דיכאון: תסמינים, גורמים, טיפול

דכאון (מילים נרדפות: פרק דיכאוני; מלנכוליה אגיטאטה; ICD-10-GM F32.0: פרק דיכאוני קל; ICD-10-GM F32.1: פרק דיכאון בינוני; ICD-10-GM F32.2: פרק דיכאוני חמור ללא תסמינים פסיכוטיים ) היא הפרעה המשפיעה על הצד הרגשי של חיי הנפש ויכולה להתבטא באופן שונה אצל אנשים שונים. דכאון היא אחת המחלות הנפוצות ביותר של מוֹחַ. היא מאובחנת על פי הקריטריונים של הסיווג הבינלאומי למחלות (ICD 10-GM). על פי חומרה, דיכאון מחולק ל:

  • מָתוּן דכאון (דיכאון קל) - חלקם לא סימפטומים חמורים מדי, אשר מטופלים בקלות ובדרך כלל ניתנים לניהול.
  • דיכאון מתון - מגוון רחב של תסמינים, הקשורים בדרך כלל לבעיות בהתמודדות עם חיי היומיום הפרטיים או חיי המקצוע.
  • דיכאון קשה * הוא מחלה קשה (דיכאון מז'ורי) - מצבי חיי היומיום אינם ניתנים לניהול ולעיתים מלווים במחשבות אובדניות.

* דיכאון מז'ורי חייב להיות מטופל על ידי נוירולוג או פסיכיאטר. מקרה מיוחד של דיכאון הוא דיכאון חורף, המכונה גם הפרעה רגשית עונתית (SAD) (ראה להלן "דיכאון חורף"). זה מתחיל בעונה החשוכה ולא מסתיים שוב עד לחודשי האביב. יתר על כן, קיים המקרה המיוחד של דיכאון לידתי (תקופה מעט לפני הלידה או אחריה). מבחינים בדיכאון בין צורה דו קוטבית לחד-קוטבית:

  • דיכאון דו קוטבי (צורה מאנית-דיכאונית) - מצב הרוח של הנפגעים מאופיין בתנודות: שלבים גבוהים קיצוניים (מאניה) מתחלפים בתקופות של חוסר אונים מוחלט.
  • דיכאון חד קוטבי - חסרים שלבים מאניים

על פי הסימפטומטולוגיה, דיכאון חד קוטבי מחולק ל:

  • פרקי דיכאון - פרק שנמשך שבועיים לפחות.
  • פרקי דיכאון חוזרים
  • הפרעות רגשיות מתמשכות בהן יש מצב רוח דיכאוני קל כרוני אצל האדם המושפע (= דיסטימיה)
  • פרקי דיכאון במסגרת קורס דו קוטבי.

פרק דיכאוני מחולק ל:

  • מונופאסי
  • חוזר / כרוני
  • במסגרת קורס דו קוטבי

דיכאון חוזר נבדל על ידי הופעה:

  • המתרחש בבגרות אמצעית או מוקדמת: "דיכאון מוקדם" (EOD).
  • מתרחש לראשונה בגיל מבוגר: "דיכאון מאוחר" (LOD).

יחס המין: גברים לנקבות הוא 1: 2.5 בדיכאון חד קוטבי. בדיכאון דו קוטבי יחס המין מאוזן. שיא תדירות: דיכאון הוא מצד אחד מחלת הזדקנות, כלומר הוא עצמו תורם להזדקנות, ומצד שני מתרחש מקובץ בגיל מבוגר (= מחלת גיל). אנו מדברים על דיכאון זקנה כאשר אדם נכנס לראשונה לדיכאון לאחר גיל 60. אולם כיום, גרונטו-פסיכיאטריה מניחה כי אין דבר כזה דיכאון זקנה מיוחד. כל סוגי תסמונות הדיכאון מתרחשות בגיל מבוגר. לכן עדיף לדבר על דיכאון בגיל מבוגר. דיכאון דו קוטבי נוטה להשפיע על אנשים צעירים יותר. השכיחות (תדירות המחלה), כאן שכיחות לכל החיים, היא ארצית כמו גם בינלאומית 16-20%; לדיכאון מאובחן אצל נשים 15.4% ובגברים 7.8% (בגרמניה). השכיחות של 12 חודשים בדיכאון באירופה היא 6.9%. דיכאון לא מוכר ולא מטופל שכיח יותר בקרב גברים.דיכאון לאחר לידה (PPD; דיכאון לאחר לידה; להבדיל מ- "תינוק בלוז, "זה כרוך בסיכון לדיכאון קבוע) יש שכיחות של 13-19%. שכיחות 12 החודשים מיועדת ל

  • דיכאון חד קוטבי הוא 7.7%.
  • דיכאון חמור ב 6.0%
  • דיסטימיה (הפרעה רגשית מתמשכת בה יש מצב רוח דיכאוני כרוני קל אצל הסובל) ב -2%.
  • הפרעות דו קוטביות ב- 1.5%.

דיכאון לא מוכר ולא מטופל שכיח יותר בקרב גברים. סימפטומטולוגיה דיכאונית מציגה כ -18% מכלל הנשים ההרות וכ -19% מכל האמהות הטריות בשלושת החודשים הראשונים לאחר הלידה. מהלך ופרוגנוזה: ההנחה היא כי כמחצית מכל הדיכאונות אינם מוכרים ולכן אינם מטופלים. אבחון וטיפול מוקדם משפרים את הפרוגנוזה תרפיה הוא מאוד אינדיבידואלי וכולל הליכים פסיכותרפיים כמו גם טיפול תרופתי (טיפול תרופתי). כ- 50% מהחולים בדיכאון בריאים שוב לאחר חצי שנה ויכולים עוֹפֶרֶת חיים נורמליים. דיכאון לאחר לידה (PPD) קשור לרוב למצב רוח ירוד בחודשיים הראשונים (מקסימום 6-8 שבועות לאחר הלידה). הנמצאות בסיכון הגבוה ביותר לדיכאון הן אמהות צעירות ומקופחות חברתית, כמו גם אלו עם היסטוריה של דיכאון (היסטוריה רפואית). יותר מ 12% מהאימהות עם דיכאון לאחר הלידה להראות חמור יותר סימני דיכאון אפילו שלוש שנים לאחר לידת ילד. באופן קלאסי, דיכאון מתרחש באפיזודה, אך אצל 15-25% מהסובלים הוא הופך להיות כרוני (תסמונת דיכאון> שנתיים). אם עצבנות או תוקפנות מתרחשים אצל חולים עם דיכאון חד חד קוטבי, זה מעיד על מהלך חמור, מורכב ומתכרכר. סביר להניח כי דיכאון מז'ורי יתאפיין במהלך כרוני בקרב חולים שמנים. על קבוצת חולים זו להשתתף בפיקוח רפואי השמנה תוכנית (תוכנית הרזיה)! במהלך חייהם חולים עם דיכאון חד קוטבי חווים לפחות פרק דיכאון נוסף לפחות ב 50% מהמקרים לאחר המחלה הראשונית. ההסתברות להישנות עולה ל 70% לאחר שני פרקים ול 90% לאחר הפרק השלישי. כ- 10-15% מכלל החולים הסובלים מדיכאון מתאבדים. חולים עם סכִיזוֹפרֶנִיָה למות בממוצע 7-11 שנים קודם לכן. מחלות נלוות: הפרעות דיכאון קשורות לעיתים קרובות לכלליות הפרעת חרדה (GAS) ו- הפרעת פאניקה. חולים עם הפרעות דיכאון עשויים להיות בעלי נטייה לפתח תלות בחומרים (כּוֹהֶל, תרופות, ו תלות בסמיםמחלות נלוות אחרות כוללות הפרעות אכילה, הפרעות קוגניטיביות (זיכרון הפרעות; כאן: הפרעות בזיכרון וגמישות קוגניטיבית), הפרעות סומטופורמיות (מחלת נפש המביא לתסמינים גופניים ללא ממצאים גופניים), הפרעות אישיות ו הפרעת אובססיבית כפייתית.