רפואה חברתית היא מומחיות של רפואה שאינה מעניקה טיפול ישיר לחולה. הוא עוסק בתנאים הסביבתיים והטבעיים כגורמים למחלות. בנוסף, הרפואה החברתית עוסקת בהשפעות של מחלות על החברה. בכך היא משתמשת בשיטות של מדעים שונים אחרים ומעריכה גם את המחלות מהיבטים חברתיים וכלכליים.
מהי רפואה חברתית?
רפואה חברתית היא מומחיות ברפואה אנושית שאינה מעניקה ישירות טיפול בחולה. משימות הרפואה החברתית כוללות לימוד או ניתוח ההשפעות ו יחסי גומלין of בריאות ומחלות על יחידים ועל החברה. בניגוד לרוב ההתמחויות הרפואיות האחרות, תחום הרפואה החברתית לא נוגע רק לאדם, אלא לכלל החברה או האוכלוסייה. מסיבה זו, סוציולוגיה, פסיכולוגיה, אפידמיולוגיה, עבודה סוציאלית וכלכלה משפיעות גם על המומחיות הרפואית של הרפואה החברתית. הרפואה החברתית אינה עוסקת בעיקר בריפוי הפרט, אלא בחקר הגורמים למחלות ו בריאות הפרעות, במיוחד מה שמכונה מחלות נפוצות. בנוסף, הרפואה החברתית עוסקת בפיתוח מונע אמצעים ועם ההשפעות של מחלות ו בריאות הפרעות באוכלוסייה או בחברה.
טיפולים וטיפולים
מכיוון שרפואה חברתית אינה תחום של טיפול ישיר בחולים, היא אינה מאבחנת ומטפלת במחלות. במומחיות רפואית זו, ההתמקדות היא הרבה יותר בחקר התדירות ו הפצה כמו גם הגורמים למחלות ולהפרעות בריאות, במיוחד מחלות שכיחות. יתר על כן, הרפואה החברתית עוסקת בפיתוח מונע אמצעים. כל נושאי הרפואה החברתית מטופלים תוך התחשבות בסביבה החברתית והטבעית, בריאות וביטוח לאומי ומוסדותיהם. מטרת הרפואה החברתית היא להעריך את השפעתן של מחלות על החברה והתפתחותן בהקשר של הסביבה החברתית והטבעית. בנוסף, הרפואה החברתית מציעה הצעות בנושא מניעה אמצעים ועוסק בניהול בעיות בריאותיות נפוצות והשלכותיהן החברתיות על האוכלוסייה. נשקלות גם השלכות כלכליות של המחלות. מסיבה זו הרפואה החברתית עוסקת גם בפיתוח אמצעים להחזרת היכולת לעבוד לאחר מחלה. ההשתלבות מחדש בחיי העבודה היא אפוא גם תחום שמטפלים בו הרפואה החברתית. בנוסף, התמודדות עם מגבלות הקשורות למחלות ביכולת העבודה היא משימה של רפואה חברתית. עם זאת יש לציין כי מטרת הרפואה החברתית אינה לשקם את הפרט, כלומר את המטופל, כפי שקורה למשל ברפואה גופנית ושיקומית, אלא להעמיד את יכולת העבודה של האדם החולה לרשות החברה. שוב. בהתאם לכך, הערכת העבודה וכושר הביצוע של האדם החולה מהווה חלק גדול מעבודתו של רופא חברתי. בסך הכל ניתן לומר כי לרפואה החברתית יש גם תפקיד חברתי-פוליטי חשוב. היא חוקרת את הגורמים וההשפעות של מחלות, תוך התחשבות לא רק בהיבטים רפואיים אלא גם חברתיים וכלכליים. נחקרים ההשפעות החברתיות והגורמים למחלה, ובמיוחד מחלה רחבה, על החברה ונפתחים אמצעים למניעה. יתר על כן, נעשים מאמצים לפתח צעדים להשתלבות מחודשת בשוק העבודה ובחברה. הקשר בין אורח חיים מסוים להופעת מחלות מסוימות נחקר ומוערך גם על ידי הרפואה החברתית.
שיטות אבחון ובדיקה
בנוסף לידע הרפואי, רופאים חברתיים זקוקים גם לידע טוב במשפט החברתי, בארגון מוסדות הביטוח הלאומי וארגון ביטוחי הבריאות. בנוסף למחקר הנ"ל אודות הסיבות וההשפעות החברתיות של מחלות, משימות הרפואה החברתית כוללות גם הערכת יכולתו של המטופל לעבוד ולבצע. על כל המשימות הללו, הרפואה החברתית משתמשת בשיטות האפידמיולוגיה, סטטיסטיקה, דמוגרפיה, מניעה ו שדות אחרים. לכן לרופאים שרכשו את התואר הנוסף לרפואה חברתית יש ידע לא רק בתחום הרפואה האנושית, אלא גם בתחום המשפט החברתי ובכל שאר ההתמחויות הדרושות לעסוק ברפואה חברתית. אבחון וטיפול במחלות אינו אחד ממשימותיה של הרפואה החברתית. זה לא עוסק בעיקר בפרט, אלא בעיקר באוכלוסייה כולה או בחברה. אבחון ו תרפיה לכן אינם מבוצעים. במקום זאת, הערכה והערכת מומחים הם המוקד העיקרי של פעילויות רפואיות חברתיות. הצהרות נאמרות לגבי כושר עבודה וביצועים. לעתים קרובות הם מספקים חוות דעת מומחים. רופאים חברתיים מועסקים בעיקר בשירות הרפואי של קופות החולים, ביטוח הפנסיה הגרמני, השירות הרפואי החברתי של ביטוח הכורים הפדרלי או קרנות הפנסיה. כאן ניתן לראות בבירור כי להערכת העבודה וכושר הביצוע יש חשיבות רבה ברוב הפעילויות הרפואיות החברתיות. מבחינת הרפואה החברתית, יש חשיבות רבה להתייחס לא רק למחלה עצמה, אלא גם לתנאים הסביבתיים החברתיים והטבעיים, לביוגרפיה ובדרך כלל לנסיבות החיים. הרפואה החברתית היא אחד המקצועות האקולוגיים במדור הקליני בבית הספר לרפואה.
