תגובתי דלקת פרקים (מילה נרדפת: דלקת מפרקים פוסט-מדבקת; ICD-10 M02.3-: דלקת מפרקים תגובתיים) היא מחלה משנית לאחר מערכת העיכול (הפוגעת במערכת העיכול), אורוגניטלית (הפוגעת באיברי השתן והריבוי) או זיהומים ריאתיים (המשפיעים על הריאות). הכוונה היא למעורבות משותפת בה פתוגנים (בדרך כלל) אינם נמצאים במפרק (סטרילי דלקת הסינוביטיס). זה משפיע בדרך כלל חד צדדי (חד צדדי) על יחיד גדול המפרקים של הגפיים התחתונות. עם זאת, ניתן לזהות אנטיגנים חיידקיים. מחלת רייטר (מילים נרדפות: תסמונת רייטר; מחלת רייטר; דלקת פרקים דיזנטריה; דלקת מפרקים ניוונית אנטריקה; דלקת מפרקים פוסטריתרית; דלקת מפרקים פוסטריתרית; אוליגוארתריטיס לא מובחנת; תסמונת urethro-oculo-synovial; תסמונת פייסינגר-לירוי; אנגל. נרכש מינית תגובתי דלקת פרקים (SARA); נקרא על שם הרופא הגרמני הנס רייטר, 1881-1969; ICD-10: M02.3- מחלת רייטר) היא צורה מיוחדת של "דלקת מפרקים תגובתית". זוהי מחלה משנית לאחר זיהומים במערכת העיכול או אורוגניטל והיא מאופיינת בסימפטומים של שלישיית רייטר (ראה "תסמינים - תלונות" להלן). המחלה שייכת לקבוצת הספונדילוארתריטידים ההיקפיים השולטים (SpA, pSpA). יתר על כן, הוא שייך לקבוצת הספונדילוארתריטידים הסרונעגטיביים (שם נרדף: ספונדילוארתרופתיה seronegative), שבה דלקת בחוליות הקטנות. המפרקים (ספונדילארתריטיס) קיים. מחלות אלו נבדלות מ דלקת מפרקים שגרונית (כְּרוֹנִי דלקת מפרקים ניוונית) על ידי היעדר גורמים ראומטואידים (= seronegative). יתר על כן, המחלה שייכת לספונדילארתריטידים ההיקפיים השולטים (SpA, pSpA). ההנחה היא שהתפתחות המחלה נובעת מתהליך אימונולוגי. ניתן להבחין בין הצורות הבאות של דלקת מפרקים תגובתי על פי הסיבה:
- פוסט-אנטריטיק - המתרחש לאחר זיהום במערכת העיכול; עד 30% מהאנשים שנפגעו מזיהום עם קמפילובקטר, סלמונלה, שיגלה או ירסיניה מתפתחות דלקת מפרקים תגובתית (דלקת מפרקים).
- פוסטריתרית - המתרחשת לאחר זיהום אורוגניטלי כגון זיבה, דלקת שתן שאינה זיבה (NGU), מיקופלזמה, או לאחר זיהום בדרכי השתן; עד שלושה אחוזים מאלו שנפגעו מדלקת מפרקים כלמיאלית מפתחים דלקת מפרקים תגובתית
- דלקת מפרקים תגובתי יכולה להתפתח גם לאחר זיהומים בדרכי הנשימה (דרכי הנשימה)
על פי הקשר עם HLA-B27, ניתן להבחין ב:
- HLA-B27- משויך - שייך לקבוצת הספונדילוארתריטידים - לעיתים קרובות מעורבות אולי-ארטיקולרית (בדרך כלל אחת או מקסימום של 2 עד 4 המפרקים מושפעים), מתמקדים לעיתים קרובות במחצית התחתונה של הגוף, בתסמינים חיצוניים ("מפרקים חיצוניים").
- לא-HLA-B27- קשורים - לעיתים קרובות מעורבות פוליטיקולרית (יותר מחמישה מפרקים), ללא תסמינים חיצוניים.
השכיחות (שכיחות המחלה) היא 40 לכל 100,000 מבוגרים דלקת מפרקים תגובתית בעקבות זיהום כלמידיאלי. שכיחות (תדירות המקרים החדשים) של דלקת מפרקים תגובתית לאחר זיהום כלמידיאלי היא כ 4-5 מחלות לכל 100,000 תושבים בשנה. מהלך ופרוגנוזה: בין הופעת דלקת מפרקים תגובתי לבין דלקת קרום המעי הגס (זיהום במערכת העיכול) או. ככלל, טיפול סימפטומטי בדלקת מפרקים חריפה עם נוגדי דלקת שאינם סטרואידים תרופות (NSAIDs) ו- פיזיותרפיה (לְמָשָׁל קריותרפיה/קר תרפיה) בדרך כלל מספיקים. רק אם עדיין ניתן לזהות זיהום, אנטיביוטיקה תרפיה מסומן (מצוין). בקורסים קשים, גלוקוקורטיקואידים יכול לשמש. במקרה של קורס כרוני, בסיסי תרפיה עם למשל סולפסאלזין (אולי אפילו עם מטוטרקסט (MTX)) יש לתת. עד 80% מהמקרים של דלקת מפרקים תגובתי נרפאים לאחר 12 חודשים. אם המחלה היא HLA-B27 קורסים קשורים וקשים מתרחשים והמחלה נוטה להיות כרונית.
