משימות הלבלב

מבוא

הלבלב מסתתר מאחורי צפק (רטרופריטונאל) בבטן העליונה. הלבלב יש שני חלקים, מה שנקרא אקסוקריני (= כלפי חוץ) ואנדוקריני (= כלפי פנים). החלק האקסוקריני הוא הלבלב, כלומר מיץ עיכול שמשתחרר ל תריסריון. החלק האנדוקריני מייצר את הורמונים אינסולין ו גלוקגון ומשחרר אותם ל דם. הם חשובים להסדרת ה- דם רמת סוכר.

תפקוד עיכול

הלבלב בנוי באונות. החלק האקסוקריני של הלבלב, המהווה את המסה העיקרית של האיבר, הוא בלוטה סרוזית גרידא, מה שאומר שהוא מייצר הפרשה מאוד נוזלית. בחלק זה מייצרים מדי יום כ -1.5 ליטר הפרשת לבלב.

זהו מיץ עיכול בסיסי עשיר באנזים אשר משתחרר ל תריסריון. ההפרשה מווסתת על ידי תהליכי עיכול, כאשר קצב ההפרשה עולה בחדות לאחר בליעת המזון. ה אנזימים לפיצול שומנים (ליפאזות), חלבון (פרוטאזות) ועיכול הפחמימות הכלול בלבלב תורמים תרומה חשובה לעיכול המזון ומבטיחים כי חומרים מזינים יכולים להיספג ביעילות מהמעי אל תוך דם.

בנוסף למנת המים העיקרית, הלבלב מורכב מיותר מ -20 שונים חלבונים; אלה הם קודמים לא פעילים לעיכול אנזימים (זימוגנים) ואנזימי עיכול פעילים. פרוטאזות אגרסיביות במיוחד, כגון טריפסין או chymotrypsin, מופרשים כמבשרים לא פעילים להגנה על הלבלב מפני עיכול עצמי ומופעלים רק ב תריסריון. פרוטאזות נוספות (למשל α-amylase), ליפאז ו אנזימים לעיכול חומצות גרעין משתחררים ישירות ללבלב כאנזימים פעילים.

מגן ורגולטורי חלבונים הם מרכיב חשוב נוסף במיץ הלבלב. בנוסף לאנזימי העיכול, מיץ הלבלב מורכב מביקרבונט, המשמש לנטרול החומצה בטן תוכן ומוביל לערך pH מעט אלקליין של 8.1 בתריסריון. העלייה של ריכוז הביקרבונט ב מעי דק חשוב מכיוון שמצד אחד הוא מאפשר יצירת מיצלים של שומנים ומצד שני אנזימי עיכול שונים אינם פעילים בסביבה החומצית ועובדים רק בערכים אלקליין.

מנגנוני הגנה שונים מונעים את העיכול של הלבלב ובכך משמידים את עצמם על ידי מיץ הלבלב המיוצר: כמה פרוטאזות מסוכנות במיוחד מופרשות כזימוגנים לא פעילים ומופעלות רק בתריסריון. בנוסף, מספר מעכבי אנזים מגן משתחררים במקביל לאנזימי העיכול ופרוטאזות מיוחדות מפרקות אנזימים שהופעלו מוקדם מדי. מנגנוני הגנה שונים מונעים את העיכול של הלבלב ובכך משמידים את עצמם על ידי מיץ הלבלב המיוצר: כמה פרוטאזות מסוכנות במיוחד מופרשות כזימוגנים לא פעילים ומופעלות רק בתריסריון. בנוסף, מספר מעכבי אנזים מגן משתחררים במקביל לאנזימי העיכול ופרוטאזות מיוחדות מפרקות אנזימים שהופעלו מוקדם מדי.