הטיפול ב- עקב אכילס קרע ואחריו שלב שיקום ממושך. הדבר אינו תלוי בשאלה אם נבחרה שיטת טיפול שמרנית או הליך כירורגי. קודם ה רגל חייב להיות משותק.
לרוב כ- 6 שבועות בנעל מיוחדת ובזווית על ידי הצבת כף הרגל במצב מחודד. יש ללבוש את הנעל במשך 24 שעות. לאחר 6 שבועות משך הזמן של לבישת הנעל מצטמצם, כלומר רגל רק צריך להיות משותק במהלך היום.
כשבועיים לאחר הניתוח כבר התחיל תיקון זווית הבוהן. לאט לאט ניתן להחליף את הנעל המיוחדת ביישור שלה. בכל שבוע ניתן לקרב את כף הרגל מעט למצב הרגיל.
לפני שניתן להוריד את הנעל לחלוטין לאחר זמן לבישה כולל של כ. 8 שבועות, כף הרגל במצב הרגיל שלה. עכשיו פיזיותרפיה מתחילה בתרגילים, שמורכבים בעיקר מתרגילים פסיביים.
המטפל מזיז לאט את כף הרגל מעלה ומטה. תנועות אלו בדרך כלל קשות במיוחד עבור המטופל בתחילת שלב השיקום, מכיוון שהתנועות אינן רגילות עוד בשל חוסר הניידות הארוך. בנוסף, החדש שגדל עקב אכילס צריך קודם "ללמוד" לזוז ולהתכווץ שוב.
על מנת להיות מסוגלים לבצע את התנועות הפסיביות בכף הרגל אפילו טוב יותר, ניתן להשתמש בסד מוטורי כביכול. זו מסגרת בה ה רגל ממוקמת ותנועה מסוימת של רגל וכף רגל מבוצעת באותו קצב חוזר. היתרונות בכך הם שהמטופל אינו עמוס יתר על המידה וניתן לבצע את התרגילים בסד הממונע ללא כוח אדם נוסף.
לאחר ביצוע התרגילים הפסיביים, על המטופל להתחיל להחזיר את טונוס השרירים באופן פעיל. הניסיון הוכיח כי חלק זה של השיקום קשה גם עבור המטופל לאחר תקופת המנוחה הארוכה. ביסודו של דבר, מותר לחולה לשים שוב משקל מלא על הרגל בשלב זה.
בדרך כלל, המטופל מסוגל לדרוך באופן מלא על הרגל בהתחלה. תנועות עצמאיות בצורה של כיפוף ו מתיחה של כף הרגל עדיין לא או רק בלתי אפשרי מספיק. על מנת לאתגר שוב את המטופל ולא להקל עליו יותר מדי עבודה, השימוש בסד המנוע כבר אינו נחוץ.
אימוני הליכה פיזיותרפיים ואימוני עמידה נמצאים כעת בתכנית. בנוסף מבוצעים תרגילים לעיגול כף הרגל. המטופל מתבקש להתכופף ולמתוח את כף הרגל בצורה תלולה ככל האפשר.
הזווית האפשרית מצוינת והחולה מנסה להגדיל אותה בימים הבאים. לאחר כ 2-3 חודשים השיקום הסתיים.
