בדיקת אי סבילות ללקטוז: איך זה עובד

למה כדאי לבדוק אי סבילות ללקטוז?

אי סבילות ללקטוז מתבטאת בדרך כלל בגזים, כאבי בטן, בחילות ושלשולים אם הנפגעים צרכו יותר מדי סוכר חלב (לקטוז). הקשר בין צריכת לקטוז לבין הופעת התסמינים לא תמיד ברור.

עם זאת, חשוב לדעת האם אי סבילות ללקטוז היא בעצם הגורם לתסמינים. אם זה המקרה, הנפגעים יכולים לארגן את התזונה שלהם כך שלא יהיו להם או כמעט ולא יהיו להם תסמינים בעתיד - על ידי הימנעות (במידה רבה) ממזונות המכילים לקטוז כמו חלב ומוצרי חלב.

עם זאת, אכילת תזונה נטולת לקטוז בחשד בלבד אינה רעיון טוב: מצד אחד, הימנעות מחלב ומוצרי חלב משפיעה גם על אספקת הסידן - מינרל שחשוב בין היתר לעצמות חזקות. שנית, קניית מוצרים מיוחדים "ללא לקטוז" (כגון יוגורט ללא לקטוז וכו') תגרום לעומס מיותר על הארנק.

אז אם אתה חושד שאתה לא יכול לסבול ללקטוז, אתה צריך ללכת לרופא ולברר בוודאות - עם בדיקה שיכולה לזהות אי סבילות ללקטוז בדרגה גבוהה של סבירות.

איך בודקים אי סבילות ללקטוז?

  • בדיקת נשיפה מימן (בדיקת נשימה H2)
  • בדיקת סבילות ללקטוז (בדיקת סוכר בדם)
  • מבחן גנטי
  • ביופסיה של המעי הדק

לבסוף, ישנה גם אפשרות לבדוק אי סבילות ללקטוז לבד (בדיקה עצמית של אי סבילות ללקטוז).

תוצאת בדיקה חיובית בלבד (למשל בבדיקת נשיפה) אינה מספיקה לאבחנה אמינה. אי סבילות ללקטוז קיימת רק בהגדרה אם האדם הנוגע בדבר מפתח גם תסמינים כתוצאה מנטילת לקטוז.

בדיקת נשיפה מימן

בדיקת אי-סבילות ללקטוז הנפוצה ביותר היא מבחן הנשימה המימן, הידוע גם בשם מבחן הנשימה H2. בבדיקה זו נמדדת תכולת המימן באוויר הנשוף לפני ואחרי שתיית תמיסת לקטוז. ניתן לברר מדוע התוצאה מאפשרת להסיק מסקנות לגבי אי סבילות ללקטוז ואילו אי סבילות נוספות ניתן לזהות בשיטה זו במאמר H2 בדיקת נשיפה.

בדיקת סבילות ללקטוז

ניתן גם לבדוק אי סבילות ללקטוז באמצעות רמות הגלוקוז בדם. שיטה זו מהווה חלופה אם בדיקת הנשיפה במימן אינה עוזרת, אך ניתן להשתמש בה גם יחד איתה.

כיצד פועלת בדיקת סבילות ללקטוז

לעומת זאת, בדיקה זו היא שלילית באנשים עם אי סבילות ללקטוז - יש עלייה מועטה או ללא עלייה ברמות הגלוקוז בדם מכיוון שלא ניתן לפרק ולספוג את הלקטוז במעי.

כיצד מתבצעת בדיקת סבילות ללקטוז

לפני תחילת הבדיקה בדומה לבדיקת הנשיפה במימן, המטופל בולע תמיסת לקטוז מוגדרת. לפני ובמרווחים מסוימים עד שלוש שעות לאחר מכן, נמדדת רמת הסוכר בדם. בדרך כלל, זה עולה ביותר מ-20 מ"ג/ד"ל כתוצאה מצריכת הלקטוז. אם עלייה זו אינה מתרחשת או קטנה, החולה סובל מחוסר סובלנות ללקטוז.

אינדיקציה נוספת לאי סבילות ללקטוז היא אם הנבדק מפתח תסמינים אופייניים (כאבי בטן, גזים, שלשולים ועוד) לאחר שתיית תמיסת הלקטוז.

בעיות בבדיקת סבילות ללקטוז

בדיקת אי סבילות ללקטוז זו יכולה להוות חלופה לבדיקת הנשיפה במימן, אך היא פחות מדויקת ולכן אינה שיטת הבחירה. בנוסף, ניתן לזייף את הערכים הנמדדים בחולי סוכרת.

מבחן גנטי

ביופסיה של המעי הדק

באופן עקרוני, ניתן גם לקחת דגימת רקמה מהמעי הדק על מנת למדוד את פעילות הלקטאז הקיים. עם זאת, זה נעשה בדרך כלל רק כחלק ממחקרים מדעיים.

בדיקה עצמית לאי סבילות ללקטוז

חלק מהאנשים החושדים שאינם יכולים לסבול לקטוז מבצעים מיוזמתם בדיקת דיאטה/חשיפה: הם נמנעים ממזונות ומשקאות המכילים לקטוז במשך זמן מה כדי לראות אם זה משפר את הסימפטומים שלהם. אם זה המקרה, זה מצביע על אי סבילות ללקטוז. השלב הבא הוא לשתות כוס לקטוז מומס במים (להשיג בבתי מרקחת ובבתי מרקחת) - במילים אחרות, לחשוף את עצמך ללקטוז. אם אכן קיימת אי סבילות ללקטוז, התסמינים האופייניים יחזרו לאחר זמן קצר.

אם מבוצעת בצורה נכונה ועקבית, הבדיקה העצמית לאי סבילות ללקטוז מספקת תוצאה מהימנה לחלוטין. עם זאת, טעויות נעשות לעתים קרובות מכיוון שהדיאטה אינה מקפידה מספיק. זו הסיבה שבדיקת אי סבילות ללקטוז על ידי רופא היא עדיין ההוכחה האמינה ביותר.