מניעה (מניעה)
מכיוון שמהלך פיזיולוגי של המחזור החודשי תלוי בעיקר הורמונים והפרעה להורמונלית לאזן יכול להוביל ל הפרעות וסת, יש למנוע גורמים המפריעים לאיזון ההורמונלי. אלה כוללים מתח, תזונה לא בריאה, עישון, פעילות גופנית לא מספקת, שינה לא מספקת ולא סדירה. דימום וסת רגיל נקרא אאומנוריאה ויש לו מחזור של 25 עד 31 יום.
במהלך המחזור, דימום הווסת נמשך כ3 עד 6 ימים וכמות הדימום היא כ 50 עד 150 מ"ל ליום. מנוראגיה וברכימנוריאה נחשבים להפרעות של משך הדימום. Menorrhagia מתייחס לדימום ממושך במחזור החודשי.
המחזור החודשי נשאר זהה, אך הדימום נמשך יותר משבעה ימים. גם עוצמת הדימום מוגברת. ברכימנוריאה היא תקופת הווסת המקוצרת.
המשמעות היא שהדימום נמשך רק שעות עד 2.5 שעות. עוצמת הדימום רגילה עד מופחתת. היפרמנוריאה והיפומנוריאה נחשבים להפרעות בעוצמת הדימום (סוג חריג).
דימום וסת יתר מוגזם נקרא היפרמנוריאה. המחזור החודשי ומשך הדימום נשארים זהים, בעוצמת דימום של יותר מ -150 מ"ל ליום. עם היפומנוריאה, מתרחש דימום חלש.
גם כאן המחזור ומשך הדימום נשארים זהים. עם זאת, עוצמת הדימום נמוכה מ- 50 מ"ל ליום. הפרעות בתדירות הדימום (חריגות בקצב) כוללות פולימנוריאה ואוליגנומוראה.
פולימנוריאה מתייחסת למחזורי מחזור לא סדירים או מקוצרים לעיתים קרובות. משך הדימום נשאר זהה, אך המחזור החודשי הוא פחות מ- 25 יום ועוצמת הדימום מוגברת, תקינה או פוחתת. לעיתים ישנן שתי וסתות בחודש.
במחלת האוליגנומנריה המחזור ממושך מאוד (> 35 יום). משך הדימום נשאר זהה ועוצמת הדימום גם מוגברת, תקינה או פוחתת. דימום נוסף, כמו מטרורחיה ודימום לאחר המין, נחשב גם כ- הפרעות וסת.
במקרים אלה דימום מחוץ לתקופת הווסת מתרחש במהלך המחזור. ב metrorrhagia (תצפית), תצפית נוספת מתרחשת יום או יומיים לפני או אחרי וסת. עוצמת הדימום נמוכה.
בדימום לאחר המין, דימום מתרחש לאחר קיום יחסי מין. הפרעת מחזור נוספת היא אמנוריאה, היכן וסת מפסיק לחלוטין. כאן אנו מבחינים בין אמנוריאה ראשונית ומשנית.
במקרים של אמנוריאה ראשונית, המקרה שבחורה עדיין לא החלה לווסת במהלך השנה ה -16 שלה. ובמינוריאה משנית, הווסת אינה מתרחשת יותר משלושה חודשים, אם כי מחזור חודשי תקין כבר החל.
