מלריה הוא אחד החשובים ביותר מחלות זיהומיות ברחבי העולם, ומשפיעים על עד 500 מיליון מקרים חדשים מדי שנה והורגים עד 3 מיליון בני אדם. דרך נסיעה למדינות אסיה ואפריקה, מלריה ממלא תפקיד גם בגרמניה, אם כי פתוגני המלריה אינם מקורם כאן.
מלריה הוא מחלה מדבקת עם טיפוסי חום התקפות, אשר מופעלות על ידי פתוגנים מלריה, פלסמודיה. פלסמודיה זו מועברת לבני אדם על ידי זן ספציפי של יתוש, יתוש אנופלס.
הפצת מלריה
מלריה אופיינית לאזורים טרופיים וסובטרופיים.
רוב הזיהומים מתרחשים באפריקה, במיוחד באזור מדרום לסהרה בצפון דרום אפריקה - על פי הערכות ארגון הבריאות העולמי, בין 300 ל -500 מיליון אנשים נגועים במחלה זו שם מדי שנה, ולמעלה ממיליון ילדים מתים. .
באסיה מושפעים במיוחד אזור הגבול בין תאילנד למיאנמר, לאוס, קמבודיה, איי אינדונזיה שממזרח לבאלי, פפואה גינאה החדשה ואיי שלמה.
בדרום אמריקה, חלקים מברזיל נמצאים בסיכון. עם זאת, תיירות משפיעה גם על אנשים שאינם חיים בפועל באזורי הסיכון. בשנים האחרונות נדבקו כמה מאות גרמנים מדי שנה במהלך טיולי חופשה.
מרבית הזיהומים הללו התרחשו במדינות מערב אפריקה ובקניה. לעתים רחוקות במיוחד, אפשר להידבק גם אם יתוש נגוע נכנס למטוס. ואז שידור, מלריה בשדה התעופה, עדיין יכול להתרחש במטוס או בשדה התעופה. לרוב, מלריה מועברת באמצעות נשיכה של יתוש אנופלס נקבה הנגועה בפלסמודיה.
לעתים רחוקות מאוד, מלריה יכולה להיות מועברת מאדם לאדם במהלך דם עירוי או מאם לילד שטרם נולד הֵרָיוֹן. כמו כן, יתושים "בריאים" עלולים להידבק על ידי יניקה אנושית דם נגועים בפתוגני מלריה וכך הופכים ליתושים וקטוריים - זה קרה גם.
מקור המלריה
מלריה נגרמת על ידי ארבעה מינים שונים של פלסמודיה - כלומר פלסמודיום פלקיפארום, ביצית, ויווקס ומלריה. ארבעת המינים הללו גורמים לשלושה סוגים שונים של מלריה, הנבדלים זה מזה מבחינת חום התקדמות וחומרת המחלה.
הפלסמודיה מבלים בחלק מהמחזור החיים שלהם יתוש ואת החלק השני בבני אדם. התפתחותם בבני אדם קשורה קשר הדוק ל חום פרקים המתרחשים במהלך מחלת מלריה. דרך עקיצת היתוש הנגוע בפלסמודיה המחוללים מחוללי הדם האנושיים. הם נודדים אל כבד, שם הם נשארים ומתפתחים בין 5 ל -18 יום, תלוי במין.
בסוף שלב זה, הנגועים כבד התאים מתפוצצים ופתוגני המלריה נכנסים שוב לזרם הדם. שם הם מתחברים לאדום דם תאים (אריתרוציטים), לפלוש אליהם, ולהמשיך להכפיל. לפיכך, כאשר אריתרוציטים להתפרק, משתחררים פתוגנים רבים, אשר בתורם מדביקים כדוריות דם אדומות חדשות. מנגנון זה גורם לפרקים חוזרים של חום.
