השבר במסלול

הגדרה - מהו שבר במסלול?

מסלול מסלול שֶׁבֶר נקרא גם שבר מסלול. מסלול מסלול שֶׁבֶר הוא לכן שבר של החלקים הגרמיים של גולגולת עצמות שיוצרים את המסלול. המסלול נוצר על ידי חלקים מכמה עצמות.

אלה כוללים: העצם הקדמית (העצם הקדמית), העצם הדמעות (העצם הדמעות), לסת עליונה (המקסיליה), ה עצם הלחי (העצם הזיגומטית), העצם האתמואידית (העצם האתמואידית), העצם הפלאלית (עצם הפלאטין) ועצם הספנואיד (עצם הספנואיד). מסלול מסלול שֶׁבֶר נגרמת כמעט תמיד מכוח חיצוני. זה בדרך כלל כוח בוטה, כמו אגרוף או בעיטה של ​​כדורגל.

השבור עצמות צובט את גלגל העין, כמו גם את שרירי העין עצב אופטי מחובר אליו. כתוצאה מכך, בנוסף לדימום ו כְּאֵב, בדרך כלל חווים ראייה כפולה, ניידות מוגבלת של גלגל העין והפרעות ראייה משמעותיות. אם ה עצבים גם הם נפגעים, זה יכול להוביל להפרעות חושיות ולשיתוק בקבוצות השרירים המתאימות.

ככל שגודל ההמטומה גדל, גם אי הנוחות גוברת, כאשר החלל בארובת העין הופך קטן יותר ויותר. במקרה של שבר מסלול קלאסי, מופיעים כמה תסמינים אופייניים. בפירוט, עם זאת, אלה יכולים להשתנות מאוד מחולה לחולה.

לעיתים קרובות יש לחץ תוך עיני מוגבר, שאם לא מטפלים בו עלול לגרום לפגיעה ב עצב אופטי של העין הפגועה. הלחץ התוך עיני המוגבר נגרם מחד על ידי חבורות ושקע העין שאולי נדחף, ומצד שני מדמם ברקמה הסובבת (כלומר המטומה), הגדלת גודלה ומתחרה עם גלגל העין על מקום. בארובת העין. ניתן אולי להעצים השפעה זו אם המטופל מנסה להזיז את העין לכיוון מסוים.

עם זאת, ההמטומה (חבורה) לא רק מתפשט בתוך ארובת העין, אלא גם נראה לעין מבחוץ ולעתים קרובות הוא כואב מאוד. בגלל המראה האופייני לו, אשר נגרם על ידי מבני העצם ו דם כלי מעורב, זה נקרא גם "חד עיני המטומה". זה מתפשט על כל החלק העליון והתחתון עַפְעַף ויכולה להתנפח עד כדי כך שאי אפשר עוד לפתוח את העין ללא עזרת האצבעות.

קודם כל, הטיפול רופא עיניים יבקש מהמטופל לתאר את מהלך התאונה בצורה מדויקת ככל האפשר, מכיוון שהדבר כבר יספק אינדיקציות ראשוניות וחשובות לפגיעות ולסיבוכים אפשריים. וגם ה מצב של המטופל יש לשאול בדיוק על מנת לאתר בדיחות ולהיות מסוגל לסווג את הסימפטומים. שאלות אופייניות של רופא העיניים יהיו, למשל, “מה הייתה הגורם לתאונה?

"," יש לך כאב? "," האם יש לך תחושה שפניך מרגישות שונות מבעבר? "," האם אתה רואה תמונות כפולות?

לאחר שנענה על שאלות היכרות אלה, יתחיל הרופא לבחון את ראש ואת ארובת העין. הוא ישים לב במיוחד להיווצרותו של א חבורה (כלומר המטומה), גלגל עין שקוע או בולט (המכונה גם אנופטלמוס או אקסופטלמוס) ונפיחות במסלול ובסביבתו. מישוש זהיר של העצם ייתן אינדיקציה ראשונית לכמה עצמות מדובר והאם מדובר בשבר מסלול פשוט או מסובך.

אם מדובר בפריצת דרך מלאה של המסלול, בו גם רצפת המסלול כבר לא שלמה, שבר המסלול נקרא גם "שבר מתפוצץ". בנוסף לתסמינים שכבר תוארו, גלגל העין יכול לשקוע במסלול המעמיק כעת, הידוע גם בשם אנופתלמוס. חלק חשוב נוסף בבדיקה הוא המבחן התפקודי.

זה כולל בדיקת תפקוד העין עצמה (התמונות הכפולות שכבר הוזכרו), תפקוד ה- עצבים בעין וסביבתה (האם באזורים מסוימים מרגישים שונים מאחרים? האם ניתן להזיז את כל השרירים? האם קיימים שיתוקים?).

חשוב לשים לב גם לתסמינים הנלווים כמו נזלת אף (יכולה להיות דליפה של דם או נוזל מוחי אם השבר במסלול הוא חמור בהתאמה. בהתאם למידת הפגיעה, יתכן שיהיה צורך להזמין רופאים מתחומים אחרים שיעזרו להעריך את השבר בצורה מדויקת יותר. לאחר שהחולה נחקר ונבדק ביסודיות, מיישמים טכניקות הדמיה.

המשמעותיים ביותר במקרה זה הם: an קרני רנטגן, טומוגרפיה ממוחשבת (CT) והדמיית תהודה מגנטית (MRT). כאן מעריכים את מהלך קצה השבר, את העצמות והמבנים המעורבים ומחפשים אחר רסיסי עצם. ניתן גם להעריך אם חלקי רקמות כלואים בפער השבר.

אם השבר במסלול הוא שבר פשוט ללא שברים בעצמות, מבנים לכודים או סיבוכים, לא בהכרח נדרש ניתוח. נהפוך הוא, על פי הידע הנוכחי, הפעולה אף נידונה במחלוקת. אין לזלזל בסיכונים ובמאמץ של ניתוח כזה ויש לשאול את הרופאים את השאלה האם שווה את היתרונות וההצלחה הפוטנציאליים.

בחלק מהמקרים חל שיפור ספונטני בשבר המסלול גם בארבעת השבועות הראשונים. מסיבה זו, רופא לעולם אינו מקבל את ההחלטה לבדה במקרה של שבר מסלול קיים, אלא תמיד מתייעץ עם עמיתים מדיסציפלינות אחרות, כגון רפואת עיניים, אף אוזן גרון, ניתוח טראומה, כירורגיית פה ולסת רדיולוגיה. יש לבצע ניתוח אם מתקיים לפחות אחד מהקריטריונים הבאים: אם לאחר מכן יוחלט על ניתוח, יש לקבוע כיצד יש לשחזר את המסלול.

ניתן לבחור בין פלסטיק או חומר מתכתי כדי לחבר מחדש את עצמות המסלול. יש לבצע ניתוח באופן מיידי, במקרים מסוימים רצוי להמתין מספר ימים ואף עד שבועיים עד שנפיחות הנפיחות לפני הניתוח. אם הרופאים מחליטים נגד ניתוח מכיוון שאין סיבוכים ומדובר בשבר מסלול פשוט, מטפלים בשבר במסלול בצורה שמרנית.

משמעות הדבר היא כי למטופל יקבלו תרופות נוגדות הפרעה בתרופות הרגעה, אשר בדרך כלל הן קורטיזון הכנה. אַנְטִיבִּיוֹטִיקָה ניתנים למניעת זיהום. משככי כאבים נקבעים כנדרש על ידי המטופל.

בדיקות קבועות צריכות להתבצע על ידי הרופא המטפל בכדי להעריך את תהליך הריפוי ואולי להסדיר שינוי בטיפול אם ההצלחה לא תתרחש כרצונך. - Enophthalmus (כלומר גלגל עין שקוע) של יותר מ -2 מ"מ

  • תמונות כפולות
  • שרירי עיניים כלואים
  • אם יותר מ- 50 אחוז מרצפת המסלול שבורה
  • אם מטופל מתלונן על הפרעות חושיות קשות או שיתוק

טיפול כירורגי בשבר במסלול מסומן אם לא מדובר בשבר פשוט במסלול, שיירפא באופן ספונטני ומהיר גם ללא התערבות כירורגית. אם המטופל מתלונן על ראייה כפולה, גלגל העין שקע יותר מ -2 מ"מ למסלול, שרירי העין נתקעים (כלומר העין כבר אינה ניידת לחלוטין לכל הכיוונים), אם יותר מ -50 אחוז מהמסלול נשבר, או אם המטופל מתאר שיתוק מובהק ואובדן תחושה במחצית הפנים המושפעת, יש לבצע ניתוח.

כמו כן, אם מדובר בשבר מסלולי מסובך, כלומר אם העצמות מפוצלות או שמבנים אחרים בנוסף למסלול נפגעים, כמו למשל לסת עליונה, עצם הלחיצינורות דמעות או סינוסים פרנסליים. במקרים מסוימים מומלץ לא להחליט באופן מיידי או נגד ניתוח, אלא להמתין מספר ימים (עד שבועיים). במהלך תקופה זו הדימום עלול להחלים והנפיחות עשויה לרדת, כך שניתן יהיה להעריך טוב יותר את מידת השבר במסלול וסיבוכים אפשריים.

הפעולה עצמה גם קלה יותר לביצוע ומבטיחה יותר במצב נפוח. אם יש לטפל בשבר מסלולית בניתוח, הניתוח מתבצע בכמה שלבים. ראשית, יש להעריך את מהלך שולי השבר ולגלות כל תזוזה של החלקים הבודדים.

יש לשים לב במיוחד לדפנות המסלול הדקות מאוד, מכיוון שאלה עלולים להישבר מהר מאוד במהלך פציעה במסלול ואז להוביל לסיבוכים. בשלב שני, הרקמה הכלואה מוסרת מפער השבר ומועברת חזרה למיקומה המקורי. כאן על המנתח לשים לב במיוחד למבנים עדינים כמו שרירים קטנים יותר, דם כלי ו עצבים כך שהם לא ניזוקו, או במקרה של נזק קיים, ניתן לתקן.

בשלב הבא מוסרים שברי עצם קטנים יותר מהפצע ושברי העצם הגדולים מחוברים ומצטרפים זה לזה. אם משתמשים כאן בפלסטיק או במתכת, נתון לשיקול המנתח. תלוי במידת השבר במסלול ובפציעות הנלוות, מספרים וגדלים שונים של חלקי חיבור עשויים להידרש.

ככלל, אלה נותרים מחוברים לעצם לאחר הניתוח, מכיוון שההסרה שלאחריה קשורה למאמץ וסיכונים ניכרים. מטרת הניתוח היא תמיד להסיר את הנזק לרקמות, לשחזר את כל המבנים עד כמה שניתן ולהבטיח מסלול יציב ועצם מסביב. ברוב המקרים, שבר במסלול נגרם מכוח חיצוני ישיר.

המסוכן ביותר הוא התרחשות דייקנית של כוח קהה או אפילו מחודד על המסלול עצמו, קצהו או האזורים שמסביב. זה יכול להיות, למשל, אגרוף אגרוף, זריקה עם כדורגל או עם קטן יותר טֶנִיס כדור או כדור גולף. שברים בארובת העיניים יכולים להתרחש גם בתאונות דרכים או בתאונות אחרות בהן ראש האזור נפגע גם כן.

סטטיסטית, שליש מהשברים במסלול נגרמים כתוצאה מתאונות דרכים ושליש נוסף ממכות. עוד חמישה-עשר אחוזים נגרמים כתוצאה מתאונות בעבודה והעשרה אחוזים הנותרים מתאונות ספורט. כאן, הלחץ המוגבר באופן חריף במסלול הנגרם על ידי ריסוק גלגל העין מבחוץ מוביל לקרע חלקי או מוחלט של עצמות המסלול.

בפרט, עצם רצפת המסלול עובי רק כמה מילימטרים ולכן רגיש לשבר. יתר על כן, ניתן לסווג שברים במסלול לפי איפה השבר מונח בדיוק ואילו עצמות נפצעו כולן. מבדילים גס בין גגות מסלוליים לשברים ברצפת מסלולית.

חשוב היכן שהאלימות פגעה ב ראש, מכיוון שמבנים שונים מעורבים בהתאם למיקום. יתר על כן, מבדילים בין שברים פשוטים ומסובכים. - בשבר פשוט, קצה שבר ברור עובר דרך העצם או העצמות הפגועות.

  • בשבר מסובך, הקצה אינו ישר, אך ישנם חלקים סדוקים באזור השבר, מה שמוביל לסיכון נוסף לעין. ריפוי שבר במסלול תלוי מאוד בחומרתו ובמידתו, בפציעות הנלוות ובסוג ועיתוי הטיפול שנבחר. אם השבר הוא שבר מסלולי פשוט וללא סיבוכים, אין צורך בניתוח והסיכויים טובים שהשבר יבריא מעצמו בארבעת השבועות הקרובים.

עם זאת, התסמינים אינם נעלמים בפתאומיות, אך זהו תהליך ריפוי ארוך והדרגתי, ולכן על המטופלים להיות סבלניים מאוד וזהירים במהלך תקופה זו. עם זאת, אם השבר בינוני עד קשה, יש צורך בניתוח. אם ניתן לחבר היטב לחלקי העצם ונגרם נזק מועט ברקמה שמסביב, הריפוי יתרחש בשבועות ובחודשים הקרובים.

במקרים רבים נותר נזק תוצאתי מועט או כמעט לא. אם במהלך הפעולה נדרשו אמצעים עיקריים, כגון יישום סד, יש להחליט אם ומתי יש להסירו שוב. אמצעים אלה ננקטים כדי למנוע הישנות ולהשגת התוצאה הטובה ביותר האפשרית עבור המטופל.

אם מבנים כגון עצבים גולגוליים או עצב אופטי נפגעו מהשבר במסלול, למרבה הצער ברוב המקרים הנזק הוא בלתי הפיך ולא ניתן לתקן. התוצאה היא תוצאות שונות בהן על האדם המושפע ללמוד לחיות. ברוב המקרים מדובר בהפרעות תחושתיות או שיתוק במחצית הפנים הפגועה.

הפרעות ראייה הנגרמות כתוצאה מפגיעה ב עצב הראייה הם גם כבר לא ניתנים לריפוי ולעיתים מובילים לליקויים חמורים. שבר במסלול מתרחש לעיתים רחוקות לבדו. משמעות הדבר היא שבדרך כלל לא רק ארובת העין עצמה מושפעת, אלא גם המבנים הסובבים כגון עצבים, דם כלי וכו '

נפגעו. ברוב המקרים קיים שבר משולב. במקרה זה, או עצם הלחי, ה אף או לסת עליונה נשבר בנוסף למסלול.

שבר העצם הזיגומטית הוא השילוב הנפוץ ביותר. כל המבנים הממוקמים באזור זה עלולים להיפגע משבר מסלולית. אלה כוללים את מערכת צינור הדמעות, עצבים גולגוליים ריצה באמצעותו (כגון עצב הפנים) כמו גם את העין ועצביה, שריריה וכלייה.

המשקפת המתקבלת המטומה יכול להוביל גם לליקויים נוספים. יש מגוון רחב של פציעות המתרחשות בתוך גלגל העין:

  • לדוגמא, הקרנית עלולה להיפצע
  • גופים זרים יכולים להיכנס לעין

הסיכונים בניתוח בקע במסלול זהים במידה רבה לסיכונים הרגילים הכרוכים בכל פעולה. דימום וזיהום עלולים להתרחש.

יכול להיות שיש כְּאֵב ונפיחות באזור הפגוע לאחר הניתוח. ייתכן שהתוצאה לא תואמת את הרצוי מצב, לכן ייתכן שיהיה צורך בפעולה שנייה. סיבוכים עלולים להתרחש במהלך הניתוח, למשל בגלל חומר ההרדמה או אם השבר במסלול הוא חמור יותר ממה שצפוי בתחילה בהליכי ההדמיה.

במהלך ניתוח באזור המסלול, הסיבוך החמור ביותר האפשרי הוא פגיעה ב עצב הראייה, מה שנקרא עצב הראייה. זה יוביל לפגיעה בראייה עד לאובדן המוחלט שלה, מה שגם יהיה בלתי הפיך. אם נזק ל עצב הראייה כבר נוכח עקב התאונה עצמה, קשה לאמוד את סיכויי ההחלמה לפני הניתוח.

לעיתים שברי עצמות קטנים נקדחו לעצב וכך נפגעו לצמיתות. גם שרירי העין יכולים להיות מושפעים בדרך זו. סיבוכי דימום מהווים מקור סיכון נוסף במהלך פעולה זו.

נגרם על ידי השבר במסלול עצמו או בעקבות הניתוח, דימום ברקמה יכול לגרום לנפיחות קשה. זה כל כך מסוכן מכיוון שהמרווח בארובת העין מוגבל מאוד ואפילו נפיחות בינונית יכולה להספיק כדי לדחוק הצידה מבנים אחרים כמו גלגל העין או עצב הראייה וכך לפגוע בהם. לפיכך חשוב לתת מספיק תרופות נוגדות חומרים מעכבים ולנטר את תהליך הריפוי באופן קבוע.

אם השבר במסלול קיים בשילוב עם שבר בעצם הזיגומטית, לרוב מדובר בשבר מסלולי מסובך עם פציעות במקביל, אותו יש לטפל בניתוח. במיוחד אם רסיסי עצם השתחררו מהעצם הזיגומטית או שקצוות העצמות הוסטו זה כנגד זה, יש צורך בניתוח. מטרת הניתוח היא אז להצטרף לעצם הזיגומטית בצורה חלקה ככל האפשר ולהסיר רסיסי עצם, מכיוון שאלו עשויים להוביל לסיבוכים ודלקת.

לצורך כך עומד לרשות המנתח מגוון של לוחות עצמות וברגים שונים בכדי להשיג תוצאה מיטבית. במקרים מסוימים, אוטולוגי סָחוּס רקמה מוסרת מאתר אחר כדי להכניס אותה מחדש לשבר הקשת הזיגומטית ובכך להימנע משימוש בחומר זר. הפעולה עצמה מתבצעת כמובן תחת כללי הרדמה ומבוצע במהלך ההליך במסלול כדי למנוע ניתוח נוסף.

במקרה של שברים חמורים מאוד בעצם הזיגומטית עם פגיעה קשה במבנים הסובבים, ניתן להכניס טמפונדה. זהו סוג של צמר גפן המבטיח כי נאסף דם דולף וכי מבני הרקמה וחללי העצם כגון אף ו סינוסים פרנסליים נשמרים חופשיים. יש להסיר טמפונדות לאחר פרק זמן מתאים, אך הדבר אינו מצריך פעולה נוספת. אם מסירים את לוחות העצם והברגים המשמשים לאחר סיום תהליך הריפוי, תלוי בסוג ההליך ובחומר בו נעשה שימוש והוא הוחלט על ידי המנתח המטפל. כאן תמצאו מידע נוסף בנושא: שבר זיגומטי - תסמינים, טיפול ופרוגנוזה