כאב כרוני: תפיסת כאב

בהקשר של כְּאֵב זיכרון, מחקרם של מדעני מנהיים בהובלתם של ד"ר דיטר קליינבול ופרופ 'ד"ר רופרט הלצל הוא משמעותי: בניסוי אחד, כְּאֵב ניתן היה להגדיל באופן משמעותי את הרגישות של משתתפי המחקר הבריאים מבלי שהם היו מודעים לכך. לעומת זאת, ניתן להוריד את הרגישות באותו אופן, תלוי בתוצאות שבאו בעקבות התגובות התפיסתיות.

הניסוי

על מחקרם, שמומן על ידי קרן המחקר הגרמנית, הוענק לחוקרים הפרס השני של 3,500 יורו בקטגוריית המחקר הבסיסי של שנת 2006 כְּאֵב פרס מחקר בקונגרס הכאב הגרמני בברלין. המשפט התנהל כך: נבדקי הבדיקה קיבלו גירוי חום על ידיהם באמצעות מה שמכונה תרמודה. הם הורשו לווסת את הטמפרטורה בעצמם.

משימתם הייתה לשמור על עוצמת הגירוי הנתפסת קבועה. "אצל נבדקים בריאים, רק גירויים כואבים הביאו בדרך כלל להתרגלות, כלומר הם מווסתים את הטמפרטורה גבוהה יותר לאורך זמן כדי לשמור על התחושה זהה", מסביר ד"ר קליינבול.

"לעומת זאת, ב כאב כרוני תנאים, כגון כאבי גב, אינך מוצא התרגלות לגירויים כאלה - כאן מתרחשת רגישות, כלומר עלייה בתחושת הכאב הסובייקטיבית. " השאלה הייתה האם תפיסת כאב שונה שכזו יכולה לנבוע מחוסר הכרה למידה תהליכים. כדי לגלות זאת החוקרים בחנו אנשים בריאים בשני תנאים. המשימה לשמור על עוצמת התחושה של גירויי החום קבועה נותרה.

התוצאה

בקבוצה אחת, תגובת רגישות "הועברה" על ידי ירידה נוספת בטמפרטורה שלאחר מכן. תגובת ההרגל, לעומת זאת, "נענשה" על ידי עליית הטמפרטורה שלאחר מכן.

בקבוצה השנייה המצב התהפך: כאן התחזקה ההתרגלות והענקת רגישות. נמצא כי בקבוצה בה הוגברה תחושת הכאב, תגובות רגישות לגירויי חום התרחשו בתדירות גבוהה יותר, ואילו בקבוצות האחרות נמצאו תגובות הרגל בתדירות גבוהה יותר. בקבוצה עם רגישות נלמדת הוכח גם שככל שעוצמות הגירוי פחתו, עוצמת התחושה האישית נותרה זהה.

המשתתפים לא היו מודעים לכך שהרגישות ההולכת וגוברת לכאב במהלך הניסוי.