שלב ההירדמות: פונקציה, משימות, תפקיד ומחלות

שלב ההירדמות הוא מצב בין שינה להערות, המכונה השלב הראשון של השינה, אשר מרגיע הן את הגוף והן את מוחו של האדם כדי לאפשר לאדם לעבור לשינה הכי רגועה שאפשר. בשלב ההירדמות, הישן עדיין מגיב לגירויים חיצוניים ובכך מבהיל באופן חלקי את השינה, אולם במהלך שלב זה, הדופק של ישן, נשימה, ו מוֹחַ פעילות הגל כבר מאטה, שקשורה בייצור הורמון השינה מלטונין בבלוטת האצטרובל. אם שלב ההירדמות נמשך יותר מכ -20 דקות, בדרך כלל יש הפרעת שינה, אם כי בצורה זו זה לעתים קרובות בגלל מוגבר קפאין צריכה, התרגשות רגשית מוגזמת או מאמץ פיזי קיצוני.

מהו שלב ההירדמות?

שלב ההירדמות הוא מצב בין שינה לערות, המכונה השלב הראשון של השינה. רפואת שינה מתייחסת לשלב ההירדמות כאל השלב הראשון של השינה. שלב זה מלווה בשלב השינה הקל, בשני שלבי השינה העמוקה, ובשלב החלימה, המכונה גם שינה REM. לפיכך, שלב ההירדמות הוא שלב השינה הקל מכולם וסביר להניח שהוא מובן כמצב בין ערות לשינה. בשלב ההירדמות, הישן עדיין מודע לצלילים ולגירויים החזותיים או המיששיים סביבו, אך שלו נשימה הופך להיות יותר קבוע, שלו מוֹחַ הגלים רצים לאט יותר, הדופק שלו מאט, והשרירים שלו נרגעים. אנשים רבים חשים בכך הַרפָּיָה בצורה של מתעוותת תנועות בהן האחרון של המתח משתחרר מהגוף. לחלקם יש גם תחושה של נפילה לתהום בשלב ההירדמות. תחושה זו קשורה בעיקר לאיבר של לאזן, שלעתים קרובות מתבלבל במהלך שלב ההירדמות.

פונקציה ומשימה

בשלב ההירדמות, כל הגוף מגיע למנוחה והדרך סלולה לשלבי השינה הבאים. בלוטת האצטרובל מייצרת את הורמון השינה מלטונין למטרה זו. הייצור של הורמון זה מתחיל ברגע האופטי עצבים להעביר ל ההיפותלמוס תפיסת הנסיבות הליליות. בשלב ההירדמות הייצור של הורמון השינה מגיע לשיאו והישן מועבר למצב שבין ערות לשינה. בשלב ביניים זה, לעיתים קרובות מתרחשות אשליות חושיות, ולעיתים מבהילות את הישן לישון ובכך קוטעות את שלב ההירדמות. בניגוד לשלבי הערות, הישן לא תופס במודע את שלב ההירדמות. שלב ההירדמות משמש אפוא למעבר לשינה ממשית. זה עוזר לישון להרפות מהיום ולהיכנס לשינה במצב רגוע. לכן שלב ההירדמות רלוונטי ביותר למצב הכללי של בריאות של האדם. השינה משמשת לחידוש תאים ואיברים, טעינת אנרגיות ועיבוד חוויות היום. ללא שלב ההירדמות, כל זה לא יהיה מספק, מכיוון שרק גוף רגוע יכול להיכנס לשינה רגועה באמת.

מחלות ומחלות

בממוצע, שלב בריא של הירדמות נמשך כ -20 דקות. חביון החורג מכך יכול להיות בעל ערך מחלה ולעתים קרובות מתייחס אליו הפרעות שינה. זה נכון במיוחד עבור זמני הירדמות חריגים כרונית. מצד שני, ערכים חריגים חד פעמיים הם נורמליים לחלוטין. בפרט, תקופות ארוכות משמעותית של הירדמות במהלך כרוני קשורות לעיתים קרובות ל הפרעת שינה. לעתים קרובות מדברים על רופאי שינה נדודי שינה בהקשר הזה. במקרים רבים, הפרעות שינה ו נדודי שינה מאופיינים ובכך תלויי התנהגות. לדוגמא, יש אנשים הזקוקים לטקסים מסוימים כדי למצוא את דרכם לישון מכיוון שזה הרגל. במקרים אחרים, הפרעות בהירדמות קשורות לחוסר היכולת להרפות מהיום האחרון ובמקרה זה הן תופעה פסיכולוגית שעשויה להיות קשורה גם להפרעות נפשיות. צורה זו של נדודי שינה נתפס לעיתים קרובות על ידי המטופלים כמגבלה בלתי נסבלת של איכות חייהם, מכיוון שלעתים קרובות הם נפגעים גם ממחשבות מייסרות כשהם שוכבים ערים שעות על גבי שעות. בתדירות נמוכה יותר מסיבה פסיכולוגית, קושי להירדם נובע מתופעה פיזית ממשית, כגון תת-ייצור של הורמון השינה עקב פעילות חריגה של בלוטת האצטרובל. כְּאֵב קשור גם סיבתי להירדמות מצב, או שהמטופל מטופל בתרופות מסוימות למצב ממש שמקשה עליו להירדם. תחושות נפילה או אחרות הזיות לעומת זאת, בשלב ההירדמות אין ערך מחלה כלשהו. סוג זה של הפרעה נקרא מיוקלוניה ומשפיע על כ -70 אחוז מהאנשים במהלך החיים. אם מיוקלוניה מתרחשת בתדירות גבוהה או אינטנסיבית במיוחד ובכך מעירה באופן קבוע את ישן בשלב ההירדמות, הרי שהתרגשות רגשית, קפאין או לעבודה פיזית כבדה במהלך היום הקודם יש לעתים קרובות קשר לתופעה. גם צורה זו של הפרעות שינה אינה מזיקה ואינה מצריכה בדיקה נוספת. בפרט, פעילויות ספורט זמן קצר לפני השינה עלולות לגרום לבעיות בהירדמות. לכן, מומחים ממליצים לא לתזמן פעילויות ספורט לשעות הערב, במידת האפשר. אם המטופל חווה ישנוניות בשעות היום עקב בעיות בהירדמות או לקוי בדרך אחרת בשגרת יומו, אזי ניטור במעבדת שינה עשוי להיות מתאים בנסיבות מסוימות. EMG יכול למדוד פוטנציאלים במהלך תקופת ההירדמות במהלך ביקור במעבדת שינה ולנתח אותם על תופעות חריגות.