פסיכואנליזה: הגדרה, סיבות, תהליך

סקירה קצרה

• תיאור: שיטה פסיכולוגית מעמיקה לטיפול בבעיות נפשיות, המבוססת על התפיסה הפסיכולוגית של זיגמונד פרויד
• יישום: מחלות נפש, עיבוד חוויות מלחיצות, פתרון קונפליקטים נפשיים, פיתוח נוסף של האישיות
• נוהל: דיאלוג בין מטפל למטופל, רפלקציה אנליטית על מסע החיים
• סיכונים: מעובדות גם חוויות ממושכות ועתירות עבודה, כואבות מאוד, שחייבות להיקלט על ידי המטפל, נדרשת יוזמה אישית רבה

מהי פסיכואנליזה?

פסיכואנליזה היא שיטה פסיכותרפויטית לטיפול בבעיות והפרעות נפשיות. הוא משמש גם כדי לחקור ולפתח את האישיות של האדם.

פסיכואנליזה נחשבת לצורה המקורית של טיפול פסיכותרפויטי. מאז התפתחותו בסוף המאה ה-19, הוא פותח עוד פעמים רבות. כיום היא שייכת לשיטות הפסיכולוגיות העומק יחד עם צורות טיפול אחרות.

קונפליקטים מתמשכים מילדות

ניתן לייחס את הפסיכואנליזה אל הנוירולוג הווינאי זיגמונד פרויד. פרויד הניח שבעיות נפשיות נובעות מקונפליקטים לא מודעים שחוזרים לילדות. לפי פרויד, תסמיני מחלות נפש היו ביטוי של זיכרונות מודחקים וכואבים.

הבנה זו של מחלה וטיפול היא אחד המרכיבים החיוניים של הפסיכואנליזה. בניגוד לטיפול התנהגותי, שגישתו מבוססת על התנסות בכאן ועכשיו, המיקוד של הפסיכואנליזה הוא יותר בחשיפת קונפליקטים.

עקרונות בסיסיים של פסיכואנליזה

הבסיס של טכניקות פסיכואנליטיות הוא תמיד השיחה בין המטפל למטופל. המטופל משקף את מסלול חייו ובכך יכול לזהות קונפליקטים לא מודעים מהעבר. קונפליקטים פנימיים שהאדם אינו מודע להם עלולים לגרום לסבל פסיכולוגי.

אם הצרכים של ילד – למשל לביטחון – אינם מסופקים מספיק על ידי ההורים, הילד סובל. על ידי הדחקת הצורך ולמידה להתמודד ללא הביטחון הרצוי, זה יכול להקל על הסבל.

עם זאת, קונפליקט לא מודע זה עלול לגרום לבעיות בשלב מאוחר יותר בחיים, למשל, כאשר האדם אינו מסוגל לקבל קרבה וביטחון אפילו בשותפות. הצורך עדיין קיים, אבל החשש מדחייה עשוי לעמוד בדרכו. כתוצאה מכך יכולים להופיע תסמינים פסיכולוגיים המבטאים את הכאב הרגשי.

פסיכואנליזה יכולה להתקיים במסגרת פרטנית, אך גם בקבוצה כאנליזה קבוצתית.

הפסיכואנליזה התפתחה ברציפות מאז פרויד. לא רק שנוספו מושגים חדשים, אלא שצצו מושגי טיפול עבור תמונות קליניות ספציפיות שחורגות מהרעיונות של פרויד.

זיגמונד פרויד ופסיכואנליזה

כדי להבין טוב יותר את הפסיכואנליזה, יש צורך בידע מסוים בתיאוריות של פרויד. הם מהווים בסיס חשוב של הפסיכואנליזה. הנה מבחר של תיאוריות משמעותיות.

המודל המבני של הנפש: האיד, האגו והסופר אגו.

פרויד בנה את הנפש לשלושה חלקים.

תעודת הזהות

פרויד התייחס לחלק הלא מודע, הכולל צרכים ודחפים, כ"מזהה". המזהה קיים מלידה ודורש סיפוק מיידי. תינוק שרעב מתחיל מיד לבכות אם הרעב אינו מסופק. חלק מהאישיות נקבע על ידי ה"מזהה". ה-id מתפקד על פי עקרון העונג ואינו מתעניין בנורמות חברתיות.

הסופר אגו

ה"סופרגו" מייצג את המקביל לזיהוי. כסמכות מוסרית, העל-אגו מייצג את ערכי החברה. לא פעם מדובר גם במצוות או איסורים שאדם ירש מהוריו. הנורמות של העל-אגו הן חלקן מודעות וחלקן לא-מודעות.

בין המזהה והעל-אגו עומד ה"אני" כמתווך. האגו נוצר במהלך הילדות. הוא מכיל את המודעות לעצמך ולמציאות. האגו מתווך בין הדחפים הליבידינליים של האיד לבין הדרישות המוסריות של העל-אגו.

פרויד הניח שבעיות נפשיות נובעות מקונפליקטים מוקדמים בין חלקים שונים אלה של הנפש. מטרתו הייתה שהמטופל יתוודע לחלקים השונים ולאחר מכן יוכל לקחת אחריות על חייו.

המודל הטופוגרפי

פרויד הבחין בין הלא מודע, הקדם מודע והמודע.

• הלא מודע כולל לרוב זיכרונות לא נעימים או אפילו רצונות שהאדם לא רוצה לאפשר לעצמו.
• המודע הם זיכרונות שהאדם יכול להיות מודע אליהם אם ישים לב אליהם.
• המודע הם המחשבות שאדם מודע להן ומעבד כעת.

בטיפול הפסיכואנליטי, לחלוקות התודעה הללו יש תפקיד משמעותי. במצבים מאיימים או כואבים, זה יכול להיות חיוני להישרדות לא להרגיש רגשות או מחשבות במודע. מנגנון הגנה חשוב הוא הדחקה. ניתן לדכא רגשות או דחפים לא נעימים כדי להגן עלינו.

פסיכואנליזה לפיתוח אישיות

על פי הנחיות הפסיכותרפיה, פסיכואנליזה קלאסית אינה נחשבת לצורת טיפול, אלא להכשרה נוספת של האישיות. הסיבה לכך היא שלפסיכואנליזה אין מטרות טיפול ברורות שיש להשיגן. האנליטיקאי והמטופל חוקרים את היסטוריית חייו של המטופל. במפגשים עובדים על הנושאים שנחשפים.

התפתחות נוספת של הפסיכואנליזה

שיטות שונות התפתחו לאחר מכן מהפסיכואנליזה, כולל פסיכותרפיה אנליטית ופסיכותרפיה מבוססת פסיכולוגיה מעמיקה.

מתי עושים פסיכואנליזה?

פסיכואנליזה יכולה לעזור לאנשים לזהות ולהבין את המניעים ודפוסי ההתנהגות הלא מודעים שלהם. כאשר מצבי חיים נוכחיים גורמים לסבל ותסמינים פסיכולוגיים, מבט אל מאחורי הקלעים יכול להועיל.

המוטיבציה והנכונות של המטופל חשובים להצלחת הפסיכותרפיה. הפסיכותרפיסט אינו נותן עצות או הנחיות קונקרטיות. המטופל מאותגר לשקף את עצמו.

מה עושים במהלך הפסיכואנליזה?

במסגרת הקלאסית של הפסיכואנליזה, המטופל שוכב על ספה והמטפל יושב מאחורי הספה כך שהמטופל לא יכול לראות אותו. מיצוב זה מראה כי המטפל לוקח על עצמו תפקיד שמור למדי, שנועד לעזור למטופל לדבר ללא עכבות. המטופל אינו מושפע מהבעות הפנים של המטפל ועליו להתרכז בתהליכים הפנימיים שלו ללא הסחת דעת.

בפסיכואנליזה המודרנית, המטפל לוקח תפקיד פעיל יותר. הקשר בין המטופל למטפל הוא כלי חשוב בפסיכואנליזה. במגע, המטפל יכול לזהות דפוסים יחסיים של המטופל. כך נוצרת יחס לכאן ועכשיו ולבעיות העכשוויות גם בהליכים פסיכואנליטיים.

עמותה חופשית

טכניקה מרכזית בפסיכואנליזה היא אסוציאציה חופשית. המטפל מבקש מהמטופל לומר את כל מה שעובר לו בראש. לאחר מכן המטפל מציע איזה תוכן לא מודע מסתתר מאחורי האסוציאציות. מבחן פסיכואנליזה ידוע שנועד לעורר אסוציאציות הוא מה שנקרא מבחן רורשאך. המטפל מראה למטופל דפוסי כתמי דיו. בהתאם למה שהמטופל מזהה בדפוס, המטפל משמיע הצהרות לגבי אישיותו של המטופל.

להעביר

אם משאלה זו לא התגשמה, הוא מנסה לקבל את החיבה הזו מאחרים, במקרה מהמטפל. על המטפל להכיר בהעברה זו ולהעבירה למטופל. זו גם שיטה לחשוף קונפליקטים לא מודעים.

הפסיכואנליזה עוסקת מאוד באדם הפרטי. האנליטיקאי מעורב בתהליך גם כפרט. אף על פי כן, אסור לו לאבד את ההשקפה האובייקטיבית ועליו להיות מסוגל להתמודד עם הרגשות המורכבים של המטופל המתעוררים לעתים קרובות.

שכן למטפל יש בתוכו גם חלקים לא מודעים. לכן, יכול לקרות שהמטפל מפתח, למשל, חוסר חיבה או גם חיבה למטופל במהלך תהליך הטיפול. בפסיכואנליזה, תופעה זו נקראת העברה נגדית. שיקוף עצמי טוב של המטפל נחוץ כדי להכיר בתהליכים כאלה. מסיבה זו, לפני שיתאפשר לו לעסוק במקצועו, על המטפל לעבור פסיכואנליזה בעצמו.

משך הפסיכואנליזה

מהם הסיכונים בפסיכואנליזה?

הפסיכואנליזה שונה מטיפולים פסיכותרפיים אחרים בעיקר בכך שהיא אורכת זמן רב. אנשים שמתקשים לעסוק בתהליך ארוך טווח עלולים להיות מתוסכלים ולנשור מטיפול פסיכולוגי מוקדם. צורת טיפול זו דורשת גם נכונות מסוימת להתבונן בתולדות חייו ולהרהר. פתרונות ועצות מהירים אינם חלק מהפסיכואנליזה, אך הם מאפשרים הבנה מעמיקה יותר של עצמך.

פסיכואנליזה: ביקורת

הפסיכואנליזה הקלאסית מבוססת על התיאוריות של פרויד. תיאוריות אלו מוטלות לפעמים בסימן שאלה קשה בימינו. היו ביקורות על התיאוריות של פרויד בעיקר משום שלא ניתן לבדוק אותן מדעית. לדוגמה, הקביעה שיש את ה-id, האגו והסופר אגו לא ניתנת להוכחה או להפריכה.

שנית, רעיונותיו של פרויד הושפעו מרוח התקופה. בתקופתו, נושא המיניות היה טאבו חזק. עם תורת הדחף שלו, הוא שבר את הטאבו הזה והעריך את המיניות כדחף מכריע בחיים. התיאוריה של פרויד זוכה לביקורת במיוחד בשל הדגש החזק על צרכים מיניים, שלפי פרויד משפיעים על פעולות כבר בילדות.

עם זאת, פסיכואנליזה קלאסית על פי פרויד כמעט ואינה מבוצעת בימינו. הפסיכואנליזה התפתחה והתאימה את השיטות והטכניקות שלה. לאחר שהפסיכואנליזה זכתה לביקורת במשך זמן רב, מחקרים מראים כעת שצורת טיפול זו משיגה השפעות טובות בטווח הארוך.

מה אני צריך לזכור לאחר פגישת פסיכואנליזה?

מפגשי פסיכואנליזה לרוב תובעניים מאוד מבחינה רגשית עבור המטופל. למשל, זיכרונות כואבים מהעבר עשויים לצוץ. לכן מומלץ לא לזרוק את עצמו ללחץ של חיי היומיום מיד לאחר מכן, אלא להקדיש זמן לעיבוד.

אם מתעוררות חרדות לקראת סוף הפסיכואנליזה, יש למסור אותן למטפל. מאחר שטיפולים אנליטיים נמשכים תקופה ארוכה, מטופלים רבים מרגישים שנותרו לבד בתום הפסיכואנליזה ומתגעגעים למטפל שלהם.

לעתים קרובות מאוד יש גם חשש להישנות. יש לדון בדאגות ובספקות העצמיים הללו מבעוד מועד. אולי כדאי להפסיק בהדרגה את הפסיכואנליזה ולקיים את המפגשים במרווחים ארוכים יותר ויותר.