היפופראתירואידיזם (HP) (מילים נרדפות: היפופראתירואידיזם; אי ספיקה של בלוטת התריס; הורמון יותרת התריס מחסור ב; ICD-10-GM E20.-: היפופראתירואידיזם) מתאר תת פעילות של בלוטות התריס וכתוצאה מכך חומר המסנג'ר הורמון יותרת התריס (PTH) אינו מיוצר או לא מספיק. אצל רוב האנשים, בלוטות התריס (lat .: Glandulae parathyroideae) מורכבות מארבעה איברים בגודל עדשים ונמצאים ב צוואר מאחורי ה בלוטת התריס (lat. Glandula thyreoidea או Glandula thyroidea), מתחת ל גָרוֹן. הם נקראים גם גופי האפיתל.
הורמון יותרת התריס (PTH) חשוב במיוחד בהקשר של סידן חילוף חומרים. אם הסרום סידן רמה נמוכה מדי, הורמון הפרתירואיד גורם להפעלת אוסטאוקלסטים (תאים המפרקים את העצם) ובכך מגייס סידן פוספט מהעצם. עצמות הם המחסן הראשי של המינרל סידן. בנוכחות ויטמין D, הורמון הפרתירואיד מגביר את הסידן קליטה (ספיגת סידן) ב מעי דק וספיגה חוזרת של סידן (ספיגה חוזרת של סידן) ב כליה. השפעה נוספת של הורמון הפרתירואיד היא גירוי של פוספט הפרשה על ידי הכליות. האנטגוניסט הפיזיולוגי של הורמון הפרתירואיד הוא קלציטונין, המיוצר בתאי C של בלוטת התריסבמקרה של מחסור ב- PTH, המנגנונים שתוארו לעיל אינם מתקיימים או מתקיימים רק במידה מוגבלת. כתוצאה מכך, היפוקלצמיה (מחסור בסידן), היפרפוספטמיה (פוספט עודף), וירד 1,25-דיהידרוקסי ויטמין D רמות מתרחשות.
ניתן להבחין בין הצורות הבאות של תת-פעילות בלוטת התריס (תת-פעילות של בלוטת התריס):
- היפופראתירואידיזם אידיופתי (ICD-10-GM E20.0).
- Pseudohypoparathyroidism (ICD-10-GM E20.1)
- היפופראתירואידיזם אחר (ICD-10-GM E20.8)
- היפופראתירואידיזם, לא מוגדר (ICD-10-GM E20.9)
על פי הסיבה ניתן להבחין בין הצורות הבאות של תת-בלוטת התריס:
- היפופראתירואידיזם ראשוני (היפופראתירואידיזם מולד) - מולד (נדיר מאוד) - ראה להלן "גורם".
- היפופראתירואידיזם משני - עקב פגיעה בבלוטת התריס, במיוחד לאחר ניתוח בלוטת התריס (היפופראתירואידיזם לאחר הניתוח) (הנפוץ ביותר).
- היפופראתירואידיזם אידיופתי - ללא סיבה נראית לעין (נדיר).
היפופראתירואידיזם לאחר הניתוח מופיע אצל 500-1,000 אנשים בשנה.
השכיחות (תדירות המחלה) להיפופאראתירואידיזם לאחר הניתוח היא 0.5-6.6% לאחר הסיכום בלוטת התריס (כריתת התריס) (בגרמניה).
מהלך ופרוגנוזה: ניתן לתקן או למנוע את ההשפעות של תת-בלוטת התריס על ידי שימוש תרפיה, שמתמקד בנורמליזציה של אלקטרוליטים - סידן, פוספט - כמו גם ויטמין D. הפרוגנוזה חיובית כל עוד הטיפול מתבצע באופן עקבי. אם ה תרפיה אינו אופטימלי, יש לצפות למחלות או סיבוכים משניים. כחלק מהטיפול יש לעקוב מקרוב אחר רמת הסידן כדי למנוע תסמונת היפרקלצמית. במקרה הגרוע ביותר עלול להתפתח משבר היפרקלצמי (ראה "מחלות כתוצאה מכך"). עם זאת, זה קורה לעיתים רחוקות ביותר. חולים עם תת-בלוטת התריס מקבלים כרטיס חירום.
