אנטומיה של האצבע המורה

מבוא

המדד אצבע (מדד לאט) הוא השני אצבע של היד שלנו. על כל יד יש אינדקס אצבע בין האגודל לאצבע האמצעית. השלד שלו מורכב משלושה עצמות, מה שמכונה פלנגות.

אנטומיה

בצו מ קְצֵה אֶצבָּעוֹת לבסיס האצבעות יש פלנקס עליון, אמצעי ותחתון. הפלנקס התחתון (פלנקס פרוקסימלי) מחובר לעצם המטקרפלית השנייה באמצעות גידים, המעניק לאצבע המורה גם יציבות וגם חופש תנועה. ה עצמות מוקפים ב גידים, רקמה שומנית ועור החיוני לתנועה. עור האצבע המורה מכוסה לחלוטין בצד כף היד ובצד גב היד, למעט קְצֵה אֶצבָּעוֹת קטע על ידי עצב חציוני (זרוע חציונית עצבים) עם סיבים רגישים החשובים לתפיסה חושית. ה קְצֵה אֶצבָּעוֹת בצד האחורי של היד מסופק ברגישות עצב רדיאלי (דבר עָצָב).

גידים ורצועות

רַבִּים גידים מסתיים באצבע המורה, החשובים מאוד לתפקוד המוטורי שלה, אך גם ליציבותה. רוב הגידים מקורם בשרירים שמקורם במרפק או אַמָה, דרס אותו ולבסוף נצמד לעצם האצבע המורה. אם שרירים אלה מתכווצים, זה מוביל לתנועות אצבע מסוימות כגון כיפוף, מתיחה, מתפשט ומושך למעלה.

הגידים שאחראים עליהם מתיחה האצבע מחוברת לפרקי האצבעות בצד האחורי של היד. ישנם שני שרירים האחראים לתנועה זו, מאריך האצבע המורה (Musculus extensor indicis) ומאריך האצבע הכללי (Musculus extensor digitorum communis). גידי השרירים האחראים על כיפוף מחוברים לפרקי האצבעות בצד כף היד.

גם כאן ישנם שני שרירים שאחראים בעיקר על התנועה. האחד הוא שטחי (Musculus flexor digitorum superficialis), והשני מכופף האצבע העמוק (Musculus flexor digitorum profundus). גידים המכופפים מחוזקים על ידי רצועה בצורת טבעת (Ligamentum anulare). רצועת הטבעת היא חלק מה- נדן גיד בהם משובצים הגידים ואשר מבטיח את יכולת הגלישה שלהם. ה- Ligamentum anulare מונע מהגידים לבלוט מהעצם כמו גיד קשת במהלך כיפוף, מכיוון שהתפקוד המוטורי ותפקוד האצבע המורה היו מוגבלים מאוד.

Paresthesia (קהות)

לאצבע קהה יכולות להיות סיבות רבות. בעיקר זה תוצאה של הפרעות ב דם מחזור או באספקת עצבים, במיוחד אם העצב המקביל צובט. זה יכול להיות מלווה בתחושות עקצוץ, אצבע מורה קרה ודקירה כְּאֵב.

אלה מסוכמים כ paresthesias או paresthesias. כל אחד מהביטויים הללו יכול להיתפס כמתח מאוד עבור המושפעים, וזו רק אחת הסיבות שבגללן מומלץ לבצע בירור רפואי של התסמינים, במיוחד אם הם מופיעים לעיתים קרובות. הקהות בהחלט ידועה לכולנו כאצבעות נרדמות.

אם התחושה זמנית ונעלמת כשמניעים את האצבע המורה, לרוב אין מאחוריה מחלה קשה. מחלה שכיחה מאוד שמובילה ל כְּאֵב ותחושה באזור האצבע המורה היא תסמונת התעלה הקרפלית. זה כרוך בהיצרות של עצב חציוני.

בדרך כלל הבעיה, במיוחד ה כְּאֵב, מתרחשת בתדירות גבוהה יותר במהלך הלילה. הפרעות מוטוריות יכולות להתלוות למתקדמים תסמונת התעלה הקרפלית. זה מתבטא בין היתר בהפחתה בכוח היד.

סגירת האגרוף אפשרית רק במידה מוגבלת. מבחינה טיפולית, קורטיזון ניתן להזריק בקרבת העצב. עם זאת, אנשים שנפגעו רבים משוחררים מסבלם רק על ידי ניתוח קל.

במהלך הליך זה מפוצלת רצועה באזור נוכל היד שתחתיו עובר העצב ואחראי בחלקו על התכווצותו. בנוסף להעברת עצבים מופחתת בגלל התכווצות ולחץ על העצב, מופרע דם זרימה יכולה גם לגרום לחוסר תחושה באזור האצבע המורה. יש להיזהר במיוחד אם התלונות מתרחשות רק בצד אחד של הגוף ומלוות בהפרעות תחושתיות אחרות באותו צד.

אם, בנוסף לאצבעות הרדומות, יש גם תחושות של קהות באזור של אותו צד של הפנים, הזרוע או רגל, כמו גם ירידה בכוח, המתבטאת כפינת תלייה של פה, זרוע חלשה או רגל חלשה, אלה יכולים להיות אינדיקציות ל שבץ. פעולה מהירה חיונית להישרדות. במקרה של ספק, יש ליידע את רופא החירום בחשד קל ביותר לא שבץ.

לא רק הפרעה של עצבים באזור היד עלול להוביל לחוסר תחושה באצבעות ובעיקר באזור האצבע המורה. אם יש כיווץ ודחיסת העצבים ביציאה באזור עמוד השדרה הצווארי, למשל עקב החליק דיסק בעמוד השדרה הצווארי, זה יכול גם להוביל לאותה בעיה. צריך להתייחס ברצינות לתחושות שמופיעות פתאום ולא נעלמות שוב או כאלו שנמשכות לאורך זמן ארוך יותר ואולי מחמירות. יש לברר על ידי רופא גם תסמיני כאב נלווים או שיתוק. הטיפול תלוי בסיבה המפעילה, ככל שניתן לקבוע זאת.