טיפול מונע
אין מניעה מפני התמונה הקלינית של אוֹטִיזְם. עם זאת, ככל שמקדים לזהות את ההפרעה, כך ניתן להקדיש לילד טיפול פרטני מוקדם יותר. ניתן לקבל עזרה ממוסדות חברתיים.
תַחֲזִית
אוטיזם היא מחלה חשוכת מרפא, אך היא אינה מתקדמת במהלך החיים. למעשה, נאמר כי התסמינים יורדים מעט עם השנים. עם זאת, נורמליזציה של ביצועים נפשיים לא נצפתה עד היום.
חומרת המחלה מתבטאת גם בדרכים שונות. מבוגרים הסובלים מ תסמונת אספרגר מאוחר יותר יכולים להתמודד עם חייהם באופן עצמאי למדי. ככלל, עם זאת, הם חיים מבודדים חברתית מאוד. לאוטיסטים אחרים יש סיכויים גרועים יותר: הם בקושי יכולים לחיות באופן עצמאי ולמצוא את דרכם. לעתים קרובות הם זקוקים לתמיכה לכל החיים.
<br> סיכום
במיוחד אצל ילדים, שני סוגים שונים של אוֹטִיזְם נבדלים על בסיס ילדות: עם זאת, הם נבדלים גם בחומרת הסימפטומים. כגורם מניחים מרכיב תורשתי, שהוא חשוב יותר באוטיזם של אספרגר. הילדים סגורים ומופנמים.
הם אינם מסוגלים לתפוס או להראות רגשות אצל אחרים. למשל, הם לא יודעים איך נראים פנים עצובות. הם גם לא מודעים לסכנות בכל השלכותיהן.
עם זאת, מדהים שהם בדרך כלל מראים יכולות מיוחדות בתחום הכישרון. ניתן להקל מאוד על האבחנה הנובעת מהתבוננות בילד בעזרת ההורים. אחרי הכל, הם אלה שיש להם את הילד כל הזמן סביבם.
על ההורים להיות מעורבים גם בטיפול. מכיוון שעד היום אין תרופה ספציפית לאוטיזם, מטפלים במחלה חשוכת מרפא זו באמצעות טיפול התנהגותי. לרוב זה נעשה על פי עקרון התגמול.
למרבה הצער, לא ניתן למנוע מחלה זו, מכיוון שהגורמים טרם הובהרו בפירוט. עם זאת, ככל שמזהים אוטיזם מוקדם יותר, כך ניתן להתחיל מוקדם יותר בטיפול הולם. הפרוגנוזה תלויה במידת המחלה.
אולם באופן כללי ניתן לומר כי מטופליו האוטיסטים של אספרגר מוצאים את עצמם באופן עצמאי יחסית כמבוגרים. את הילדות המוקדמת ואת
- יַלדוּת אוֹטִיזְם.
