<br> סיכום
אכילודיניה היא הפרעה שכיחה מאוד הפוגעת בעיקר בספורטאים צעירים. הסיבה היא בעיקר שינויים ניווניים באזור וסביבתו עקב אכילס עם קשורה בינונית עד קשה כְּאֵב, במיוחד במהלך התנועה. מבדילים בין קורסים ראשוניים ומשניים: סביר יותר כי שינויים דלקתיים מדברים נגד אכילודיניה.
ניתן למצוא תסמינים תלויי במה: באופן אבחנתי, המטופל נשאל תחילה לגבי המופע, הזמן וסוג הספורט המתורגל. לאחר מכן מישוש של עקב אכילס. אולטראסאונד משמש כאבחון הדמיה, שיכול לחשוף שינויים ניווניים וחדירת כלי דם באזור ה עקב אכילס.
An רנטגן מראה בדרך כלל את גיד אכילס רק אם הוא מסונן בצורה קשה. עם זאת, ניתן לשלול שינויים ניווניים באזור סביב גיד אכילס ושברים. במקרים נדירים יש לבצע הדמיית תהודה מגנטית בה ניתן לתאר באופן מדויק יותר את השריר, הגיד והעצם.
An אכילודיניה מטופל באופן שמרני באופן בלעדי. בתחילה, יש להגביל את העיסוק בספורט הגורם לפציעה. יש לבדוק את הנעלה ובמידת הצורך לטפל במדרסים.
יתר על כן, דם יש להבטיח אספקה על ידי חימום הרגל. הטיפול השמרני מעוגל על ידי פיזיותרפיה עם גירוי יישומי זרם וקור. אחוז ההצלחה הוא 70-80%.
- צורות התקדמות משניות כוללות מחלות המשנות את הסביבה או האנטומיה באזור גיד אכילס ובכך מובילות לחיכוך מוגבר. אלה כוללים מצבים לאחר הניתוח, דלקת בבורסה, פציעות ב המפרקים ושברים בחלק העליון קרסול משותף. - הצורה העיקרית של המחלה היא בדרך כלל בעלת אופי ניווני.
- בשלב הראשוני, המטופל בדרך כלל מרגיש התחלה כְּאֵב, אשר, עם זאת, שוכך עם תנועה ארוכה יותר. לַחַץ כְּאֵב באזור גיד אכילס נמצא גם בשלב הראשוני של אכילודיניה. - בשלב מתקדם הכאב הוא קבוע ומנוח. בנוסף, גיד אכילס מתנפח בצקת (נפיחות עם החזקת מים) וניתן לחוש אותו כאזור מעובה מעל עצם העקב.
