הרשות האירופית לבטיחות מזון (EFSA) העריכה לאחרונה ויטמינים ו מינרלים ליתר ביטחון בשנת 2006 וקבע מה שמכונה רמת צריכת עליונה נסבלת (UL) עבור כל מרכיב תזונתי, בתנאי שיהיו מספיק נתונים. UL זה משקף את הרמה הבטוחה המקסימלית של מרכיב תזונתי שלא יגרום תופעות לוואי כאשר לוקחים אותו מדי יום מכל המקורות לכל החיים.
| הצריכה היומית המקסימלית המרבית למוליבדן היא 600 מיקרוגרם. הצריכה היומית הבטוחה המקסימלית למוליבדן היא פי 12 מהצריכה היומית המומלצת של האיחוד האירופי (Nutrent Reference Reference, NRV). |
הצריכה היומית המקסימלית הבטוחה לעיל חלה על גברים ונשים בוגרים בגיל 18 ומעלה, כמו גם על נשים בהריון ומניקות.
אומדני צריכת מוליבדן ברפובליקה הפדרלית של גרמניה מצביעים על כך שהצריכה היומית הבטוחה המרבית למוליבדן לא הושגה. כמויות מוליבדן של 1.5 מ"ג (1,500 מיקרוגרם) ליום, שנלקחו במשך 24 יום, נותרו ללא תופעות לוואי בלתי רצויות.
ה- NOAEL (אין השפעה שלילית נצפתה) - הגבוה ביותר מנה של חומר שאין בו כל גילוי ומדידה תופעות לוואי, אפילו עם בליעה מתמשכת - נקבע על ידי EFSA על 0.9 מ"ג מוליבדן לק"ג משקל גוף, שהם בערך פי 100 מהמגבלה היומית הבטוחה למוליבדן אצל אדם שמשקלו 70 ק"ג.
תופעות לוואי צריכת מוליבדן מוגזמת כוללת שלשול (שִׁלשׁוּל), אנמיה (אנמיה), ו היפרוריצמיה (מוּגדָל חומצת שתן ריכוזים ב דם גורם סיכון עבור שגדון), כמו גם כואב המפרקים וגם שגדון (אוריקופתיה). צריכת מוליבדן גבוהה יותר בבני אדם קשורה בשכיחות מוגברת ל שגדון ופגיעה ב כבד.
באזור בארמניה עם קרקעות עשירות במוליבדן מאוד, תסמינים דומים לצנית עם ארתרלגיה (כאבי מפרקים) נצפו. ההערכה היא כי צריכת יומיומית של 10-15 מ"ג מוליבדן שם במשך 1 עד 5 שנים גרמה לכך היפרוריצמיה (גובה של חומצת שתן רמות ב דם) והיפרוריקוזוריה (הפרשת חומצת השתן מוגברת בשתן).
במחקרים בבעלי חיים בחולדות, כמויות של 2 עד 8 מ"ג מוליבדן לק"ג משקל גוף ליום הביאו להפרעות גדילה. ברמות של 1.6 עד 2 מ"ג מוליבדן לק"ג משקל גוף ליום נצפו שינויים בהתרבות ובהתפתחות. סימנים חריפים של הרעלה התרחשו ברמות של 5 מ"ג (5,000 מיקרוגרם) מוליבדן לק"ג משקל גוף ומעלה.
