לאחר אוטם על המטופלים לקבל טיפול רפואי אינטנסיבי תחילה. זה ואחריו ראשוני התערבות כלילית מוחית (PCI) של האוטם עורק (= ההיצרות הכלילית הסיבתית; ראה להלן) במקרה של STEMI. באופן אידיאלי, הזמן ל- PCI צריך להיות פחות מ -90 דקות. הגורם המכריע הוא הזמן בו נעשתה אבחנת ה- STEMI על בסיס ממצאי ה- ECG:
- התערבות כלילית עורית* (PCI) או התערבות כלילית מוחית (קיצור PCI; שם נרדף: אנגיופלסטיקה כלילית טרנספורמינלית, PTCA; באנגלית: אנגיופלסטיה כלילית טרנספורמלית) - משמש להרחבת כלילים כליליים (עורקים המקיפים את לֵב בצורת זר ומספק לשריר הלב דם) (= רסקולריזציה; רסקולריזציה). ההליך הוא האפשרות הטיפולית הראשונה באוטם שריר הלב החריף וניתן להשתמש בו גם לטיפול בתסמונת כלילית חריפה לא יציבה. למידע נוסף על PCI ראה להלן "התערבות כלילית עורית (PCI) ”.
פעולות אפשריות לאחר אוטם שריר הלב (התקף לב) הן:
- ניתוח מעקפים * - הסטת כליליות מצומצמות או חסומות (עורקים כליליים) על ידי גישור ביניהם. חתיכות קטנות של וָרִיד מהתחתון או העליון רגל (אבי העורקים וָרִיד עקיפה) או עקיפה של החלב הפנימי עורק (מעקף עורק החלב הפנימי) משמשים למטרה זו.
- מניע נגד בלון תוך-אורטלי (IABP) - זה מגדיל את תפוקת הלב (HRV) ב- 10-20%.
- קוצב לב - עבור הפרעות בקצב הלב (ראה להלן המתאים הפרעות קצב לב).
* ראה גם תחת לב כלילי לֵב מחלה (CHD) / פעילה תרפיה.
הערות נוספות
- אצל 30-40% מכלל חולי אוטם שריר הלב קיימת מחלה רב-כליונית בנוסף להיצרות כלילית סיבית (= אוטם) עורק). מחקרים מראים כי ישנם יתרונות משמעותיים לריסקולריזציה מוחלטת מונעת במהלך התערבות כלילית מוחית ראשונית (PCI).
- על פי ההנחיות, שאיבת פקקת ידנית על ידי קטטר ("הצלת דם יש לשקול קריש מהכלי הכלילי החסום ") לטיפול באוטם שריר הלב בגובה ST (STEMI) במהלך PCI. הניסוי TOTAL (ניסוי אקראי של פקקת כף יד שאיפה + PCI לעומת PCI לבד ב- STEMI; ב -20 מדינות, 10,732 חולים עם STEMI) מערער על גישה זו. אצל 5,033 מטופלים, שאיפת פקקת ידנית בוצעה באופן שגרתי כחלק מ- PCI ראשוני. אירועים חמורים (אוטם שריר הלב, לב הלם או חמור לֵב כישלון/אי ספיקת לב, מוות קרדיווסקולרי) לא נמנע באופן משמעותי על ידי הליך זה. בשיעור של 6.9% (תרומבקטומיה) ו- 7% (קבוצת ביקורת ללא ניתוח פקקת), שיעורי האירועים לאחר 6 חודשים לא היו שונים באופן מובהק. עם זאת, היה הבדל משמעותי בשיעור apoplexy; זה היה באופן מפתיע גבוה פי שניים בסוף בזרוע הניתוח כריתת פקקת מאשר בזרוע הבקרה של המחקר (אחוז לעומת 0.5%, p = 0.002).
- בניסוי DANAMI 3-PREMULTI בקרב 627 חולים עם STEMI חריף, PCI ראשוני רק פתח מחדש או הכניס ("מגושר") את כלי האוטם (נגע האשם) ב -313 חולים. 314 החולים הנותרים עברו רסקולריזציה מוחלטת מונחית FFR. לאחר תקופת מעקב חציונית של 27 חודשים, קבוצת החולים שבהם נגוע האשם האשם הראתה אירוע נקודת סיום ב 22% מהמקרים. לעומת זאת, הקבוצה עם רסקולריזציה מוחלטת הראתה אירוע של נקודת קצה רק ב 13% מהמקרים (HR 0.65; 95% CI 0.38-0.83, p = 0.004). כאן, גם שיעור ההתערבות המחודשת היה נמוך בכמעט 70%. עם זאת, לא היו הבדלים משמעותיים באחוזי התמותה מכל הסיבות או בשיעורי התגובה. הערה: בחולים עם מחלת לב כלילית 3 התועלת ברקווסקולריזציה מוחלטת הייתה בולטת יותר מאשר בחולים עם מחלה בת 2 או 1 כלי דם.
- המחקר הנורווגי לאחר שמונים מאשר כי חולים יציבים מבחינה קלינית עם אוטם שריר הלב ללא עליות ST מתמשכת בגיל 80 לפחות נהנים גם מהתערבות כלילית מוחית או ניתוח מעקפים בנוסף לתרופה. תרפיה (כ, קלופידוגרל, משקל מולקולרי נמוך הפרין, חוסמי בטא ו- סטטינים). בכך, ההסתברות להגיע לנקודת הסיום המשולבת (אוטם שריר הלב, רסקולריזציה חירום, שבץ, ומוות) הופחת ב -47%.
חולים עם תסמונת כלילית חריפה
בחולים עם תסמונת כלילית חריפה (ACS; תסמונת כלילית חריפה), היתרון של מוקדם צנתור לב (הליך רדיולוגי המשתמש בחומרי ניגודיות כדי לדמיין את לומן (פנים) של עורקים כליליים (עורקים המקיפים את הלב בצורה ואספקה כלילית דם לשריר הלב)) ואחריו רסקולריזציה (הסרת חסימה למעבר בדם סגור כלי) - בדרך כלל על ידי התערבות כלילית מוחית (PCI; ראה לעיל) - מתועד היטב. מחקר שנעשה באמצעות נתונים שניתחו ממרשמים דניים של חולים (54,600 איש) שאושפזו בבית חולים לטיפול ב- ACS ראשון, מספקים נתונים תקפים בנושא זה. המחברים סיווגו חולים עם אנגיוגרפיה בשלושת הימים הראשונים לאשפוז מוקדם יותר, והשאר כחולים עם אסטרטגיית טיפול פולשנית שמרנית. הם הקימו שתי קבוצות של 3 חולים מכל אחת מהן. שתי הקבוצות הכילו כ -10,000% חולים עם יציבות אנגינה ("חזה אֲטִימוּת"; הופעה פתאומית של כְּאֵב באזור הלב), כשליש עם אוטם שריר הלב בגובה ST (NSTEMI), וחמישית עם אוטם שריר הלב בגובה ST (STEMI). קבוצת החולים עם התערבות מוקדמת אסטרטגיה שהתקבלה אנגיוגרפיה אחרי יום אחד. בקבוצה שטופלה בקונבנציונאלי, אנגיוגרפיה התרחש לאחר ממוצע של חמישה ימים אצל 58% מהחולים. חולים בפולשנית המוקדמת תרפיה קבוצת אסטרטגיה עברה רסקולריזציה פולשנית ב 77% מהמקרים; בחולים שטופלו באופן קונבנציונאלי זה קרה רק ב 42% מהמקרים. תוצאות:
- אל האני התערבות מוקדמת קבוצת אסטרטגיה הראתה תמותה טובה יותר מכל הסיבות (שיעור מקרי מוות) בהשוואה למאוחר יותר: 7.3 לעומת 10.6
- מטופלים קשישים נהנו במיוחד מ התערבות מוקדמת: 60 יום לאחר האשפוז, פחות חולים נפטרו בגלל בעיות לב: 5.9 לעומת 7.6
- אשפוז חוזר בגין אוטם שריר הלב התרחש בתדירות נמוכה יותר עם התערבות מוקדמת: 3.4 לעומת 5.0%; מטופלים> 75 שנים נהנו במיוחד: 11.9 לעומת 17.3%, חולים <75 שנים כמעט ולא נהנו בכלל: 3.4 לעומת 3.7
- חולי אוטם שריר הלב נהנו גם מאסטרטגיה מוקדמת, כצפוי; שיעור תמותת לב (שיעור תמותה הקשור ללב): 6.9 לעומת 9.3
- חולים עם יציבות אנגינה לא הראו הבדלים משמעותיים בשתי הקבוצות: 2 לעומת 1.5
