תסמינים
בקע סרעפתי לעיתים קרובות אינו שם לב למשך זמן רב ואינו מוביל לתלונות כלשהן. בעיקר זה קטן מאוד שֶׁבֶר שאינו משפיע על איברים אחרים ולכן אינו נותר לעין. התסמינים הראשונים הם בדרך כלל צרבת וגיהוקים חומציים.
זה קורה מכיוון שהפתח של ה- דיאפרגמה אינו מאפשר את בטן כניסה להיות סגור כמו שצריך. התוצאה היא מיץ קיבה ריצה חזרה לוושט. אם פתח הבקע מתרחב עם הזמן, חלקים מהפרק בטן והוושט עלול לחמוק דרך הפתח הסרעפתי ולהיעקר לחלל הבטן העליונה. אם זה המקרה, מתרחשת חלוקה מחדש של אברי הבטן הפנימיים.
עקב שינויי תנאי הלחץ, האיברים הממוקמים מעל בטן ו דיאפרגמה עלול להיות מושפע. זה יכול להוביל ל כְּאֵב ב דיאפרגמה. ניתן להגביל את הריאות בהתרחבותן, מה שעלול לגרום לחולים לסבול מקוצר נשימה.
תלונות חמורות אלו מצביעות על טיפול כירורגי. בנוסף, תנאי הלחץ המשתנים בבטן העליונה יכולים גם הם לגרום לגירוי של עצבים לספק את לֵב, שעלול לגרום למעידה של הלב או אפילו למירוץ. באופן כללי, תלונות אלה מטרידות ביותר אך אינן מסכנות חיים.
עם זאת, במקרה כזה יש לשקול התערבות כירורגית דחופה. רַבִּים עצבים לרוץ דרך חלל הבטן, שמעבירים גירויים ל מוֹחַ. במקרה של בקע סרעפתי, שאינו כואב במובן האמיתי של המילה, הבטן והוושט יכולים לעבור.
זה יכול להוביל לגירוי של עצבים הנמצאים באזור זה של חלל הבטן. גירוי עצבי זה יכול להיות מועבר לחלקים בגוף הנמצאים הרחק מאתר המוצא בפועל. לכן, במקרה של בקע סרעפתי גדול עם תזוזת איברים קשורה, כְּאֵב או ניתן להרגיש תחושה לא נעימה באזור הגב. בטעות, המטופל חושב שהגורם הוא הגב עצמו ולמעשה קשה מאוד להסיק מאחור כְּאֵב לבקע סרעפתי. לרוב נדרשים שבועות, חודשים ובדיקות רבות לפני שהסרעפת מוגבלת כגורם.
