טיפול בשבר הקרסול החיצוני

מבוא

אל האני שבר בקרסול חיצוני (שבר פיבולה) ניתן לטפל בניתוח או שמרני. איזה טיפול מתאים במקרים בודדים תלוי במיקום המדויק של ה- שֶׁבֶר ואילו מבנים מושפעים. בהקשר זה, חשוב במיוחד אם הסינדסמוזיס ("הידבקות רצועות") בין הפנימי לחיצוני קרסול מושפע גם והאם יש פציעות נלוות.

באילו שברים חיצוניים בקרסול ניתן לטפל באופן שמרני?

תפקוד לקוי בעליל שֶׁבֶר של החיצוני קרסול (נקע שֶׁבֶר) יש להקים (להפחית) את רופא החירום בזירת התאונה על מנת למנוע נזק ללחץ ברקמות הרכות (עור, עצבים, כלי) נגרמת על ידי שברי עצם. באופן עקרוני, קיימים שני הליכים שונים לטיפול ב- שבר בקרסול חיצוני: מצד אחד יש שחזור כירורגי וקיבוע של העצם, מצד שני ישנו טיפול שנקרא שמרני ללא התערבות כירורגית. ההחלטה לטפל ב- שבר בקרסול חיצוני תלוי באופן שמרני במידת הפציעה.

שברים פתוחים או שברים בהם השבר מסתיים עצמות החליקו רחוק מדי (שברים נקעים) מסווגים כביכול שברים ב- Weber B או C ודורשים ניתוח. מצד שני, שברים לא מורכבים שנמצאים מתחת לסינדסמוזיס ("הידבקות ברצועות") (סוג הסיווג וובר A), כמו גם שברים בהם קצוות עצמות לא זזו זה כלפי זה (ניתן לטפל בשברים שלא הועברו) ללא ניתוח (באופן שמרני). טיפול שמרני נבחר לעתים קרובות גם במקרים של מה שמכונה התוויות נגד, כלומר ממצאים המדברים נגד ניתוח.

התוויות נגד אלה הן, למשל, ניכרות הפרעות במחזור הדם באזור המבצע, מה שיוביל לעניים משמעותית ריפוי פצע. הפרעות במחזור הדם מסוג זה יכולות להיות תוצאה של מחלה חסימתית עורקית היקפית (PAD), סוכרת mellitus או עישון. לרוע המזל, לעתים קרובות יש שילוב של כל הגורמים הללו המדברים נגד ניתוח.

גם אם קיים סיכון מוגבר לזיהום עקב רגל כיבים ("רגליים פתוחות") או שכבר קיימים קדימה זיהום, ניתוח לעתים קרובות אינו נחוץ מטעמי בטיחות. גם בחולים בגיל גבוה מאוד יש לשקול בקפידה את הסיכון לניתוח כנגד תועלת אפשרית; גם כאן הטיפול בדרך כלל מתקדם בצורה שמרנית למדי. הטיפול השמרני של חיצוני קרסול שבר מורכב בתחילה מתיקון שני קצוות השבר.

המשמעות היא שהקרסול מיושר לעת עתה. ואז כף הרגל או הקרסול החיצוני מושתתים עם מה שמכונה טייס אוויר. הקרסול החיצוני המושפע ואז משותק ומוגן במשך כשישה שבועות, כך שקצוות השבר יכולים לצמוח שוב יחד במצב הנכון.