 מייצג קרצינומה קטנה של הערמונית שאינה גורמת אי נוחות ואינה מוחשית ואינה נראית בהדמיה, אלא זוהתה רק באמצעות ביופסיה. בקצה השני של הסקאלה, T4 מייצג גידול מתקדם שצמח לתוך הרקמה המקיפה את הערמונית (למשל, פי הטבעת).
• שני ביטויים אפשריים לערך N: N0 מייצג "אין בלוטות לימפה מושפעות" ו-N1 עבור "בלוטות לימפה אזוריות מכילות תאים סרטניים".

סרטן הערמונית: טיפול

איך נראה טיפול בסרטן הערמונית במקרים בודדים תלוי במספר גורמים. מכריעים הם מעל הכל שלב הסרטן וגיל החולה. הרופא ייקח בחשבון גם גורמים נוספים כמו מחלות נלוות כלשהן ורצונות הטיפול של המטופל (למשל סירוב כימותרפיה) ככל שניתן.

אם הגידול אינו גדל או גדל רק לאט מאוד, אם אינו גורם לתסמינים כלשהם ואם החולה כבר בגיל מתקדם, ניתן לוותר על הטיפול לעת עתה ופשוט ניתן לבדוק את הגידול באופן קבוע על ידי רופא .

אתה יכול לקרוא על איזה טיפול הגיוני מתי ואילו תופעות לוואי יכולות להיות לצורות הטיפול הבודדות במאמר סרטן הערמונית - טיפול.

סרטן הערמונית: טיפול לאחר

1. זיהוי הישנות של סרטן הערמונית (הישנות) מוקדם ככל האפשר. בדיקה גופנית ובדיקות דם (כגון קביעת ערך ה-PSA) עוזרות בכך.

המעקב צריך להתחיל לא יאוחר משנים עשר שבועות לאחר סיום הטיפול בסרטן הערמונית. בשנתיים הראשונות המעקב צריך להיות רבעוני, ובשנים ה-3 וה-4 דו-שנתי. מהשנה ה-5 ואילך, מומלץ מעקב אחת לשנה לסרטן הערמונית. במידת האפשר, יש לבצע את הבדיקות על ידי אורולוג בעל ניסיון בטיפול בחולי סרטן (תרגול מיקוד אונקולוגי).

סרטן הערמונית גדל לעתים קרובות לאט וניתן לטפל בו היטב, וזו הסיבה שהפרוגנוזה בדרך כלל חיובית. עם זאת, ישנם גם מקרים בהם הגידול מתפשט במהירות ובאגרסיביות רבה. ואז סיכויי ההחלמה גרועים יותר.

על פי הסטטיסטיקה, חמש שנים לאחר האבחון, 89 אחוז מהחולים עדיין בחיים, בעוד שאחד עשר האחוזים הנותרים מתו מהגידול הממאיר בערמונית (שיעור הישרדות יחסי של 5 שנים). לפיכך, תוחלת החיים בסרטן הערמונית טובה למדי בהשוואה לסוגים אחרים של סרטן.