תסמינים | אגורפוביה וקלסטרופוביה

תסמינים

קלסטרופוביה: קלסטרופוביה מתארת ​​את הפחד ממרחבים צרים או סגורים. זו מה שמכונה פוביה ספציפית בה החרדה מוגבלת לאובייקט או סיטואציה אחת. החללים הצרים, כמו מעליות, מפעילים תחושה מעיקה ומתוחה פחות או יותר אצל המטופל.

אם האדם הנוגע בדבר נקלע לסיטואציה, אפילו תסמינים גופניים כגון קשים נשימה או ניתן להפעיל קוצר נשימה, למרות שאין גורם מעורר. ככלל, המטופל יודע שהפחדים שלו אינם מבוססים, אך אינו יכול פשוט לכבות אותם ולכן לעיתים קרובות הוא חווה מצוקה פסיכולוגית. זה יכול להוביל להתנהגות הימנעות, לפיה המטופל מנסה להימנע מנסיבות המעוררות את הפחד. הסבל מועצם על ידי מגבלות בחיים החברתיים או המקצועיים, מכיוון שהמטופל מרגיש חסר אונים.

כאשר אתה נתקל במצב לא נוח זה, עלול להתרחש התקף פאניקה. בַּעַת חוּץ: באגורפוביה, החרדה מתרכזת במקומות ציבוריים, בצפיפות (למשל באוטובוס, ברכבת התחתית או באולמות) ובמצבים בהם המטופל נמצא בעצמו, למשל בעת נסיעה עצמאית או במקומות לא ידועים הרחק מהבית. פחד הוא החשש שמצבים בעייתיים יתעוררו מהם החולה אינו יכול לברוח או בהם לא ניתן עזרה מיידית.

חרדות אפשריות נגרמות בחלקן על ידי חוויות שכבר נוצרו וגרמו לסוג של טראומה אצל המטופל. סחרחורת, התעלפות, אובדן יציבות (שליטה במתן השתן והמעיים) וכן לֵב בעיות הקשורות כְּאֵב יכול למלא תפקיד בהקשר זה. הסימפטומים הצפויים שהוזכרו לעיל מייצגים רק קטע מהאפשרויות הכוללות.

המטופל מפתח התנהגות הימנעות בהקשר של קלסטרופוביה זו. הוא מנסה להימנע ממצבים לא נעימים כאלה, אך לעיתים קרובות הדבר מוביל למצבים קריטיים, כגון בידוד חברתי. ניתן לבקר בסביבות חרדתיות רק בחברה או בכלל לא.

אם אכן מתרחש עימות, יכול להתרחש התקף פאניקה, שעלול להיות מלווה בסימפטומים גופניים. למרות שהפרעת פאניקה היא הפרעה פסיכיאטרית מבודדת, היא קשורה לעיתים קרובות עם הפרעת חרדה, במיוחד בשילוב עם אגורפוביה. בתחילת האבחון יש לבחון האם חרדת המטופל תקינה או לא תקינה.

הסימפטומים המופיעים, כל מחלה קודמת הבסיסית ומידת ההגבלה החברתית הנגרמת על ידי התנהגות ההימנעות משחקים כאן תפקיד. במקרה של מצבים קיימים יש לקחת בחשבון גם מצבים פסיכיאטריים וגם מחלות גופניות. למשל, בהקשר למחלות לב וכלי דם אנגינה pectoris, סימפטום מתרחש אשר מושפעים מתארים כתחושה מכווצת, מכווצת בפלג הגוף העליון.

אם הסימפטומטולוגיה מתרחשת במרחבים קטנים, זה יכול להיות קשור באופן שקרי לקלסטרופוביה. אם אין מחלה נפשית או גופנית כזו, נראה כי קיימת הפרעת חרדה ראשונית. הבחירה הראשונה פירושה אבחון והערכה הפרעת חרדה הם מבחנים פסיכולוגיים.

אלה בנויים בדרך כלל כשאלונים ויש למלא אותם על ידי המטופל עצמו (הערכה עצמית) או על ידי הבודק (הערכה חיצונית). למשל, באבחון של ספק אגורפוביה, אפשר לבחון את התנהגות ההימנעות הקיימת. השאלה הישירה אודות מצבים מעוררי לחץ או מפחיד יכולה גם לתת אינדיקציה להפרעת חרדה מפותחת אם התשובות חריגות (אנשים בריאים אינם מסווגים את אותם מצבים כשליליים).