תפקוד המעי הגס ומחלות

מילים נרדפות במובן רחב יותר

המעי הגס, Interstitium grassum, המעי הגס, פי הטבעת, פי הטבעת (פי הטבעת, פי הטבעת), נספח (caecum), נספח (Appenedix vermiformis)

הַגדָרָה

כאחרון מערכת עיכול המקטע, המעי הגס מתחבר ל מעי דק ומסגר את המעי הדק באורכו 1.5 מטר כמעט מכל צדדיו. המשימה העיקרית של המעי הגס היא לחלץ (לספוג) את הנוזל והמינרלים השונים (אלקטרוליטים) מהמזון בתוכן המעי ובכך מעבה את הצואה. המעי הגס מושבת על ידי בקטריה (מיקרופלורה), שממלאות פונקציות חשובות למעי הגס ובכך לאורגניזם.

המעי הגס מתחיל מאחורי המסתם של הבאוהין (המסתם האיילוצקלי), שמגן על מעי דק מ בקטריה התיישבו מעי גס. מאחוריו מסתתר התוספתן (cecum, caecum), שכפי שכבר מתאר השם מסתיים עיוור בחלל הבטן. אורך התוספתן הוא כ- 7 ס"מ ויש לו השלכה, המכונה גם תוספתן vermiformis בגלל מראהו.

התוספתן vermiformis אורך 9 ס"מ בממוצע, אך אורכו נתון לשינויים אישיים חזקים. המיקום של הנספח משתנה מאוד, ולכן דלקת התוספתן לא תמיד מופיע מיד. אורכו של כולו מעי גס גם משתנה.

אורך ה- מעי גס משתנה מאדם לאדם. לדוגמא גיל, מין, נטייה גנטית וגובה משחקים תפקיד. באופן גס, המעי הגס האנושי הרגיל הוא בין 1.20 ל -1.50 מטר.

החלקים הבודדים נבדלים גם באורכם: במחצית הימנית של הבטן מונח המעי הגס העולה (המעי הגס העולה) שאורכו כ- 20-25 ס"מ. ברמה שבין בית החזה ה -12 גוף חוליות וגוף החוליות המותני השני, המעי הגס הארוך כ- 2 ס"מ (המעי הגס האופקי) עובר אופקית לצד שמאל. אחריו המעי הגס היורד (המעי הגס היורד) בגודל 40-20 ס"מ, שמתמזג למעי הגס הסיגמואידי (המעי הגס בצורת s) כ- 25 ס"מ.

כך המעי הגס מהווה מסגרת לאורך זמן רב יותר מעי דק (כ -3.75 מ '). יתר על כן, הנספח הקטן עם נספח הנספח וה- חַלחוֹלֶתשאורכו כ-15-20 ס"מ הם חלק מהמעי הגס. ישנם מבנים מסוימים האופייניים במיוחד למעי הגס.

הטאניה הספציפית למעי הגס הנראית מאקרוסקופית, היא שלוש פסי אורך ברוחב 1 ס"מ שעליהם דחוסים מעט את שרירי האורך. מה שמכונה housetren אופייניים גם למראה המקרוסקופי של המעי הגס.

הם נוצרים על ידי תקופתיים התכווצויות של שרירי הטבעת, כך שניתן יהיה להבדיל בין כיווצים לבין בליטות במרווחים של כמה ס"מ. אופייני גם למעי הגס (המעי הגס) הם תוספי שומן (Appendices epiploicae), שתלויים מטאניה. לצורך הגדלת פני השטח ישנם מעצבים (Glandulae inetstinales) במעי הגס, שהם בעומק 0.5 ס"מ וקרובים זה לזה.

לשם כך, הווילי, האופייניים למעי הדק, כבר אינם נחוצים במעי הגס לספיגת מזון. בנוסף, המעי הגס מאופיין בתאי גביע רבים ובמיקרואווילי ארוכים במיוחד, המייצגים את ההקלה המיקרו של רירית. מבנה הקיר של רירית המעי הגס תואם ככל האפשר לזה של החלקים האחרים של המעי הגס מערכת עיכול.

• מבפנים, קיר המעי הגס מרופד על ידי רירית (tunica mucosa), המחולק לשלוש שכבות משנה. השכבה העליונה ביותר היא רקמת כיסוי (Lamina epithelialis mucosae, אפיתל). אפיתל המעי הגס מכיל מספר גדול במיוחד של תאים, אשר מלאים בריר שהם משתחררים מעת לעת למערכת העיכול, ובכך מבטיחים את גלישת תוכן המעי.

  אלה נקראים תאי גביע. שכבת המשנה הבאה היא שכבה משתנה (Lamina propria mucosae), המכילה מספר גדול במיוחד של לימפוציטים ו לִימפָה זקיקים לתפקוד ההגנה של המעי. ואז מגיעה שכבה צרה מאוד של שרירי המטופל עצמו (lamina muscularis mucosae), שיכולה לשנות את ההקלה של הרירית.

• אחריה שכבה משתנה רופפת (Tela submucosa), המורכבת מ רקמת חיבור ובו רשת של דם ו לִימפָה כלי ריצות, כמו גם א סיבים עצביים מקלעת הנקראת מקלעת תת-מוקוסוס (מקלעת מייסן).

  מקלעת זו מייצגת את מה שמכונה אנטריק מערכת העצבים ומעצבנת (מווסתת את פעילות המעי) את המעי ללא תלות במערכת העצבים המרכזית (CNS).

• השכבה הבאה של שריר המעי הגס (tunica muscularis) מחולקת לשתי שכבות משנה שלכל אחת מהן סיבים ריצה לכיוונים שונים: ראשית, שכבה מעגלית פנימית (stratum circulare), היוצרת את צינורות המעי האופייניים (ראה לעיל) דרך תקופתיים התכווצויותשכבת השריר האורכית החיצונית (שכבה אורכית) דחוסה במקצת בעשרה הנקראים (ראה לעיל). בין טבעת זו לשכבת השרירים האורכית עובר א סיבים עצביים רשת, מקלעת המינטריקוס (מקלעת אורבך), אשר מעצבנת את שכבות השרירים הללו. שריר זה אחראי לתנועה דמוית הגל של המעי (תנועה פריסטלטית).
• לאחר מכן שכבה משתנה נוספת (Tela subserosa).
• הסוף הוא ציפוי של צפק שמרפד את כל האיברים. ציפוי זה נקרא גם טוניקה סרוזה.
• גרון סחוס בבלוטת התריס
• קנה הנשימה (קנה הנשימה)
• לב (קור)
• בטן (גסטר)
• המעי הגס (המעי הגס)
• פי הטבעת (פי הטבעת)
• המעי הדק (איליום, ג'חונום)
• כבד (הפר)
• ריאות