שֶׁל אֵיבְרֵי הַמִין הרפס - נקרא בשפה המקומית הרפס - (מילים נרדפות: הרפס באברי המין; HSV-2; HSV-II; הרפס סימפלקס; איברי המין של הרפס סימפלקס; הרפס אורוגניטליס; הֶרפֵּס וירוסים; הֶרפֵּס הדבקת וירוס; ICD-10-GM A60. 0: זיהום של איברי המין ודרכי המין על ידי הרפס וירוסים) היא מחלה נגיפית מתמשכת (מתמשכת) לאורך כל החיים הנובעת ברוב המקרים מזיהום ראשוני עם הרפס סימפלקס וירוס (HSV) מסוג 2, לפעמים עם נגיף הרפס סימפלקס (HSV) סוג 1 (בכ- 30% מהמקרים). לאחר ההדבקה, וירוסים להסתתר בגרעינים (צמתים עצביים) וניתן להפעיל אותו מחדש לכל החיים. הנגיף הוא ממשפחת Herpesviridae. זהו פתוגן מקבוצת נגיפי ה- DNA. ה הרפס נגיף סימפלקס סוג 2 (HSV-2) גורם בעיקר הרפס והרפס היילוד (הרפס ילודים). המחלה שייכת ל מחלות המועברות במגע המיני (STD) או STI (זיהומים המועברים במגע מיני). בני אדם הם כיום המאגר הרלוונטי היחיד של הפתוגן. הופעה: הזיהום מתרחש ברחבי העולם. העברה (דרך זיהום) מסוג HSV-2 מתרחשת מינית ובלידה (במהלך הלידה), כידוע זיהום מריחה, ואילו סוג HSV-1 מועבר דרך הפה רוק (זיהום בטיפות). כניסת הפתוגן מתרחשת באופן פרנטרלי (הפתוגן אינו חודר דרך המעי), כלומר במקרה זה, הוא נכנס לגוף דרך עור (עור פגוע קל; זיהום מוחי) ודרך הריריות (זיהום חדירתי). תקופת הדגירה (זמן מהידבקות ועד להופעת המחלה) לזיהום ראשוני ב- HSV-2 היא בדרך כלל בין 3-7 ימים ולזיהום ראשוני ב- HSV-1 בין 2-12 יום. משך ההידבקות (מדבקות) במונחים של נשירה נגיפית ללא תסמינים תלוי בסוג הנגיף: כ- 80-90% מכלל האנשים הנגועים ב- HSV-2 מראים שפיכה לסירוגין של הנגיף על איברי המין. רירית (רירית) בערך 20% מהימים. גם חולי HSV-1-seropositive עשויים להראות שפיכה נגיפית ללא תסמינים לאחר הופעה קודמת הרפס. זה מסביר שרוב ההעברות המיניות (העברות) של HSV מתרחשות בשלבים הלא סימפטומטיים. שכיחות שיא: הרפס סימפלקס העברת וירוס מסוג 2 (HSV-2) מתחילה לאחר גיל ההתבגרות. בבגרותם, 10-30% מהאוכלוסייה (ברחבי העולם) נגועים. הנטייה גוברת. נגיף הרפס סימפלקס סוג 1 (HSV-1) מופיע כבר ב ילדות. בבגרות יותר מכ- 90% מהאוכלוסייה (בגרמניה) נגועים. שכיחות הסרופ (אחוז הפרמטרים הסרולוגיים שנבדקו (כאן: HSV) בנקודת זמן מסוימת באוכלוסייה מסוימת) מראה בארצות הברית כ. 58% ל- HSV-1 ו- 16% ל- HSV-2. מהלך ופרוגנוזה: זיהום HSV-1 באברי המין גורם להופעה קלינית בולטת יותר, אך פחות הישנות (הישנות המחלה) בהשוואה ל- HSV-2 (הישנות HSV-1: כ- 60%; הישנות HSV-2: כ- 90%). ביותר מ 90% מהמקרים, הזיהום העיקרי הוא ללא תסמינים (ללא תסמינים). אצל אנשים בריאים אחרת מהלך ההדבקה חיובי והמחלה נרפאת באופן ספונטני (בפני עצמה). בממוצע, לזיהומי HSV-1 באברי המין יש כ -1.3 הישנות (הישנות) בשנה, ואילו לחולים הנגועים ב- HSV-2 ניתן לצפות כ -4 הישנות בשנה. אם זיהום ראשוני מצד האם (האם) מתרחש בארבעת השבועות האחרונים לפני הלידה. , הסיכון הילוד לזיהום (של הילוד) הוא כ- 4-40%; בשליש הראשון (השליש השלישי של הֵרָיוֹן), הסיכון להיווצרות הילוד הוא 1% בלבד. אצל ילדים ואנשים עם מחסור בחיסון (מחסור בחיסון), הזיהום יכול להתפשט לכל הגוף (הרפס אלח דם) ועלול להפוך לסכנת חיים. הודעה. במקרה של זיהום ב- HSV-2 תואר סיכון מוגבר פי 3 לזיהום ב- HIV. חיסון: חיסון נגד נגיפי הרפס סימפלקס עדיין אינו זמין, אך הוא נמצא בפיתוח.
