אנדומטריוזיס (מילים נרדפות: אדנומיומטוזיס; אדנומיוזיס; אדנומיוזיס אוטרי; אנדומטריוזיס באגן; שַׁלפּוּחִית הַשֶׁתֶן אנדומטריוזיס; אנדומטריוזיס של המעי; אנדומטריוזיס של דאגלס; אנדומטריוזיס בשחלות; אנדומטריוזיס של החצוצרה; אנדומטריוזיס של צינור הרחם; אנדומטריוזיס של האגן צפק; אנדומטריוזיס של האגן; אנדומטריוזיס של מחיצת rectovaginale; ציסטה של אנדומטריוזיס; אנדומטריוזיס חיצוני; אנדומטריוזיס באברי המין; אנדומטריוזיס אבר המין חיצוני; אנדומטריוזיס גניטליז אינטרה; אנדומטריוזיס אוואריי; אנדומטריוזיס tubae; רחם אנדומטריוזיס; אנדומטריוזיס חיצוני חיצוני; אנדומטריוזיס אוטרי אינטרה; נרתיקי אנדומטריוזיס; רירית הרחם; עור אנדומטריוזיס; אנדומטריוזיס של צלקת בעור; היסטרואדנוזה; אנדומטריוזיס מעיים; אנדומטריוזיס טבורי; צלקת אנדומטריוזיס; אנדומטריוזיס בשחלות; אנדומטריוזיס פוריו; אנדומטריוזיס בפי הטבעת שׁוֹקוֹלַד ציסטה של השחלה; ציסטה של תה בשחלה; אנדומטריוזיס בצינוריות; אנדומטריוזיס ברחם; אנדומטריוזיס בנרתיק) מתייחס לנוכחות של רירית הרחם (רירית הרחם) חוץ רחמית (מחוץ לחלל הרחם), למשל, בתוך או על השחלות (שחלות), שפופרות (חצוצרות), שתן שלפוחית שתן, או מעי. זוהי מחלה כרונית, תלויה באסטרוגן (הורמון המין הנשי). הסיווג ICD-GM-10 מבוסס בעיקר על מיקום:
- ICD-10-GM N80. - אנדומטריוזיס
- ICD-10-GM N80.0 אנדומטריוזיס של הרחם (הרחם)
- ICD-10-GM N80.1 אנדומטריוזיס של השחלה (השחלה)
- ICD-10-GM N80.2 אנדומטריוזיס של צינור הרחם (חצוצרה)
- ICD-10-GM N80.3 אנדומטריוזיס של האגן צפק (צפק האגן).
- ICD-10-GM N80.4 אנדומטריוזיס של מחיצת פי הטבעת (מחיצת רקמת חיבור / מחיצה בין הנרתיק / הנרתיק לחלחולת / פי הטבעת) לבין הנרתיק (הנרתיק)
- ICD-10-GM N80.5 אנדומטריוזיס של המעי.
- ICD-10-GM N80.6 אנדומטריוזיס בצלקת עור
- ICD-10-GM N80.8 אנדומטריוזיס אחר
- ICD-10-GM N80.9 אנדומטריוזיס, לא צוין
חוץ רחמי רירית הרחם ("בטנה של רֶחֶם שוכב מחוץ לרחם ") נתון גם לאותם שינויים הורמונליים מחזוריים מחוץ לרחם (הרחם). המשמעות היא שדימום מתרחש שם גם במהלך וסת. הוא מורכב מבלוטות, תאי סטרומה (תאי איבר המבצעים תמיכה כללית ותפקודים תזונתיים) ושריר חלק. זה מסופק על ידי עצבים, דם ו לִימפָה כלי. שיא תדירות: המחלה מתרחשת בדרך כלל במהלך הבגרות המינית, אך אינה מאובחנת עד 10 שנים לאחר מכן. נשים בגילאי 15 עד 50 נפגעות. השכיחות (תדירות המחלה) היא 4-15% מכלל הנשים בגרמניה (בין גיל ההתבגרות לבין גיל המעבר). בשלב הבגרות המינית 7-15% מושפעים. אצל נשים עם דיסמנוריאה (נקודה כְּאֵב), השכיחות היא 40-60%, אצל נשים עם כרוניות כאב בטן זה מעל 30%, ובנשים עם אי פוריות זה בערך 20-30%. למרות שאנדומטריוזיס נחשב למחלה בגיל הפוריות (שלב הפוריות), היא התגלתה מבחינה היסטולוגית (על ידי רקמה דקה) במקרים בודדים לפני מחלת הווסת (הופעת המחזור הראשון). לאחר גיל המעבר (זמן אחרי גיל המעבר/ הזמן של הספונטני האחרון וסת בחיי האישה) ישנם מקרים מעטים בלבד (2.5% מכלל הנפגעים). האבחנה נעשית לרוב רק לאחר שנים רבות בגלל תלונות לא ספציפיות. בגרמניה חולפות 6-8 שנים בממוצע בין התסמינים הראשונים לאבחון. ההיארעות (תדירות המקרים החדשים) נאמדת בכ- 40,000 מקרים בשנה (בגרמניה). מהלך ופרוגנוזה: אנדומטריוזיס הוא א מחלה כרונית. המחלה היא אחד הגורמים השכיחים ביותר הקשורים למחזור כְּאֵב ו אי פוריות אצל נשים לפני גיל המעבר; זה יכול להופיע גם אצל נשים לפני גיל המעבר (אנדומטריוזיס מאושר היסטולוגית, מאובחן מדי שנה: 17% בקבוצת הגיל 45-55; 2.5% בקבוצת הגיל 55-95). למרות שמדובר במחלה שפירה, עלולה להתרחש צמיחה חוצה איברים וחדירה ("פולשת") תרפיה (כירורגי ו / או תרופתי) תלוי בתסמינים, בשלב והאם יש רצון להביא ילדים לעולם, מכיוון שאנדומטריוזיס הוא גורם שכיח לבעיות פוריות (כנראה של 30-50% מהנשים עם אנדומטריוזיס יש רצון לא ממומש להביא ילדים לעולםאנדומטריוזיס מתרחשת שוב ושוב ("חוזרת"). שיעור ההישנות תלוי הבמה הוא 20-80%.
