דה-פרסונליזציה: תדירות, תסמינים, טיפול

דה-פרסונליזציה: תיאור

דה-פרסונליזציה מתארת ​​ניכור מהאדם עצמו. לנפגעים יש תפיסה עצמית מופרעת וחשים מנותקים מעצמם. במקרה של דה-ריאליזציה, לעומת זאת, הנפגעים סובלים מהרושם שסביבתם אינה אמיתית. דה-פרסונליזציה ודה-ריאליזציה מתרחשים לעתים קרובות יחד ולכן מכונים תסמונת דה-פרסונליזציה וד-ריאליזציה או משולבים במונח דה-פרסונליזציה.

כמעט כולם חווים תסמינים כאלה בחיים בצורה קלה ולזמן מוגבל. עם זאת, הפרעת דה-פרסונליזציה פירושה שהנפגעים סובלים ממנה לאורך תקופה ארוכה או באפיזודות חוזרות.

דה-פרסונליזציה היא הפרעה שנחקרה מעט עד היום. במקרים רבים מתעלמים ממנו. לפעמים זה מסתתר מאחורי הפרעה נפשית אחרת, לפעמים הנפגעים לא מעזים ללכת לרופא עם התסמינים האלה כי הם חוששים שהרופא לא ייקח אותם ברצינות או יחשוב שהם משוגעים.

דה-פרסונליזציה: מי מושפע?

דה-פרסונליזציה: תסמינים

דה-פרסונליזציה ודה-ריאליזציה יכולים להתרחש בדרגות חומרה שונות. צורה קלה של דה-פרסונליזציה יכולה להופיע גם בחיי היומיום כאשר אנשים נמצאים במתח קיצוני או לאחר שימוש לרעה באלכוהול. עם זאת, תפיסה שונה זו עקב תשישות היא קצרת מועד בלבד ואין צורך לטפל בה.

תפיסה מופחתת של כאב

מצבים מסכני חיים שמכניסים את הגוף למתח חמור עלולים לעורר תסמיני דה-פרסונליזציה לאורך זמן. במצבים מלחיצים או כואבים מבחינה פסיכולוגית, דה-פרסונליזציה מפחיתה את תפיסת הכאב. לכן זהו מנגנון הגנה של הנפש מפני תחושות מאוד לא נעימות.

ניכור ומציאות לא אמיתית

אלו שנפגעו לרוב לא רק תופסים את עצמם אחרת, אלא גם את סביבתם. התפיסה הזו כל כך לא אמיתית שאנשים מתקשים לבטא אותה במילים. לעתים קרובות הם מתארים את הראייה שלהם כמטושטשת או כאילו בחלום. אנשים יכולים להיראות חסרי חיים, חפצים יכולים להיתפס כגדולים או קטנים יותר וקולות יכולים להישמע מעוותים.

פעולות אוטומטיות

הם אינם תופסים את עצמם כאדם המבצע פעילויות. למרות שהם מודעים למעשיהם, זה כאילו הם עומדים ליד עצמם ומתבוננים בעצמם. מכיוון שלנפגעים אין קשר פנימי למעשיהם, הם תופסים אותם כזרים ואוטומטיים.

ריקנות רגשית

דה-פרסונליזציה מלווה לרוב בתחושת ריקנות פנימית. הנפגעים אינם מגיבים לאירועים רגשיים. הם לא מראים לא שמחה, עצב ולא כעס. לכן הם נראים לעתים קרובות קרירים ונעדרים. תסמינים אלו דומים מאוד לאלה של מצב רוח דיכאוני ולא קל להבחין ביניהם. דה-פרסונליזציה יכולה להתרחש גם כתסמין של דיכאון. לעומת זאת, דיכאון יכול להופיע גם כתוצאה מתסמיני דפרסונליזציה.

בעיות זיכרון

יחס למציאות

בניגוד לאנשים עם פסיכוזה, אנשים עם תסמונת דפרסונליזציה יודעים שהתפיסה המשתנה מתרחשת בגלל מחלתם. אנשים עם מצבים פסיכוטיים, לעומת זאת, משוכנעים שהשקפתם על העולם היא אמיתית. לדוגמה, הם מאמינים שאנשים אחרים יכולים לתמרן את המחשבות והרגשות שלהם. אנשים עם תסמיני דפרסונליזציה מכירים בכך שלא העולם השתנה, אלא שמשהו לא בסדר בתפיסה שלהם. ידע זה מגביר את רמת הסבל וגורם לחרדה לנפגעים.

גירוי וחרדה

הפחד להשתגע הוא תוצאה שכיחה של דה-פרסונליזציה ודה-ריאליזציה. תסמינים של ניתוק מעצמם ומסביבתם גורמים לאנשים להרגיש חוסר ביטחון עמוק. גם חרדה, קומפולסיות ודיכאון הולכים יד ביד עם דה-פרסונליזציה. אנשים רבים לא מדברים על הבעיות שלהם מחשש שלא ייקחו אותם ברצינות.

דה-פרסונליזציה: סיבות וגורמי סיכון

מומחים מייחסים את התפתחות הדה-פרסונליזציה והדה-ריאליזציה לאינטראקציה של גורמים שונים. ההנחה היא שנטייה משפיעה אם ההפרעה הנפשית מתרחשת או לא. עד כה, אין עדות למרכיב תורשתי.

טריגרים ישירים של דה-פרסונליזציה

מתח ממלא תפקיד מרכזי כטריגר קונקרטי של דה-פרסונליזציה. חוויות טראומטיות במיוחד יכולות לעורר דה-פרסונליזציה. מחלות קשות, תאונות או אפילו משברים בינאישיים מקצועיים וקשים יכולים להיות תחילתה של דה-פרסונליזציה. במצבים בלתי נסבלים, אנשים עלולים להתרחק פנימה מעצמם ומהאירוע. מומחים מניחים שתגובה זו היא מנגנון הגנה כאשר אסטרטגיות התמודדות אחרות אינן מספיקות. הנפגעים נמצאים אז רק פיזית, אבל הם לא נוכחים במחשבותיהם. דה-פרסונליזציה מתוארת לרוב כשקט שאחרי הסערה. רק כשהלחץ שוכך מופיעים הסימפטומים של דה-פרסונליזציה.

הזנחה מוקדמת

חוקרים מצאו שהזנחה רגשית בילדות במיוחד מקדמת דה-פרסונליזציה. הנפגעים קיבלו מעט מדי תשומת לב מהוריהם, הושפלו או לא שמו לב אליהם. היעדר תמיכה מהסביבה החברתית עלול להוביל לאסטרטגיות התמודדות לא חיוביות. התסמינים הראשונים של ניכור מעצמו ומסביבתו יכולים להופיע כבר בילדות. חומרת הדה-פרסונליזציה תלויה בעוצמת ובמשך החוויות השליליות.

אנשים שמזנחים את בריאותם הפיזית והנפשית עלולים לחוות תסמיני דפרסונליזציה. דה-פרסונליזציה יכולה להיות גם תוצאה של שימוש בסמים אסורים או שיכרון אלכוהול. שינה לא מספקת והידרציה לא מספקת יכולים גם לגרום לתסמינים של דה-פרסונליזציה או להחמיר את התסמינים הקיימים.

דה-פרסונליזציה: בדיקות ואבחון

נקודת המגע הראשונה היא רופא המשפחה שלך. הוא או היא יבצעו בדיקה גופנית אם יש חשד לתסמונת דה-פרסונליזציה. הסיבה לכך היא שדה-פרסונליזציה יכולה להתרחש גם כתוצאה ממחלות גופניות, כמו אפילפסיה או מיגרנות. כמו כן על הרופא לשלול את האפשרות שהתסמינים מופיעים כתופעת לוואי של תרופות או כתוצאה מגמילה. סמים יכולים גם לגרום לתחושות של ניכור. רופא המשפחה יפנה את המטופל למומחה לאבחון וטיפול מדויקים.

כדי לאבחן דה-פרסונליזציה, פסיכיאטר או פסיכותרפיסט יערכו ראיון מפורט עם המטופל. בעזרת שאלונים קליניים, הרופא או המטפל יכולים לקבוע האם אכן מדובר בדה-פרסונליזציה או שקיימות הפרעות נפשיות אחרות.

הרופא או המטפל עשויים לשאול את השאלות הבאות כדי לאבחן הפרעת דה-פרסונליזציה:

• האם יש לך לפעמים רושם שאתה מסתכל על עצמך מבחוץ?
• האם הסביבה שלך נראית לך לפעמים לא אמיתית?
• האם יש לך לפעמים הרגשה שאנשים או חפצים אחרים אינם אמיתיים?

על פי הסיווג הבינלאומי של הפרעות נפשיות (ICD-10), האבחנה של תסמונת דה-פרסונליזציה ודריאליזציה דורשת לפחות דה-פרסונליזציה או דה-ריאליזציה:

• תסמונת דה-פרסונליזציה: הנפגעים תופסים את רגשותיהם וחוויותיהם כזרים, מנותקים מעצמם, מרוחקים, אבודים או כשייכים למישהו אחר. הם גם מתלוננים על התחושה של "לא באמת להיות כאן"
• תסמונת דה-ריאליזציה: הנפגעים תופסים את סביבתם, חפצים או אנשים אחרים כלא אמיתיים, מרוחקים, מלאכותיים, חסרי צבע או חסרי חיים.

בנוסף, על הנפגעים להיות מודעים לכך שהתפיסה המשתנה אינה נוצרת מבחוץ, אלא נובעת מהמחשבות שלהם.

דה-פרסונליזציה: טיפול

הפחתת חרדה

בתחילת הטיפול המטפל מסביר למטופל בפירוט את ההפרעה הנפשית (פסיכואדוקציה). המטופל חווה שסבלם נלקח ברצינות ושהתפיסה המעוותת שלו אינה סימן ל"טירוף" אלא חלק ממחלה. המטופל לומד להטיל ספק במחשבות שליליות וקטסטרופליות ולהחליף אותן בהערכות מציאותיות. מטרה חשובה של הטיפול היא להפחית חרדה ובכך להקל על האדם מבחינה פסיכולוגית.

אסטרטגיות ניהול מתח והתמודדות

מרכיב נוסף בטיפול הוא התמודדות עם לחץ. עבור מטופלים רבים, מתח מוביל לתסמיני דה-פרסונליזציה. הם עוזבים את גופם ובכך מתרחקים מסביבתם ומהבעיות. תהליך זה הופך אוטומטי לאחר זמן מה. בעזרת יומן, על המטופל לציין אילו מצבים מעוררים את הסימפטומים של דה-פרסונליזציה. סקירה כללית זו עוזרת לאדם המושפע לזהות טוב יותר דפוסים ותהליכים של ההפרעה.

אם מופיעים תסמינים של ניכור, נגיסה של פלפל צ'ילי או מחיאות כפיים בקול יכולים לעזור להחזיר אותך למציאות. הסחת דעת יכולה להיות גם שיטה מועילה. שיחות או פעילות ספורטיבית צריכות להפנות את המחשבות בחזרה למציאות. הסחת הדעת גם מונעת את הצטברות החרדה. באמצעות אסטרטגיות אלו ואחרות, המטופלים לומדים לשלוט בתסמיני דפרסונליזציה.

תרגילי הרפיה אינם מומלצים לדה-פרסונליזציה, מכיוון שמנוחה רבה מדי עלולה לעורר את הסימפטומים. לכן פעילויות מרגיעות, כמו הליכה, מתאימות יותר להתאוששות.

התמודדות עם הסיבות

במקרים רבים, חוויות טראומטיות הן הגורם לדפרסונליזציה. על מנת להתמודד עם טראומה, המטופל צריך קודם כל ללמוד כיצד להתמודד עם הסימפטומים. כמו כן, חשוב שהאדם המושפע יוכל לתפוס, לבטא ולשלוט ברגשותיו במידה מסוימת. רק לאחר שלב הייצוב ניתן לטפל בסיבות הטראומטיות.

דה-פרסונליזציה: מהלך המחלה והפרוגנוזה

אם התסמינים חמורים, הנפגעים סובלים בדרך כלל מסימפטומים של דה-פרסונליזציה ודה-ריאליזציה במשך זמן רב. בעזרת פסיכותרפיה, לעומת זאת, הם יכולים ללמוד לשלוט בתסמינים בצורה טובה יותר. לנפגעים יכולה להיות השפעה חיובית על מהלך המחלה על ידי הפחתת מתח. עם זאת, הסימפטומים של דה-פרסונליזציה מחמירים תחת לחץ פסיכולוגי.