MRT של עמוד השדרה החזי | MRT של עמוד השדרה הצווארי

MRT של עמוד השדרה החזי

אם לא ניתן למקם את הסימפטומים של תלונות המטופל במדויק, בדיקת MRI של עמוד השדרה של בית החזה יכול להיות גם צוין. העיקרון זהה לבדיקת MRI של עמוד השדרה הצווארי. לבחון עמוד השדרה של בית החזה, על המטופל לפחות להפשיט לחלוטין את פלג גופו העליון ולהסיר את כל החפצים המכילים מתכת.

חולים עם קוצבים בדרך כלל אינם רשאים לעבור בדיקת MRI! המטופל שוכב על ספה ניידת שנדחקת לתוך הצינור לבדיקה. אינדיקציה תכופה לבדיקת MRI של עמוד השדרה של בית החזה הוא החשד של א החליק דיסק.

למרות שפריצת דיסק בעמוד השדרה החזי היא נדירה למדי (חלק גדול מהפריצות ממוקמות בעמוד השדרה המותני), יש לשלול אותה במקרים של גב קשה או כאב בחזה באזור המקביל. ה חוט השדרה או להעריך דיסקים בין חולייתיים, כרקמות רכות, בצורה מדויקת מאוד ב- MRI של עמוד השדרה של בית החזה, ואילו גופי החוליות, כמבנים גרמיים, מראים בצורה טובה יותר בצורה קונבנציונאלית קרני רנטגן או CT. גידולים ב חוט השדרה באזור יש לעיתים קרובות תסמינים דומים לפריצת דיסק וניתן לאבחן אותו גם בבדיקת ספין גרעיני. גרורות ב מח עצם (למשל אחרי סרטן השד) ניתן לדמיין גם על ידי MRI. דלקת של דיסק בין - חולייתי שטח (ספונדילודיסיטיס) כיוון שרקמות רכות ניכרות גם ב- MRI. אחרי צליפת שוט פציעה (למשל עקב תאונת דרכים), פגיעות ב חוט השדרה של עמוד השדרה החזי או דימום באזור עמוד השדרה החזי ניתן לכלול ב- MRI.

MRI של עמוד השדרה הצווארי בטרשת נפוצה (MS)

חולים הסובלים מ טרשת נפוצה (MS) אמור לקבל סריקות MRI של עמוד השדרה הצווארי וסריקות MRI של עמוד השדרה של בית החזה במרווחי זמן קבועים. טרשת נפוצה היא מחלה דלקתית כרונית של המרכז מערכת העצבים (הכולל את מוֹחַ וחוט השדרה) שתוקף את מעטפות המדולריות סביב עצבים. מה שמכונה מוקדי demyelinating ממוקמים בחוט השדרה וכן ב מוֹחַ וניתן להציג אותם בתמונות החתך של ה- MRI.

ניתן להשתמש בתכשירי ניגוד המכילים גדוליניום לאיתור מוקדים טריים. בניגוד לרקמה שלמה, ה דם-מוֹחַ המחסום באזור הנגעים החריפים הוא חדיר למדיום הניגודי, כך שניתן לזהות את מוקדי הדמילינציה על ידי MRI. אם טרשת נפוצה המטופל סובל מאובדן ידיים או רגליים או שלפוחית ​​שתן ניתן לחשוד בבעיות הריקות, מוקדי הדמילינציה בעמוד השדרה הצווארי או בית החזה וניתן לדמיין אותם באמצעות בדיקת MRI.

על מנת להבחין בין מוקדי טרשת נפוצה ישנה לחדשים, מומלץ לבצע חומר ניגוד במהלך בדיקת ה- MRI. דיסקים שהוחלקו (prolapsus nuclei pulposi) בעמוד השדרה הצווארי הם דבר נדיר, המהווים כ- 15% מכל הדיסקים שהוחלקו. מצד אחד לעמוד השדרה הצווארי יש פחות משקל מאשר לעמוד השדרה המותני, למשל, ומצד שני הוא מבצע תנועות חזקות הרבה פחות מהאחרון.

פריצות דיסק כרוניות בעמוד השדרה הצווארי עקב יציבה רעה קבועה הם שכיחות יותר מפריצות פריצות חריפות, שעלולות להיגרם על ידי מטלטלות ראש חֲרִיטָה. בפריצת דיסק, הליבה הפנימית הג'לטינית (nucleus pulposus) של דיסק בין - חולייתי (דיסקוס בין-חולייתי) עובר דרך הטבעת הסיבית החיצונית (annulus fibrosus). הסיבה לכך יכולה להיות בלאי או, לעיתים נדירות יותר, פציעה.

מה שנקרא עמוד השדרה עצבים, שיוצאים מחוט השדרה ובכך מיד סמוכים, מגורה בגרעין המתהווה דיסק בין - חולייתי והאדם המושפע מרגיש חזק ודוקר כְּאֵב לאורך דרכי העצב. במקרה של פריצת דיסק בתחתית צוואר, ה כְּאֵב לעתים קרובות מקרין בקצות האצבעות, מכיוון שהעצב המגורה מספק את הזרוע. קהות יכולה להתרחש גם.

אם הדיסק הבין חולייתי לוחץ ישירות על חוט השדרה, יכולה להתפתח סימפטומטולוגיה של חתך רוחבית, שהיא דרמטית יחסית באזור עמוד השדרה הצווארי, מכיוון שדרכי העצב האחראיות על נשימה יכול להיפגע. לאחר תשאול ובדיקה גופנית או נוירולוגית על ידי הרופא, יש לאשר את האבחנה באמצעות הדמיה. הדמיית תהודה מגנטית של עמוד השדרה הצווארי היא השיטה הנבחרת מכיוון שהיא מתארת ​​מבנים של רקמות רכות כגון דיסקים בין חולייתיים, חוט שדרה או שורשי עצב הרבה יותר טוב מאשר צילומי רנטגן או CT.

ב- MRI, ה- פריצת דיסק של עמוד השדרה הצווארי ניתן לאתר במדויק ולקבוע את כיוון התקדמות הדיסק. בדרך כלל אין צורך במתן חומר ניגוד כדי לאבחן או לא לכלול פריצת דיסק של עמוד השדרה הצווארי. אם פריצת דיסק של עמוד השדרה הצווארי גורם בלבד כְּאֵב והגבלות תנועה, אך ללא הפחתה בכוח או בתסמינים נוירולוגיים, אז הטיפול צריך להיות שמרני בתחילה.

ברוב החולים, לאחר מתן משככי כאבים, תרופות אנטי דלקתיות ומרגיעות שרירים, כמו גם אימוביליזציה ובהמשך פיזיותרפיה, אין צורך בהתערבות כירורגית. אם הטיפול השמרני נכשל או מיד במקרה של חולשת שרירים או תסמינים נוירולוגיים, מבצעים ניתוח. ראשית, רקמת הדיסק שדלפה מוסרת בניתוח. כאופציה טיפולית, התקשות של גופי החוליות הסמוכים (ספונדילודיזה) או השימוש בדיסק מלאכותי.