סקירה קצרה
- פרוגנוזה: עם טיפול מוקדם, סיכויי החלמה טובים. במקרים מסוימים, בדרך כלל חמורים, נותרו תסמינים כמו כאב או חוסר יציבות במפרק.
- טיפול: טיפול חריף על ידי אימוביליזציה, קירור, דחיסה והרמה. אפשרויות נוספות כוללות פיזיותרפיה/אימון שרירים, תרופות נגד כאבים וניתוחים.
- תסמינים: כאב, נפיחות, חבורות אם כלים מעורבים, טווח תנועה מוגבל ובעיות הליכה
- בדיקה ואבחון: מישוש, בדיקות תפקוד מפרקים, בדיקת רנטגן, הדמיית תהודה מגנטית (MRI).
- גורמים וגורמי סיכון: תנועת פיתול פתאומית עם הרגל מושטת, תאונות ספורט או נפילות; ספורט עם שינויים פתאומיים בכיוון הם מסוכנים במיוחד. פציעות ברכיים קודמות מעלות את הסיכון.
- מניעה: אימון ממוקד של השרירים, חימום לפני ספורט, תחבושות תומכות או סרטים.
מהי קרע ברצועה פנימית?
יחד עם פציעות ברצועה הצולבת הקדמית, הקרע ברצועה הפנימית בברך היא אחת מפציעות הרצועה השכיחות בברך. כשמונה אחוזים מכל פציעות הברך משפיעות על הרצועה המדיאלית. עם זאת, פציעות רבות ברצועה המדיאלית הן כה קלות עד שהן אינן נרשמות. במקרים רבים מתרחש קרע ברצועה פנימית יחד עם פציעות אחרות, במיוחד פציעות במיניסקוס המדיאלי.
לשם השוואה, קרע ברצועה פנימית בכף הרגל, במיוחד בקרסול, אינו שכיח.
אנטומיה - רצועה פנימית של מפרק הברך
אורכה של הרצועה הפנימית של מפרק הברך (ligamentum collaterale tibiale) הוא כעשרה סנטימטרים והיא עוברת מבפנים מהקצה התחתון של עצם הירך (עצם הירך) ועד לעצם השוק (טיביה). חלקים של הרצועה הביטחונית המדיאלית מחוברים למניסקוס המדיאלי בברך, כך ששני המבנים בדרך כלל נפגעים בו זמנית.
כמה זמן לוקח להחלים מקרע ברצועה פנימית?
לאחר קרע ברצועה הפנימית, רוב האנשים שנפגעו חוזרים לפעילות ספורטיבית מהר יחסית. עם זאת, קשה לקבוע את הזמן האופטימלי והמדויק לכך. משך תהליך הריפוי הוא אינדיבידואלי ותלוי בחומרת הפציעה, אך הוא בדרך כלל ארבעה עד שישה שבועות. מה עוד אפשר לעשות עם קרע ברצועה פנימית?
בהתחשב בנסיבות אישיות ובהתקדמות, ובהתייעצות עם מטפלים, רצוי לחזור הדרגתית לפעילות. ישנם מטפלים הממליצים להגן ולייצב את מפרק הברך הפגוע למשך זמן מה באמצעות תחבושת, סד (אורתוזיס) או באמצעות סרטים. על מנת שתהליך הריפוי יהיה חיובי ככל האפשר וללא אי נוחות מתמשכת, מומחים ממליצים להתחיל בספורט או בפעילויות מאומצות אחרות בזהירות ובאיטיות.
כמו בכל פציעות רצועות, לעתים קרובות נשאר כאב - מה שנקרא כאב מאמץ. במקרים נדירים מתפתחת מה שמכונה "תסמונת כאב אזורית מורכבת" (CRPS), שבה הכאב נמשך זמן רב יותר והוא חמור מהצפוי. עם זאת, בסך הכל, לרצועת ברך קרע בדרך כלל יש פרוגנוזה טובה, כך שרכיבה על אופניים, למשל, אפשרית שוב זמן קצר לאחר הטיפול.
מהו הטיפול בקרע ברצועה פנימית?
בטיפול חריף בקרע ברצועה פנימית, הרופאים ממליצים להיצמד לכלל PECH: מנוחה, קרח, דחיסה, הרמה. משמעות הדבר היא שעל הסובלים מפעילות ספורטיבית להפסיק מיד, להרים את הברך (מעל רמת הלב), לקרר אותה בקרח או במים קרים ולמרוח תחבושת דחיסה. במידת הצורך, גם משככי כאבים יכולים לעזור. מתאימות במיוחד מה שנקרא תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות (NSAIDs) כגון איבופרופן.
טיפול שמרני
במקרה של קרע בדרגה שנייה של הרצועה המדיאלית הקולטראלי, רצוי לשקוע תחילה את הברך בסד (אורתוזיס) לזמן קצר ולהקל על הכאב עד לשיכוך. באופן כללי, חשוב להתחיל לקדם את תנועת המפרקים (ניוד) מוקדם ככל האפשר.
טיפול כירורגי
תלוי אם הרצועה נקרעת חלקית או מלאה, אפשר לתפור אותה (תפר רצועה) או להחליף אותה בשתל.
אם גם הרצועה הפנימית נקרעת מהעצם, הרופא מתקן אותה בחזרה למקומה במהלך הניתוח. לשם כך הוא משתמש, למשל, בחוטי מקדחה, ברגים או מסמרים קטנים (סיכות). ניתוח מתאים גם במקרים אחרים, כמו כאשר ישנן פציעות נוספות בברך בנוסף לרצועה הפנימית הקרועה (כגון נזק למניסקוס).
כיצד ניתן לזהות רצועה קולטרלית מדיאלית קרועה?
בנוסף לקרע ברצועה, לפעמים נפגעים כלי דם קטנים הגורמים לחבלה. גם לאנשים עם קרע ברצועה פנימית יש לעיתים קרובות תחושה של חוסר יציבות במפרק הברך. לרוב, הברך כבר לא יכולה להיות כפופה ללא כאב. הליכה ללא בעיות היא קשה או אפילו בלתי אפשרית.
כיצד מאבחנים רצועה קולטרלית מדיאלית קרועה?
מומחים לקרע ברצועה קולטרלית מדיאלית הם אורטופדים, מנתחי טראומה ורופאי ספורט. האבחנה של קרע ברצועה פנימית יכולה להיעשות לרוב על סמך התיאור והבדיקה הקלינית. בעת שיחה עם המטופל, הרופא ישאל את השאלות הבאות, בין היתר:
- איך התאונה קרתה?
- איפה יש לך כאב?
- האם תנועות מסוימות קשות או כואבות?
- האם עברת פציעה בברך בעבר?
- האם אתה מפעיל עומס נוסף על הברך?
מזיזים את הרגל כדי לבדוק אילו תנועות אפשריות לאדם הפגוע ולברר עד כמה התפקוד מוגבל בהשוואה לרגל השנייה. נערכת השוואה בין תנועת הרגל על ידי הרופא (פאסיבית) לבין כוח השרירים של המטופל עצמו (אקטיבי). הרופא גם בודק כמה קל לפצוע ללכת ועד כמה הברך הפגועה יציבה.
חלק מכריע בבדיקה הוא מה שנקרא מבחן מאמץ ולגוס. המטופל שוכב בשביל זה. הרגל מורחבת לבדיקה הראשונה והברך מכופפת 20 עד 30 מעלות לבדיקה השנייה. הרופא מחזיק את הירך בחוזקה ודוחף בעדינות את הרגל התחתונה כלפי חוץ ("תנוחת X-leg"). במקרה של קרע ברצועה פנימית, ניתן "לפתוח" את הברך יותר מהברך הבריאה של הרגל השנייה בדרך זו.
מִיוּן
הדמיה
אם אין נפיחות או חבורות ואין כאב במהלך הבדיקות, אין צורך בהדמיה. הסיבה לכך היא שבמקרים אלו, הרופא אינו מניח פגיעה נוספת בעצם.
אם יש חשד שהקרע ברצועה הפנימית מלווה בפציעות גרמיות, הרופא נוהג לעשות צילום רנטגן של הברך. בדרך כלל הוא מצלם שתי תמונות מכיוונים שונים ותמונה אחת כשהברך כפופה. במידת הצורך, מבוצעות הגדרות מיוחדות אחרות כגון תמונות מנהרה או תמונות מוחזקות.
לפעמים הסתיידויות במקור הרצועה המדיאלית מופיעות בצילום הרנטגן. מה שנקרא צל סטידה-פלגריני הזה הוא אינדיקציה לפציעה קודמת.
הדמיית תהודה מגנטית (MRI) נחוצה במקרים בודדים בלבד. אלה כוללים פציעות חמורות ברצועה המדיאלית וחשד למעורבות של המניסקוס.
מה גורם לקרע ברצועה פנימית?
קרע ברצועת הברך הפנימית מתרחש כאשר הרגל התחתונה נדחפת החוצה או מסובבת יותר מדי בזמן שהרגל מורחבת. זה קורה בדרך כלל עם שינויים פתאומיים בכיוון או במהירות ועם פציעות מגע. זה קורה לעתים קרובות במיוחד בענפי ספורט כמו כדורגל, כדורסל, טניס, סקי, רוגבי והיאבקות.
אם הרגל התחתונה מתפתלת, לעיתים קרובות מתרחשות פציעות נוספות ברצועות הצולבות והמניסקוס. השילוב הזה הוא מה שמומחים מכנים "שלישייה אומללה" של פציעות.
גורמי הסיכון לקרע ברצועה הפנימית כוללים פציעות קודמות בברך. הסיבה לכך היא שאם מבנים פגומים אינם נרפאים לחלוטין, הם נשארים פגיעים לפציעה חוזרת.
האם ניתן למנוע קרע ברצועה פנימית?
במקרה של קרע ברצועה פנימית, תנועת הפיתול בתנוחת רגל מורחבת במיוחד גורמת לקרע. כשאתם עושים ספורט, למשל, הקפידו תמיד להרים את הרגל מהקרקע או לכופף אותה מעט כשאתם מסתובבים. במצב זה, הרצועות הצדדיות מתרופפות ונעות טוב יותר עם התנועה.
רופאים תמיד ממליצים להתחמם היטב לפני ביצוע ספורט. זה משחרר את הרצועות, עושה אותן אלסטיות יותר ומכין אותן לעומס הקרוב.
אם כבר סבלתם מפציעה בברך, כתמיכות מתאימות תחבושות או סרטים, בעזרתם המפרק מוקל ומאובטח.
