דלקת חניכיים: תסמינים, גורמים, טיפול

חניכיים (מילים נרדפות: פיוראה מכתשית; פריודונטיטיס אפיליקלי; פריודונטופתיה; פריודונטוזיס; זיהום מקרי; פיוראה alveolaris; ICD-10 K05.2: חריפה דלקת חניכיים; דלקת חניכיים באנגלית; K05.3: כרוני דלקת חניכיים) שייך לפריודונטופתיה (מחלות הפריודונטיום). פריודונטיום, או מיטת השיניים, הוא מכשיר תומך מובנה מורכב הכולל את צמנט השן, סוגים שונים של חניכים, רצועות, דם כלי, ולסת עצמות. דלקת חניכיים היא מחלה זיהומית המובילה להתדרדרות דלקתית של הפריודונטיום (פריודונטיום). לאחר עששת, פריודונטיטיס היא המחלה השכיחה ביותר של חלל פה. נבדלות שתי צורות של פריודונטיטיס:

  • דלקת חניכיים באף - החל מקצה השורש; נגרמת בדרך כלל על ידי זיהום בעיסה (ליבת רקמות רכות של שן, המורכבת מכלי דם טוב ומעורבים רקמת חיבור; עצב דנטלי בשיחה).
  • דלקת חניכיים שולית - החל מקו החניכיים.

תלוי במידת המחלה מקומית או כללית, דלקת חניכיים חריפה או כרונית. בצורה כללית יותר, בצורה מקומית פחות מ -30% ממשטחי השן מושפעים. פריודונטיס אגרסיבי מייצג את גנרית מונח לצורות של פריודונטיטיס שכונה בעבר "דלקת חניכיים מוקדמת", "marginalis profunda periodontitis" או "פריודונטיטיס מתקדמת במהירות". יתר על כן, פריודונטיטיס יכול להתרחש כביטוי למחלות מערכתיות. לא כל החולים מגיבים תרפיה, לעיתים קרובות נטייה גנטית (רגישות גנטית) למחלה זו היא מרכיב סיבתי. במקרה זה, המחלה מכונה דלקת חניכיים עקשנית. יחס מגדרי: לפני גיל ההתבגרות, בנות לעיתים קרובות סובלות ממחלת חניכיים בתדירות גבוהה יותר, ואילו לאחר גיל ההתבגרות ועד גיל מבוגר, אנשים גברים נוטים יותר לסבול מדלקת חניכיים. שכיחות שיא: המחלה מתרחשת בעיקר בגילאים 40 עד 50. דלקת חניכיים (מחלת חניכיים דלקתית) נצפתה כבר אצל ילדים ומתבגרים, ואם היא לא מטופלת, היא יכולה להתקדם לדלקת חניכיים. אצל מתבגרים פחות מ -5% מושפעים. דלקת חניכיים לפני תחילת ההתבגרות היא נדירה ביותר ומעידה על גורם גנטי. לנשים בהריון יש גם סיכון מוגבר ללקות דַלֶקֶת הַחֲנִיכַיִם וכך פריודונטיטיס עקב שינויים הורמונליים. השכיחות (שכיחות המחלה) בבגרות היא מעל 80% (בגרמניה). השכיחות של דלקת חניכיים אגרסיבית מהווה כ- 1% מהאוכלוסייה. על פי המחקר העולמי הנוכחי של נטל מחלות, דלקת חניכיים קשה היא המחלה השישית בשכיחותה עם שכיחות של 11.2%. אולם, בדרך כלל, ילדים אינם מראים אובדן התקשרות חניכיים לפני כניסה לגיל ההתבגרות (שכיחות של 0.06-0.35% בלבד). כ- 80-92% מהמבוגרים העובדים בגילאי 35-64 מראים אובדן התקשרות של יותר מ -1 מ"מ על 20-47% ממשטחי השיניים. יותר מ -2 מ"מ מתרחשת אצל 77% מהמבוגרים, ל -45% יש הפסדים הגדולים מ -3 מ"מ, ול- 14% יש הפסדים הגדולים מ -5 מ"מ. עומק חיטוט בכיס של יותר מ -3 מ"מ כבר נמצא אצל 18-22% מאנשי המקצוע בגילאי 35 עד 64 בגיל 11-13% ממשטחי השיניים. ל -14% עומקים גדולים מ -3 מ"מ, 4% גדולים מ -4 מ"מ ו -2% גדולים מ -5 מ"מ. הן שכיחות והן חומרת דלקת חניכיים עולות עם הגיל, מה שניתן לייחס לשנים של פסול היגיינת הפה. גם בגיל מתקדם, הפריודונטיום עדיין יכול להיות בריא אם טופלו כראוי. בגרמניה, 40-45% מהמבוגרים הם בעלי עומק חיטוט בכיס של 4-5 מ"מ ו- 15-19% אפילו עומק של יותר מ -5 מ"מ. מהלך ופרוגנוזה: ברוב המקרים דלקת חניכיים הינה כרונית ואפיזודית. האדם המושפע בדרך כלל אינו מבחין במחלה, מכיוון שהיא לעיתים רחוקת כואבת. לאחר שנים השיניים משתחררות. אם מתגלה דלקת חניכיים ומטופלת בשלב מוקדם, ניתן להפסיק אותה. אם לא מטפלים בה, דלקת חניכיים מובילה לאובדן שיניים. למרות עקבי תרפיה ואמצעי תחזוקה, 10% מהחולים חווים אובדן התקשרות מוגבר. צורה עקשנית זו של דלקת חניכיים משפיעה בעיקר על טוחנות (טוֹחֶנֶת שיניים). דלקת חניכיים היא גורם סיכון למחלות רפואיות כלליות. בין היתר זה מוביל לסיכון מוגבר לאוטם שריר הלב (לֵב התקפות) הצטברות (הצטברות מכוסה של מוגלה) ופגיעה ב איברים פנימיים אפשריים גם כן. מחלות קיימות כגון סוכרת mellitus יכול לקדם פריודונטיטיס, אך מושפע לרעה ממחלת חניכיים. דלקת חניכיים היא גם גורם סיכון משמעותי במהלך הֵרָיוֹן (סיכון מוגבר ל הפלה/הַפָּלָה). דלקת חניכיים עשויה להיות חוזרת (חוזרת). מחלות נלוות (מחלות נלוות): מחלות רבות קשורות לדלקת חניכיים: מחלות מעי דלקתיות כרוניות קשורות (מחלת קרוהן, קוליטיס כיבית), אוסטאופורוזיס ומחלות ניווניות ניווניות (מחלת אלצהיימר, מחלת פרקינסון).