דיסקציה של אבי העורקים

הַגדָרָה

המונח דיסקציה של אבי העורקים (Syn. Aneurysma dissecans aortae) מתאר פיצול (ניתוח) של שכבות הקיר של אבי העורקים. ככלל, שכבת הקיר הפנימית ביותר (tunica intima) נקרעת לפתע וכתוצאה מכך דימום בין שכבות הקיר (אבי העורקים, כמו כל עורק, מורכב משלוש שכבות הקיר tunica intima, tunica media ו- tunica adventitia מבפנים כלפי חוץ).

דרך הדמעה בטוניקה אינטימה, דם מ לומן של אבי העורקים מגיע בין שכבות הקיר עקב הלחץ הגבוה בכלי, שם הוא יוצר חלל חדש (לומן כוזב) בין האינטימה לאבנטיטיה. תלוי כמה גבוה דם לחץ באבי העורקים וכמה עמיד המדיה, הנתיחה עשויה להימשך רק כמה מילימטרים או לכל אורך אבי העורקים. ברוב המקרים, אבי העורקים של החזה (שנמצא בבית החזה) מושפע, לרוב ישירות מעל שסתום אב העורקים בחלק העולה של אבי העורקים (אבי העורקים עולה).

בקליניקה מחלקים את הנתיחה באבי העורקים לניתוח מסוג A ו- B, עליו נדון להלן. בנוסף, מבחינים בניתוח חריף וכרוני. נתיחה כרונית קיימת אם הסימפטומים נמשכים יותר משבועיים לאחר האירוע החריף, במקרים מסוימים מתרחשת נתיחה כרונית הנמשכת מספר שנים.

הבחנה

לדברי סטנפורד, קיים סיווג פשוט ויישום קליני של נתיחת אבי העורקים, המבדיל רק בין A ו- B. בניתוח אבי העורקים מסוג A של סטנפורד, הדמעה באינטימה נמצאת באזור אבי העורקים העולה (החלק העולה של אבי העורקים המגיח ישירות מה- חדר שמאל ואחריו בראש קשת אבי העורקים). ניתוח חריף מסוג A הוא תמיד אינדיקציה מיידית לניתוחי חירום למניעת קרע.

קרע (קרע) של אבי העורקים בחלק העולה של אבי העורקים יביא לדימום לתוך קרום הלב ומיידי לֵב כישלון או טמפונדה של קרום הלב, שגם יוביל למוות במהירות. טיפול כירורגי סטנדרטי הוא החלפת אבי העורקים (בדרך כלל עולה) בתותבת כלי דם גור-טקס. אם החלק של אבי העורקים קרוב לשסתום מושפע, תותבת עם תותבת משולבת של שסתום אב העורקים משמש בדרך כלל, בתדירות נמוכה יותר ניתן לשחזר את שסתום אבי העורקים של הגוף עצמו.

אפילו כרונית (נתיחה מסוג A שהיא סימפטומטית יותר משבועיים) דורשת בדרך כלל טיפול כירורגי, אם כי אין בכך צורך בניתוח חירום. נתיחה מסוג B כוללת את כל הניתוחים של אבי העורקים היורד (חלק יורד של אבי העורקים מאחורי קשת אבי העורקים), או כל מה שנמצא מתחת לשקע הסינוס התת-קלבי. עורק. בניתוח מסוג B הסיכון לקרע נמוך בהרבה מאשר בניתוח מסוג A.

מכיוון ששיעור התמותה של כמעט 25% בניתוחים מסוג B לא פשוטים לאחר הניתוח גבוה משמעותית בהשוואה לטיפול תרופתי גרידא (כ -10%), הטיפול השמרני בדרך כלל מוגבל. יוצאים מן הכלל הם מצבים מסכני חיים כמו קרע קרוב או כבר התרחש. לעתים קרובות ניתן לטפל בסיבוכים פחות דרמטיים על ידי צנתרים עם סטנטים המוחדרים דרך העור למערכת כלי הדם.