אנטומיה של הבוהן

בהונות הרגליים (lat.: Digitus pedis) הם הגפיים הסופיות של כף הרגל האנושית. בדרך כלל לבן אדם יש חמש בהונות על כל כף רגל, שמספרות באופן שיטתי מבפנים החוצה באנטומיה עם מספרים רומיים מאחד לחמש.

הבוהן הגדולה מכונה לכן digitus pedis I או נקראת גם hallux, הבוהן השנייה נקראת digitus pedis II, הבוהן השלישית נקראת digitus pedis III, הבוהן הרביעית נקראת digitus pedis IV והבוהן הקטנה נקראת digitus pedis V או גם digitus minimus. בדיוק כמו האצבעות על היד שלך, לכל אצבע יש מסמר. האצבעות ממלאות תפקיד חשוב לניידות כף הרגל כמו גם לעמידה והליכה מאובטחים.

עצמות ומפרקים

בכל רגל יש לבן האדם בסך הכל 14 פלנגות. בהונות גדולות (digitus pedis I או hallux) מורכבות משניים עצמות כל אחת, בהונות הנותרות (digitus pedis II עד V) מורכבות משלוש עצמות כל אחת. אלה עצמות, המחלקים את האצבעות לשניים או שלוש איברים בהתאמה, נקראים איבר הבסיס (lat.

: פלנקס פרוקסימאליס), גפה אמצעית (lat.: phalanx media) וגפה סופית (lat.: phalanx distalis) (מכיוון שהבוהן הגדולה נוצרת רק משניים עצמות, יש רק איבר בסיס אחד ואיבר קצה אחד, אין איבר אמצעי).

פלנקס הבסיס, האמצע והסוף של הבוהן מורכב שוב משלושה אזורים, אשר באנטומיה נקראים בסיס, גוף ו ראש. הגפיים או העצמות של הבוהן מחוברים באמצעות המפרקים. ה ראש של איבר אחד יוצר מפרק עם בסיס האיבר הבא.

המפרק בין מטטרסל עצמות והבסיס נקרא מפרק metatarsophalangeal. המפרק בין המטטרלים לבין מפרק metatarsophalangeal נקרא המפרק המטטרסופלאנגאלי או מפרק האינטרפלאנגאלי הפרוקסימלי (PIP). המפרק בין המטטרלסאל למפרק הדיסטלי נקרא המפרק הבין-פלנגאלי הדיסטלי (DIP). ה המפרקים של האצבעות מוקפות רקמת חיבור כמוסות מפרקים ובכך מאובטחות.

שרירים ותנועות

אל האני המפרקים בהונות בהן מתחילים שרירים רבים, שמקורם בעצמות התחתונות רגל או מעצמות כף הרגל. באמצעות אינטראקציה מתואמת של שרירים אלה ניתן להזיז את האצבעות לכיוונים רבים ושונים. ראשית, ניתן לכופף את בהונות הרגל כלפי הקרקע, מה שמכונה כיפוף.

מצד שני ניתן למתוח אותם לכיוון התקרה, הנקראת הארכה. יתר על כן ניתן לפרוש את בהונות הרגליים. התפשטות האצבעות נקראת חטיפה.

אם האצבעות הפרושות מוחזרות למקומן המקורי, זה נקרא אדדוקציה. כיפוף האצבעות (כיפוף) מתבצע על ידי שרירי כיפוף האצבעות. באנטומיה מבדילים בין מכופפי הבוהן הארוכים שמקורם בעצמות התחתונות רגל ומשם נעים לכיוון האצבעות, ומכופפי הבוהן הקצרים, שמקורם בסוליית כף הרגל ובכך יש מסלול קצר יותר לאצבעות הרגליים.

נציגים חשובים של מכופפי הבוהן הארוכים הם מכופף השריר hallucis longus, שאחראי בין היתר על תנועת כיפוף של מפרקי הבוהן הגדולה (digitus pedis I או hallux) וכופף השריר digitorum longus, המבצע את כיפוף האצבעות האחרות (digitus pedis II עד V). מכופפי הבוהן הקצרים הם שריר הלוצ'י החטוף, שריר הברך flexor digitorum, שריר hallucis adductor התומך בכיפוף הבוהן הגדולה (digitus pedis I או hallux), ושריר flexor digitorum brevis, התורם לכיפוף של בהונות אחרות (digitus pedis II עד V). שריר המיני החטוף תומך גם בכיפוף של הבוהן הקטנה (digitus pedis V או digitus minimus).

מתיחה של האצבעות (הארכה) מובטח על ידי שרירי מאריך האצבעות. גם כאן האנטומיה של מאריכות אצבע ארוכות שמקורן התחתון רגל עצמות, ניתן להבחין בין מאריכות קצרות של הבוהן, שמקורן בעצמות כף הרגל. מאריכי אצבע ארוכה כוללים את musculus extensor hallucis longus ואת musculus extensor digitorum longus.

Musculus extensor hallucis longus משמש להארכת הבוהן הגדולה (digitus pedis I או hallux) לכיוון התקרה, musculus extensor digitorum longus משמש להארכת אצבעות הרגליים האחרות (digitus pedis II עד V). מאריכי הבוהן הקצרים, musculus extensor hallucis brevis ו- musculus extensor digitorum תומכים בהארכת האצבעות לכיוון התקרה. התפשטות בהונות (חטיפה) מתאפשרת על ידי דורסאלס Musculi interossei. סגירת האצבעות הפרושות מובטחת על ידי שרירי הצומח המותניים והבין-קולעיים.