דַדָנוּת (מילים נרדפות: היפרפלזיה של בלוטת החלב הגברית; בלוטת החלב הגברית היפרטרופיה; היפרטרופיית שד מסיבית הקשורה להתבגרות; היפרטרופיה של חלב בגיל ההתבגרות; היפרטרופיה של בלוטת החלב הסנילית; היפרטרופיה של החלב הסנילי; התפתחות יתר של בלוטת החלב הגברית; התפתחות יתר של החלב הזכר; ICD-10-GM N62: היפרטרופיה של בלוטת החלב] מתייחסת להגדלה מוחשית, חד-צדדית או דו-צדדית (חד-צדדית או דו-צדדית), ובמקרים מסוימים כואבת, של בלוטת החלב הגברית. זהו ריבוי שפיר (שפיר) של רקמת הבלוטה.
מבדילים בין "אמיתי" לבין פסאודו-גינקומסטיה:
- נָכוֹן דַדָנוּת - בדרך כלל דו צדדי היפרטרופיה של בלוטת החלב.
- מדומה-דַדָנוּת (ליפומסטיה) - נגרמת על ידי צמיחה שומנית (חד צדדית) או השמנה (השמנה) (דו צדדי).
- ליפו-גינקומסטיה כסוג מעורב
גינקומסטיה נגרמת על ידי פעולת אסטרוגן מוגזמת או אסטרוגן-טסטוסטרון חוֹסֶר אִזוּן.
גינקומסטיה פיזיולוגית מופיעה בכ- 90% מהילודים הגברים (גינקומסטיה ילודים) ובכ- 40-70% מכלל הנערים בגיל ההתבגרות (גינקומסטיה בגיל ההתבגרות). גינקומסטיה בגיל ההתבגרות מתרחשת בכ 60% עם שיא תדירות בגיל 14 לערך. שתי הצורות של גינקומסטיה פיזיולוגית הפיכות (= גינקומסטיה הפיכה). גינקומסטיה בגיל ההתבגרות בדרך כלל נסוגה באופן ספונטני תוך שנתיים עד 2 שנים (<3% נמשכים).
גינקומסטיה אידיופטית קיימת בכ 50% מהגינקומסטיה הפתולוגית.
שיא תדירות: גינקומסטיה הופכת נפוצה יותר ויותר עם העלייה בגיל ו מדד מסת הגוף (BMI).
השכיחות (שכיחות המחלה) היא 30-60% מאוכלוסיית הגברים הבוגרים עם שיא גיל ב סֵנִילִיוּת (זקנה). עד 90% מהילודים הגברים מפתחים גינקומסטיה הפיכה. בגיל ההתבגרות השכיחות היא 40-70%.
מהלך ופרוגנוזה: גינקומסטיה יכולה להיות פיזיולוגית בשלבי חיים שונים - בתינוקות, בגיל ההתבגרות, ב סֵנִילִיוּת (זקנה) או סימן לשינוי פתולוגי (פתולוגי) (= גינקומסטיה פתולוגית). תרפים קשורה לסיבה ועליה לקחת בחשבון את המצוקה הפסיכולוגית של המטופל הנגרמת ממראה הנשי.
