תסמינים של קוליטיס מדומה קוליטיס פסאודוממברנית

תסמינים של קוליטיס פסאודוממברנית

הסימפטומים של פסאודומברני קוליטיס נע בין קל שלשול, שמגביל את עצמו לאחר זמן מה, לתחושה קשה של מחלה עם מימי מסיבי, מדמם שלשולים וחום. בנוסף, המטופלים שנפגעו מתלוננים על חמור כאב בטן ו התכווצויות בטן. עם זאת, הסימפטומים אינם קשורים ישירות לחומרת המחלה.

לכן אין להשתמש בתמונה הקלינית באופן בלעדי להערכת חומרת המחלה. עקב הפגיעה במעי עלול להתרחש קרע במעי (ניקוב) שעלול להוביל לכך דלקת הצפק. אם המחלה כה מתקדמת, היא קטלנית אם היא לא מטופלת.

האם קוליטיס פסאודו-ממברנית אפשרית ללא שלשולים?

פסאודומברני קוליטיס לְלֹא שלשול הוא נדיר מאוד. שלשול הוא למעשה הסימפטום המוביל למחלה. ללא נוכחות שלשולים, האבחנה קשה משמעותית. במקרים נדירים, פסאודומברני קוליטיס ניתן גם להבחין רק על ידי כאב בטן.

האם קוליטיס פסאודוממברנית מדבקת?

קוליטיס Pseudomembranous אינו מדבק. זה נגרם על ידי ודאי בקטריה במעי, אשר, עם זאת, רק תפקיד בחולים אשר פלורת מעיים (מכלול המיקרואורגניזמים המיישבים את המעי) נחלש משמעותית על ידי צריכת אנטיביוטיקה. לכן זיהום אינו אפשרי.

מֶשֶׁך

משך הזמן קוליטיס pseudomembranous תלוי במידה רבה בחומרת המחלה ובטיפול. בחולים שחולים במחלה קשה ואינם מקבלים טיפול כלשהו, ​​המחלה יכולה במקרה הגרוע ביותר לגרום למוות. אם הטיפול מתבצע על ידי הפסקת האנטיביוטיקה שהפעילה את המחלה ועל ידי טיפול תרופתי באנטיביוטיקה אחרת, התסמינים (שלשול, כאב בטן) לרוב נרגע במהירות יחסית, תלוי בחומרת המחלה.

אִבחוּן

הציפויים הפסאודומברניים נראים אנדוסקופית ב חַלחוֹלֶת כפיקדונות צהובים (קוליטיס pseudomembranous). בנוסף, למרפאה ולאנמנזה תפקיד חשוב. שאלת הטיפול הקודם באנטיביוטיקה היא אינדיקציה חשובה במיוחד לאבחון.

עם זאת, הסימפטומים של קוליטיס פסאודוממברנית יכולים להתחיל מיד בטיפול האנטיביוטי וכן עד 4 שבועות לאחר הטיפול. חשוב להבדיל בין קוליטיס פסאודוממברנית "אמיתית" לבין קוליטיס הקשורה לאנטיביוטיקה על מנת להיות מסוגלים לבחור את הטיפול הנכון. עדות לנוכחות פעילה Clostridium difficile הוא איתור רעלים בצואה ותרבית צואה.

נדרשת בדיקה היסטולוגית, כלומר בדיקה היסטולוגית של רקמות עדינות, לאבחון מחלות רבות. זה לא המקרה בקוליטיס פסאודוממברנית. במקרה זה, האבחנה נעשית על בסיס מידע קליני (שלשולים, צריכת אנטיביוטיקה) ואולי אמצעי הדמיה (בטן אולטרסאונד, טומוגרפיה ממוחשבת, הדמיית תהודה מגנטית) ובעיקר באמצעות א קולונוסקופיה. אפשר גם לזהות את החיידק המפעיל בצואה.