מבוא
אל האני המערכת החיסונית הוא המחסום המגן על הגוף מפני חדירת פתוגנים. זה מורכב מחלק סלולרי ומה שנקרא הומור. רכיבי הסלולר הם למשל המקרופאגים ("תאי נבלות"), תאי הרוצח הטבעיים והלימפוציטים.
החלק ההומורלי, כלומר החלק שאינו מורכב מתאים, מכיל, בין היתר, נוגדנים וחומרים וקטוריים שונים המכונים אינטרלוקינים. בנסיבות רגילות, כלומר באורגניזם בריא, המערכת החיסונית מסוגל להבדיל בין מבני הגוף עצמו לבין אלו הזרים לגוף. מבנים שמוכרים כזרים מסולקים אז על ידי המערכת החיסונית.
אולם לעיתים מערכת החיסון שלנו לקויה. במצב כזה הוא מכיר באופן שגוי ברקמת הגוף עצמה כזר, נוצרת תגובה חיסונית והגוף מתחיל לתקוף את עצמו. זה נקרא מחלות אוטואימוניות.
דוגמאות למחלות כאלה הן שיגרון, טרשת נפוצה or מחלת קרוהן. במקרים כאלו משתמשים בתרופות אשר שומרות על מערכת החיסון בבדיקה ומווסתת את התרופות החיסוניות. הם מעכבים תגובות חיסוניות ובכך מונעים ממערכת החיסון לפתח את יעילותה. בנוסף, משמשים גם מדכאי חיסון למניעה וטיפול בדחייה של האיבר החדש לאחר השתלת איברים.
מתי משתמשים בתרופות מדכאות חיסון?
כאמור, תרופות מדכאות חיסון משמשות בעיקר בשני תחומי רפואה עיקריים. מצד אחד, תרופות אלו משמשות למניעת תגובות דחייה לאחר השתלות איברים, מצד שני, ניתן לטפל היטב במחלות אוטואימוניות בתרופות מדכאות חיסון. השתלת איברים לעולם לא היה אפשרי ללא פיתוח תרופות מדכאות חיסון.
ניתן להשתיל איברים רק אם מאפייני הרקמות של התורם והמקבל תואמים ככל האפשר. עם זאת, למרות שמאפייני הרקמות דומים ככל האפשר, הגוף תמיד יסווג את האיבר המושתל כזר ויתחיל לתקוף אותו באמצעות תגובות דלקתיות. תרופות מדכאות חיסון שומרות כאן על מערכת החיסון ובכך מונעות את דחיית ההשתלה.
במחלות אוטואימוניות מערכת החיסון אינה מכוונת את מנגנוני ההגנה שלה נגד רקמות זרות אלא כנגד מרכיביה שלה. גם כאן חשוב להרטיב את מערכת החיסון כך שלא יתרחש הרס גדול ברקמות. מחלות אוטואימוניות כוללות קוליטיס כיבית, מחלת קרוהן, מיאסטניה גרביס ונרקולפסיה (הפרעת שינה).
