האם אתה סובל לעתים קרובות מ התכווצויות בטן או אחרים בעיות עיכול? או שיש התקפי שיעול חוזרים ונשנים, עור פריחות או צמרמורות? כאשר הגוף מגיב ברגישות לרכיבי מזון, הוא יכול להתבטא בדרכים שונות מאוד. זו הסיבה שהאבחון לרוב לא כל כך קל. אך ההפך הוא גם נכון: תסמינים דומים יכולים להיגרם על ידי צורות שונות של אי סבילות למזון - מה שלא בדיוק מפשט את החיפוש אחר הסיבה. כדי להחמיר את המצב, המונחים לרוב אינם מוגדרים בבירור או משתמשים בהם אחרת.
אי סבילות למזון: מה זה אומר?
אי סבילות למזון (LMU) הם גנרית מונח לכל התגובות השליליות, לפעמים החמורות, המתרחשות תוך דקות עד כמה ימים לאחר אכילת מזון. זה כולל את שני הסימפטומים הנובעים מ הרעלת קבה אצל אנשים בריאים ותסמינים המופעלים על ידי מרכיבי מזון רק אצל אנשים רגישים במיוחד, המכונה רגישות יתר למזון. זה, בתורו, מבוסס על מנגנונים שונים: או תהליכים הכוללים את המערכת החיסונית כמו ב אלרגיה למזון (ראה להלן) ו- צליאק מחלה - או כאלו המתרחשות ללא תגובות אימונולוגיות, מה שמכונה אי סבילות למזון (ראה להלן). למרבה הצער, המונח אי סבילות למזון לעתים קרובות משווים לאי סבילות למזון - מה שלא מקל על ההבנה.
הגדרות
יש להבחין בין המונחים הבאים בהקשר לאי סבילות למזון:
- אלרגיות למזון (רגישות-יתר למזון אלרגי): רגישות-יתר זו למזונות מעטים או אפילו רבים היא אחת האלרגיות האמיתיות. הנה ה המערכת החיסונית מגיב בתגובה הגנתית לרכיבי מזון מסוימים (במיוחד ביצים ובעלי חיים אחרים חלבונים, אני, אגוזים, פירות ים), שאינם גורמים לתגובות אצל אנשים בריאים.
- אי סבילות למזון (אי סבילות למזון): גם כאן רכיבי מזון מסוימים אינם נסבלים, אלא בניגוד ל אלרגיה למזון, לא ניתן לזהות מנגנון אימונולוגי. כאן מבדילים שוב שתי קבוצות עיקריות:
- במחסור באנזים, הצורה הנפוצה ביותר של אי סבילות למזון, חלבון חסר או מתפקד מוגבל בלבד, הדרוש לעיכול רכיבי מזון מסוימים: במעי להתמוטטותם או במערכת דם למטבוליזם. ברוב המקרים, האנזים לקטאז מושפע, מה שנדרש כדי לנצל את חלב סוכר (לקטוז) נמצא ב חלב. אם יש לקטאז מחסור, ה חלב סוכר אינו נשבר ולכן אינו נספג עוד מהמעי (לקטוז חוסר סובלנות, חלב סוכר חוסר סובלנות). בתדירות נמוכה יותר, א אי סבילות לפרוקטוז מתרחשת.
- האלרגיות הפסאודואליות אינן נבדלות בקלות מהאלרגיות האמיתיות, מכיוון שיש להן את אותם הסימפטומים ולעתים קרובות את אותם גורמים. ההבדל הוא שחומרים שליחים כגון היסטמין, הגורמים לתסמינים, אינם משוחררים על ידי המופעלים המערכת החיסונית, אבל ישירות על ידי האוכל. טריגרים נפוצים הם ביוגניים אמינים (למשל בגבינה, כרוב כבוש, תרד, עגבניות), סליצילטים (למשל בפירות וירקות, דבש), צבעים ו חומרים משמרים.
תסמינים של חוסר סובלנות למזון
כמתואר לעיל, ישנם גורמים שונים העלולים לגרום לאותן תלונות - ואלה, בתורם, לא רק מתרחשים במערכת העיכול, אלא גם יכולים להשפיע על דרכי הנשימה, ה עור או - במקרים מובהקים - מערכת לב וכלי דם. תסמינים אופייניים הם:
- מערכת עיכול: התכווצויות בטן, הפחה, בחילה ו הקאה, שלשול (אולי מדמם).
- עור: טלאים מגרדים, אדומים או קרצופים; עקצוץ, שריפה ונפיחות על הפה רירית.
- נשימה: תסמינים כמו בחציר חום (אף סתום, עיטוש, עיניים דומעות) או בגלל נפיחות בריריות בדרכי הנשימה, קוצר נשימה כמו אסטמה לִתְקוֹף. במקרה הגרוע זה יכול עוֹפֶרֶת לסכנת חיים אלרגית הלם עם קוצר נשימה גובר במהירות.
אי סבילות לאלרגיות ולא אלרגיות.
ההבדל העיקרי בין הצורות האלרגיות והאלרגיות הוא שהאלרגיות מופעלות אפילו בכמויות הקטנות ביותר, בעוד שבחוסר סובלנות לעתים קרובות עדיין נסבל. לפיכך, "חלב אלרגיה סובל "לא יכול לשתות חלב בכלל, בעוד מישהו סובל מ לקטוז אי סבילות עשויה לצרוך כמויות קטנות מבלי לפתח תסמינים משמעותיים. מאפיין מובהק נוסף הוא כי אלרגיות (ואלרגיה פסאודו) מופיעות במרווחי זמן קבועים אצל כל המושפעים - תלוי בסוג אלרגיה למזון (למשל, גירוד ותחושת אטימות ב פה לאחר כמה דקות, הקאה ו שלשול לאחר שעה עד שעתיים, ובצורות מסוימות של תסמיני אלרגיה יכול להתרחש רק לאחר יום-יומיים), ואילו במקרה של מחסור באנזים התגובות שונות מאוד מאדם לאדם מבחינת כוח ועיתוי. זה קשור גם לעובדה שתפקודו של האנזים המושפע מופרע בדרגות שונות אצל כל פרט.
