הפרעה סומטופורמית: תסמינים, טיפול

סקירה קצרה

• תסמינים: תסמינים גופניים שונים שאין להם סיבה אורגנית; "קפיצות רופא" תכופות (=חילופי רופא תכופים); ביטויי תסמונת שונים (היפוכונדראזיס, הפרעת כאב כרוני ואחרים)
• טיפול: בהתאם לחומרה, בדרך כלל פסיכותרפיה, אולי טיפול תרופתי כגון תרופות נוגדות דיכאון או חרדה.
• אבחון: יש לשלול בדרך כלל סיבות אורגניות קונקרטיות לתלונות הגופניות המוצהרות (בשיטות בדיקה שונות); אבחון פסיכולוגי, כולל שאלונים.
• פרוגנוזה: טובה אם מאובחנת נכון בזמן; לעתים קרובות יותר מדי אבחון עקב החלפת רופא תכופה, למשל עם יותר מדי בדיקות רנטגן

מהי הפרעה סומטופורמית?

מטופלים משוכנעים לרוב במחלה גופנית ומבקשים תמיד בדיקות נוספות ואמצעים רפואיים. האפשרות של סיבה פסיכולוגית לרוב אינה מקובלת על המטופל, מה שמוביל לשינויים תכופים של הרופא. בהקשר זה משתמשים גם במונחים כמו "הקפצה לרופא" או "קריירת חולה", אך אלו אינם עושים צדק עם לחץ המחלה של החולה.

ביטויים

ישנן הפרעות סומטופורמיות שונות. מערכת הסיווג של ארגון הבריאות העולמי WHO (International Statistical Classification of Diseases and Related Health Problems) ICD-10 מונה את הביטויים הבאים ביניהם תחת הקוד F45.-:

הפרעה בהיפוכונדריה

המאפיין העיקרי של הפרעה היפוכונדרית אינו התסמינים הגופניים, אלא העיסוק הנפשי מעל הממוצע בהם. החרדה והעיסוק המתמשך בסבל שלו מפריעים לחיים החברתיים והמקצועיים של האדם שנפגע. משך ההפרעה הסומטופורמית הזו הוא לפחות שישה חודשים.

הפרעת סומטיזציה

צורות של הפרעת סומטיזציה כוללות:

• הפרעה סומטופורמית מתמשכת: הפרעה סומטופורמית מתמשכת היא כאשר התסמינים קיימים במשך שישה חודשים לפחות (ברוב הימים).
• הפרעת סומטיזציה לא מובחנת: היא קיימת כאשר התלונות הגופניות רבות ומתמשכות בצורות שונות, אך הקריטריונים הקליניים להפרעת סומטיזציה (ראו לעיל) אינם מתקיימים.

הפרעת כאב סומטופורמית מתמשכת.

עם זאת, הנפגעים מכחישים שגורמים פסיכולוגיים אפשריים גם לתלונות - לעתים קרובות הם לא רוצים לקבל את האבחנה של "הפרעה סומטופורמית". גברים ונשים מושפעים באותה תדירות, אם כי ישנו התקבצות משפחתית בהתייחס להפרעה סומטופורמית זו.

מה הסימפטומים?

המאפיין העיקרי של הפרעה סומטופורמית הם תסמינים גופניים שהמטופל אינו שולט בהם או מעמיד פנים שהם מרצונם, אך גם אין להם הסבר פיזי. התלונות אפשריות בעצם בכל מערכות האיברים. לרוב, הפרעה סומטופורמית קשורה לתסמינים הבאים:

• תסמינים באזור מערכת הלב וכלי הדם: כאבים בחזה, תחושת לחץ, דקירות או מעידה של הלב.

• תסמינים אורוגניטליים: כאבים בזמן מתן שתן, הטלת שתן תכופה, כאבי בטן תחתונה

• תסמינים באזור הנשימה: תחושת קוצר נשימה, קוצר נשימה

• תסמינים באזור השרירים והמפרקים: כאבי גב, כאבים בידיים וברגליים, תחושת עקצוץ

רמת מתח גבוהה באופן זמני בשלבים מלחיצים של החיים מקלה לעיתים קרובות על ההפרעה הסומטופורמית או על הסימפטומים שלה. עם זאת, הרפיה לאחר מכן גורמת לעתים קרובות להפרעה להיות בולטת יותר.

כיצד ניתן לטפל בהפרעה סומטופורמית?

מערכת יחסים טובה ואמון בין רופא למטופל חשובה גם לטיפול - אחרי הכל, אנשים עם הפרעות סומטופורמיות איבדו לעתים קרובות את האמון ברופאים.

בהתאם לחומרה, ייתכן שהפרעות סומטופורמיות מובילות לאי יכולת לעבוד. במקרים מסוימים, הפרעות סומטופורמיות חולפות מעצמן ללא טיפול. במקרים אחרים, מומלץ טיפול, שעשוי לכלול טיפול בתרופות.

הבסיס לטיפול מוצלח בהפרעות סומטופורמיות הוא פסיכו-חינוך: המטפל או הרופא מסבירים למטופל את התהליכים הפסיכולוגיים שעלולים לגרום להפרעה הסומטופורמית. רק עם הבנה זו מצד המטופל, העבודה הטיפולית תניב פרי.

הפרעה היפוכונדרית - טיפול

עד כה, אין טיפול תרופתי יחיד להפרעה סומטופורמית זו. תוכניות הטיפול משתנות בנפרד בהתאם לחומרת התסמינים. כאשר מתרחשות מחלות נפש נלוות, המטפל מרבה להשתמש בתרופות נוגדות חרדה ותרופות נוגדות דיכאון.

כמו כן, חשוב לשנות את היחס של המטופל לתפיסת הגוף שלו. המטרה היא לזהות את הבעיות וגורמי הלחץ של המטופל על מנת לעבוד עליהם ולנהל את ההפרעה הסומטופורמית.

הפרעת סומטיזציה - טיפול

כמו כן, מומלץ טיפול פסיכותרפי כדי שהמטופל יצליח להתרחק מהסימפטומים הנטענים ולהתרחק מהסבל. זה עוזר לו להתמודד שוב טוב יותר עם חיי היומיום ומקל עליו להתמודד עם הבעיות שלו.

טכניקות הרפיה מועילות גם בהתגברות על הפרעת סומטיזציה לצמיתות.

הפרעת כאב סומטופורמית - טיפול

במסגרת הפסיכותרפיה זמינות מה שנקרא תוכניות טיפול מולטי-מודאלי. אלה מבוצעים על בסיס אשפוז. המטופל הופך למומחה לכאב שלו: המטפל מלמד אותו ידע בסיסי על התפתחות הכאב, עיבוד גירויי הכאב והמצבים המעוררים.

מטרות הטיפול המולטי-מודאלי הן לשנות את תפיסת הכאב של המטופל, לקדם התנהגות בריאה אצל המטופל ולרפא את ההפרעה הסומטופורמית.

גורמים וגורמי סיכון

הגורמים להפרעה סומטופורמית מורכבים, ומומחים חושדים כאן במשחק גומלין של מספר גורמים. ישנם הסברים שונים להתפתחות של הפרעה סומטופורמית:

גישת תיאוריית הלמידה להסבר מניחה דפוס התנהגותי נלמד, חוזר ובכך מחזק להפרעה הסומטופורמית. מתפתח מעגל קסמים, שקשה למטופל לצאת ממנו בכוחות עצמו.

מודלים נוירוביולוגיים שונים נידונים כעת גם הם. מכיוון שחלק מהפרעות סומטופורמיות משפיעות לעתים קרובות על קרובי משפחה מדרגה ראשונה, לא ניתן לשלול תורשה מסוימת. בנוסף, יתכן כי בחולים עם הפרעות סומטופורמיות, מערכת החיסון ומערכת העצבים וכן ההורמונים שלהם מגיבים בעוצמה רבה יותר במצבי לחץ מאשר אצל אנשים בריאים. עם זאת, זה עדיין לא הוכח בבירור.

גורמי סיכון להפרעות סומטופורמיות

טיפוסי אישיות מסוימים נוטים גם להפרעה סומטופורמית יותר מאחרים: טיפוס האישיות החרד-לא בטוח בעצמו סובל פעמים רבות מתחושת חוסר אונים וחוסר ערך. בשל הסבל הברור שלו, האדם הפגוע חווה רווח משני של מחלה. זה מושך את תשומת לבם של אחרים, ונוצרת מסגרת שבה מותר למטופל להודות בחולשה.

בחינות ואבחון

לא תמיד קל להבחין בין הפרעה סומטופורמית למחלה גופנית. לכן, יש צורך בבדיקות מדוקדקות לשלילת סיבות גופניות לתסמינים (כגון בדיקות דם, א.ק.ג, רנטגן) לפני שהרופא מניח הפרעה סומטופורמית כאבחנה עובדת.

אבחון פסיכולוגי עם שאלונים מתוקננים, בין היתר, מבטיח לרוב את האבחנה.

מהלך המחלה ופרוגנוזה

אם ההפרעה הסומטופורמית לא מטופלת, ביקורים חוזרים אצל הרופא ושינויי רופא עלולים להוביל לאמצעי אבחון מוגזמים - למשל, בדיקות רנטגן תכופות מדי. זה גורם יותר נזק מתועלת למטופל.

אם האבחנה אינה ברורה, ייתכנו ממצאים מקריים, שעלולים להיות מוערכים יתר על המידה ואולי מטופלים יתר על המידה.