כדי שתרופה תפעל, יש ליטול אותה בצורה נכונה ובאופן קבוע. אין זה נדיר שחולים חורגים ממשטר הטיפול המוצהר של הרופא; כתוצאה מכך, ניתן להטיל ספק בהשפעת התרופה ואיתה גם כל תהליך הריפוי.
ציות ואי ציות
במדע, הדבקות הנחוצה תרפיה והמעקב העקבי אחר הוראות הרופא לנטילת התרופות נקרא "תאימות", ההפך מכונה "אי התאמה". "לפיכך, אם תרופה אינה עובדת, הדבר נובע לעתים קרובות מהתנהגות המטופל. לדוגמה, חולים קוראים את תוספת חבילה, נבהלים מהרשימה הארוכה של תופעות הלוואי האפשריות, ומדי פעם לדלג על נטילת התרופה טבליות מתוך אמונה שהם באמת עושים לעצמם טוב. חולים אחרים מתחילים את תרפיה, אך הפסק ליטול את התרופות ברגע שהתסמינים משתפרים או מתרחשות תופעות לוואי. התחושה הסובייקטיבית ש"אני הולך די טוב היום "ושכחה תורמות גם לדבקות גרועה תרפיה. זה נכון במיוחד אם יש ליטול מספר תרופות מדי יום או אם הטיפול נמשך פרק זמן ארוך יותר.
אי התאמה נפוצה
מחקרים מראים שוב ושוב כי הקפדה על חולים רבים לטיפול אינה טובה. בהתאם לתמונה הקלינית, היקף אי התאמה זו מוערך בין 12 ל -35 אחוזים. בפרט, חולים עם מחלות בדרכי הנשימה, סוכרת mellitus ו הפרעות שינה לעיתים קרובות לא מקפידים על התרופות שלהם. במקרה של טיפול תרופתי לטווח ארוך שנקבע, הנתונים מדאיגים עוד יותר: רק כ -40 עד 50 אחוז מהחולים במחלות כרוניות כמו לחץ דם גבוה or אסטמה עקוב אחר הייעוץ הרפואי בכדי ליטול את התרופות. לעתים קרובות לזלזל בתוצאות של הקפדה לקויה על הטיפול; הם בדרך כלל שוקלים הרבה יותר כבד מהעומס של תופעות לוואי כלשהן.
סיבות לאי ציות
ישנן סיבות רבות לכך שחולים אינם מצייתים לתרופות: גורמים חברתיים, כלכליים, הקשורים למחלות, הקשורים לטיפול או אישי עשויים לשחק תפקיד. ידוע, למשל, הוא מה שמכונה "אפקט צחצוח השיניים", לפיו המטופל נוטל את התרופה באופן לא סדיר, אך מקפיד נכון על המרשם מספר ימים לפני ביקור אצל הרופא. או שמדברים על מה שמכונה "חופשות סמים", כאשר בעיקר בסוף השבוע או בחופשה הצריכה מושעה לזמן מסוים.
מדידת ההקפדה על הטיפול
כדי להיות מסוגל לחקור את היקף הגורמים לדבקות לקויה בטיפול, חשוב למדוד תאימות. מבדילים בין שיטות מדידה ישירות ועקיפות:
- שיטה ישירה היא מדידת ריכוזי התרופות בדם,
- שיטות עקיפות כוללות יומני חולים, ספירת טבליות (כמה נותרו, אז כמה נלקחו בפרק זמן נתון), ודיונים עם הרופא על המטופלים לגבי דפוסי בליעה.
השפעות של אי ציות
את ההשפעות הקטלניות של אי ציות לטיפול ניתן לראות, למשל, במחקרים על חולים שעברו השתלת איברים וניתנים לאחר מכן לתרופות קבועות לדיכוי שלהם. המערכת החיסונית כדי שלא ידחה את האיבר החדש. בממוצע, אחד מכל ארבעה מטופלים אינו ממלא אחר הכללים ללקיחת מה שמכונה מדכאי חיסון. כתוצאה מכך, המערכת החיסונית נלחם נגד האיבר החדש עד שהוא נכשל סוף סוף. השלכות הרסניות דומות של חוסר הקפדה על טיפול נצפו גם בקרב חולים הנגועים בנגיף HI. בנוסף ל בריאות להשלכות, קיים גם היבט כלכלי: מי שלא לוקח את התרופות כראוי מסתכן בביקורים תכופים יותר אצל הרופא, זמני טיפול ארוכים יותר ואשפוזים, מה שאומר, מצד אחד, אובדן עבודה ובכך איבד פרודוקטיביות, ומצד שני אחר, נטל על מערכת הבריאות הכללית. העלויות הישירות והעקיפות של אי ציות בגרמניה, למשל, נאמדות בכ- 7.5 עד 10 מיליארד אירו בשנה. לשם השוואה, העלות הכוללת של בריאות שהוטלו על ידי מבטחי הבריאות הסטטוטוריים בשנת 2006 עמד על כ- 137 מיליארד יורו, דבר שממחיש את גודל העלויות הניכר שנגרם עקב אי ציות לטיפול.
חינוך וטיפול חשוב
עם זאת, לא תמיד המטופל אשם רק בהיעדר הקפדה על טיפול. יחסי אמון ירודים בין רופא למטופל ממלאים לעיתים קרובות תפקיד: הרופא מספק מעט מדי מידע, וחולים רבים יודעים מעט מדי על מחלתם ועל הטיפול בו ואינם מודעים לחשיבותם של נטילת התרופות באופן קבוע. חינוך מטופלים יכול לשפר משמעותית את הציות. לפעמים גם משפחה או חברים לא מקלים על המטופל, למשל כאשר מחלה מוכרזת כנושא טאבו. מצד שני, גישה פתוחה ל- a מצב, כמו גם תמיכה ומוטיבציה מצד בני המשפחה, מקדם את קבלת המטופל למצבו ולטיפול בו. בנוסף לרופא, הרוקח ממלא תפקיד חשוב גם בשאלה האם מטופל מגלה רמה גבוהה של דבקות בטיפול. מחקרים מדעיים אחרונים הראו כי האינטראקציה בין המטופל, הרופא והתרופות על ידי הרוקח מהווה בסיס יעיל דבקות בטיפול. הקפדה על טיפול היא גם סוגיה עבור חוקרי התרופות. בינתיים, הם פיתחו תכשירים משולבים למחלות רבות הדורשות טיפול בכמה תרופות: במקום שניים או שלושה שונים טבליות, רק אחד המכיל את כל החומרים הפעילים. צורות תרופות המשחררות חומר פעיל ברציפות לאורך שעות או ימים, המכונות צורות שחרור ממושך, תורמות אף הן לדבקות בטיפול. הסיבה לכך היא, למשל, מספיק לקחת את הטבליה פעם ביום, למשל בארוחת הבוקר.
