העין האנושית היא מנגנון מורכב מאוד, פונקציונלי מאוד, אשר יכולת הפעולה שלו תלויה באופי ובאינטראקציה של החלקים האישיים שלה. כידוע העין, כלומר גלגל העין, מוטמעת בארובת עיניים גרמית, כמעט בצורת חרוט. גלגל העין, הנתמך בכריות שומן ומוקף בשרירי העין, נסגר מלפנים על ידי הקרנית, שמתמזגת לתוך לחמית, כנגד החדר הקדמי שמאחוריו, שמלא בנוזל שקוף, שבתורו, מוגבל מאחור בצבעים שונים איריס עם תַלמִיד פְּתִיחָה.
לראות דרך העיניים
ככל הנראה המכשירים הנפוצים ביותר ברפואת עיניים הם מנורת החריץ ואופטלמוסקופ. מאחורי זה איריס, העדשה מחלקת את החדר הקדמי מחלקו הפנימי של העין, אשר מתמלא לחלוטין על ידי גוף הזגוגית הצלול. גוף זגוגית זה מבטיח לחץ פנימי קבוע וממוקם מול הרשתית הרגישה לאור. ראייה תקינה תלויה כעת בגודל גלגל העין, במיקום העדשה וכן הלאה. כידוע, ניתן לתקן שגיאות באינטראקציה זו באמצעות משקפיים או משקפיים שנקבעו בנפרד. עם זאת, זה דורש ידע מדויק של התנאים בתוך העין. לצורך אבחון מתאים, הרופא זקוק, בנוסף לידע תקין, לטכניים רבים איידס, שמרתקים חלק מהמטופלים כשהם נכנסים לחדר הבדיקה.
שיטות טיפול
ככל הנראה המכשירים הנפוצים ביותר הם מנורת החריץ ואופטלמוסקופ. שינויים פתולוגיים רבים בקטע הקדמי של העין שאינם נראים לעין בלבד הופכים לעין לרופא מתחת לקורת האור שנאספה (ממוקדת) של מנורת הסדק. עד אמצע המאה הקודמת לא ניתן היה לראות בתוך העין לאבחן גם כאן שינויים פתולוגיים. רק עם המצאתו המהפכנית של הלמהולץ של אופטלמוסקופ, הצליחו הרופאים לבחון את פנים העין ישירות. כמו הרבה המצאות נהדרות, זו מבוססת על מה שהוא בעצם עיקרון פשוט למדי, לא פשוט. אור נזרק לעין כדי להיבדק דרך מראה עגולה ומעוקלת מעט, המשתקפת אל גב העין והופנה דרך חור קטן במרכז המראה לעינו של הרופא הבודק. כך, דופן העין האחורית מתפשטת מול הרופא. הוא יכול לראות את כניסה של חוט הראייה לעין, הרשתית המכילה את תאי החישה ואת דם כלי, לבדוק את שלהם מצבואז לקבוע את שלו אמצעים. אף על פי כן, אפילו אופטלמוסקופ, שבלעדיו המודרני רופא עיניים בקושי ניתן לדמיין, יש לו מגבלות על היקף היישום שלו. תנאי מוקדם לבדיקה עם אופטלמוסקופ הוא קטע קדמי ברור ושקוף של העין. אם, לעומת זאת, הקרנית או העדשה מעוננים על ידי מחלה או פציעה ובכך הפכו אטומים, גם האופטלמוסקופ ייכשל. ידע מדויק על העין הפנימית חשוב במיוחד עם זאת, במקרה של מחלות כאלה. לדוגמה, השתלת קרנית, או קטרקט ניתוח שימושי ומבטיח רק אם הרשתית, החלק בעין שמקבל רשמים חושיים, נותר ללא פגע. אם הרשתית הייתה מנותקת במשך תקופה ארוכה יותר וכתוצאה מכך לא הוזנה כראוי, העין לא הייתה חוזרת למראה שלה גם לאחר הסרת העננים. במקרה זה ניתן היה לחסוך מהחולה תקוות חסרות תועלת ועומס הניתוח.
בדיקת אולטרסאונד
רק לפני כמה עשורים, לא הייתה שום דרך לרופאים לזהות כזה ניתוק רשתית לפני הניתוח. רק השימוש ב אולטרסאונד האבחון נתן לו הזדמנות "לראות" מאחורי הקרנית, או העדשה. אולטראסאונד הוא המונח המשמש לתיאור גלי קול הנמצאים מעבר לגבול הנשמע האנושי, כלומר יש תדירות גבוהה יותר (מספר תנודות בשנייה) מ- 16,000. תדרים גבוהים אלה, אנו עובדים בדרך כלל עם 8 עד 15 מיליון תנודות, לשנייה, נוצרים על ידי לוחות קוורץ תנודיים המופעלים בעזרת דחפים חשמליים. היישום של אולטרסאונד באבחון רפואי מבוסס על
ממצאי הצליל ההד. שלא כמו צליל נשמע, אולטרסאונד קשה להתנהל דרך האוויר. לכן הוא שימש בעבר בתקשורת מוצקה ונוזלית, למשל לקביעת עומק הים או לבדיקת חומרים. אם גל אולטראסוני פוגע בממשק בין שני אמצעים בניצב, למשל. מַיִם ואת קרקעית הים, היא משתקפת חלקית, חוזרת למשדר וניתן לקרוא אותה על המסך כאן. את הזמן שעבר בין הדופק המועבר להחזרת הגל המשתקף ניתן לחשב את עומק הים. אבחון אולטרסאונד ברפואת עיניים פועל כעת גם על פי עיקרון זה, שכן העין נגישה יותר בקלות לטכניקת בדיקה זו מכל איבר אנושי אחר. במקרה זה יש לראות את העין כ- מַיִם-כדור מלא עם גבול קבוע מאוד, אליו ניתן להעביר את טכניקת ההדהוד האמורה ללא קושי. מכשיר האולטרסאונד המשמש ברפואה מורכב מחלק אספקת החשמל, המשדר, המקלט ומערכת התצוגה. בעוד שהמשדר מייצר דחפים חשמליים הנשלחים למתמר המונח על העין, האחרון ממיר את הדחפים לאולטרסאונד ושולח אותם לאובייקט הנבדק. גלי הקול המשתקפים נאספים שוב על ידי המתמר, מומרים ונשלחים למכשיר. צג או מחשב גורמים לגלי הקול להשתקף מה- גב העין גלוי ומציג אותם בצורה גרפית כעקומת הד. בדיקת אולטרסאונד אינה מזיקה מכיוון שהעין אינה זקוקה לניתוח
לפתוח את העין. המטופל נשכב על ספה ומתקן חץ המוקרן על התקרה בעין הבריאה כך שהעין תישאר דוממת ככל האפשר במהלך הבדיקה. לאחר רגישות עין לבדיקה בכמה טיפות הרדמה, המתמר ממוקם בקלילות על העין. לאחר מכן הבדיקה מתנהלת בכמה כיוונים, כלומר המתמר מוצב ברציפות בנקודות שונות, אך תמיד באופן כזה שקרן הקול, המופנית דרך מרכז העין, פוגעת בדופן האחורית של העין בניצב. התוצאה נקראת מיד במכשיר ומוקלטת בצילום או דיגיטלי. בין המחלות שניתן לאבחן באולטרסאונד, כבר הוזכר אחת מהן, כלומר ניתוק הרשתית, שיכול עוֹפֶרֶת להכחדת הראייה. במקרה זה חדר נוזל בין הרשתית המנותקת הצפה בגוף הזגוגי לדופן האחורית של העין, שאינו נותן הדים במחשב, אך גורם להד הרשתית להופיע במקום בו הוא אמור להופיע בדרך כלל. אַחֵר מצב שניתן לגלות באולטראסאונד הוא גידולים בעין. הם נובעים מהרקמה הצפופה של הגידול. האקוגרמה של דימום ישן בעין נראית דומה מאוד. שניהם נבדלים זה מזה על ידי מתודולוגיית בחינה מתאימה, למשל בכוח העברה שונה. אפשר אפילו להשתמש בהדהוד כדי לחשב את גובה הגידול שכבר זוהה בעין וגם לקבוע את אורכו הכולל של גלגל העין. יתר על כן, ניתן לקבוע גופים זרים בעין ולבצע בדיקות אחרות. לפיכך, מזה זמן מה, שיטה זו אפשרה לחשוף את פנים העין, שהיה בעבר בלתי נראה במקרה של אטימות, לבדיקה מדויקת, ובכך להעשיר את רפואת העיניים באפשרות אבחנתית יקרת ערך נוספת.
