תסמינים
חולים הנמצאים במצב צמחי מתמשך נראים ערים במבט ראשון, אך אינם מסוגלים לתקשר עם סביבתם. אי אפשר להם לבצע פעילויות יומיומיות, לאכול או לשתות באופן עצמאי. תסמינים אופייניים הם תנועות אוטומטיות, מעיים ו שלפוחית שתן חוסר שליטה, עוויתות בידיים וברגליים, ונשמרו רפלקס.
לאחר מספר שבועות, הפרעה של האוטונומי מערכת העצבים לעיתים קרובות מתגלה, דבר שיכול להתבטא כפתאומי לחץ דם גבוה, הזעה קשה, דפיקות לב ולעיתים עוויתות שרירים. זֶה מצב בדרך כלל מתייצב שוב בקרוב. בתחילת תרדמת ערנות, המטופל תלוי בדרך כלל בנשימה מלאכותית.
לאחר מספר שבועות ביחידה לטיפול נמרץ ניתן בדרך כלל להפסיק את הנשימה המלאכותית כאשר המטופל נושם בכוחות עצמו שוב. זהו ביטוי להחלמתו של ה- מוֹחַ גֶזַע. על מנת לבצע אבחנה של אפאלי תרדמתיש חשיבות מכרעת לתצפית אינטנסיבית על המטופל לאורך תקופה ארוכה יותר (שבועות עד חודשים).
על ידי קביעת התסמינים הקליניים האופייניים, החשד לאפאלי תרדמת כבר ניתן לשלול. עם זאת, חשוב להבחין בין חולים אלה לבין מצבי תודעה דומים, כגון תסמונת נעולה או תרדמת, מכיוון שחולים אלה זקוקים לטיפול טיפולי שונה. חשוב גם לאבחון הדמיה (במיוחד טומוגרפיה של תהודה מגנטית / MRI).
ב- EEG, מוֹחַ ניתן לגזור עקומות גל ולבדוק האם המטופל תופס גירויים מהסביבה. פוטנציאלים מעוררים (פוטנציאלים מעוררים אקוסטיים וסומטיים) עובדים בצורה דומה, בה ה מוֹחַהתגובה של הגירויים לגירויים שונים הניתחה. למרבה הצער, לא תמיד קל להבחין בין צורות שונות של חוסר מודעות ואבחנות דיפרנציאליות רבות ובין תרדמת הערות בפועל. לכן, אבחנות שווא אינן נדירות מדי.
תרפים
הטיפול בחולי תרדמת מתבצע בכמה שלבים בהתאם לזרם מצב בשלב המוקדם, כאשר המטופל עדיין אינו מסוגל לנשום או לבלוע בכוחות עצמו, הוא מאוורר באופן מלאכותי ומזין אותו דרך דופן הבטן דרך בטן צינור. השתן מנוקז גם באופן מלאכותי. באופן זה נשמרים תפקודי הגוף.
תרגילים פיזיותרפיים שמתחילים בשלב מוקדם נועדו למנוע התכווצות וקיצור השרירים. בנוסף, חשוב שהמטופל יתגייס מספיק כדי שהוא לא יסבול דלקת ריאות בהנשמה מלאכותית. עבודה פיזיותרפית נעשית גם על הבליעה.
ברגע שהמטופל מתייצב ושלו מצב השתפר, ניתן להמשיך בשלב הטיפול הבא. כאן מקפידים על עקרון הגירוי הבסיסי. למטופל מוצעים גירויים באיכות משתנה לשיפור תפיסתו, תפקודו הנפשי והמוטורי.
דוגמאות להצעות טיפול כאלה הן טיפול במוזיקה, עיסויים עם שמנים או חומרים שונים, עבודה עם אורות בצבעים שונים וכן בעלי חיים מלטפים. שלב זה של הטיפול הוא מכריע, שכן בשלב זה נראה ככל הנראה את התקדמותו של המטופל, ובכך להניח יסודות חשובים לעתידו. אם מצבו ישתפר משמעותית, ניתן להנחות אותו לעבר עצמאות באמצעות צעדים שיקומיים נוספים. אם אין שיפור, הטיפול והמענה נמשכים באמצעות מושגי גירוי שונים.
