אִבחוּן
חולים בדרך כלל סובלים מ כְּאֵב ללא תנועה, אשר - אם הבורסה מראה גם דלקת - יכולה להתרחש גם במנוחה ובלילה. אם מופעל לחץ על מרחב המפרק הקדמי באזור השחפת ונקודות בדיקה אחרות, מה שמכונה לחץ כְּאֵב מתרחשת. הרמת הזרוע כנגד התנגדות כואבת גם בעת הרמה בטווח שבין 60 ל -120 °.
זה מכונה מה שמכונה "קשת כואבת" או "קשת כואבת". בנוסף, ישנן בדיקות פונקציונליות אחרות שצובטים במיוחד את שרוול מסובב מתחת אקרומיון. כְּאֵב ניתן להפחית על ידי הזרקת א הרדמה מקומית תחת אקרומיון.
במקרה שלא ניתן להרים את הזרוע למרות היותה ללא כאבים או עם כאב מופחת, נזק לזרם שרוול מסובב יש להתחשב באזור. על מנת להיות מסוגל להעריך את מידת המחלה המדויקת, המבנה הגרמי של מפרק הכתפיים ניתן להעריך באמצעות קרני רנטגן לִשְׁלוֹט. הצורה של אקרומיון ואת העמדה של ראש of עצם הזרוע או הסתיידות אפשרית של שרוול מסובב, המעידים במיוחד על בלאי, יש להעריך. יש גם אפשרות של אולטרסאונד בדיקה או הדמיית תהודה מגנטית. ניתן להעריך את מצב של שרוול הסיבוב וגודל הבורסה ללא תופעות לוואי באמצעות אולטרסאונד בדיקה.
מחקרים
במהלך בדיקה גופנית, הבודק יכול לפעמים לגרום לכאב על ידי הפעלת לחץ על מרחב המפרק הקדמי. ניסיון להרים את הזרוע מהצד כנגד התנגדות גורם גם לכאב. אם רדיוס התנועה של הרמת הזרוע לרוחב (חטיפה) מדומיין כחצי עיגול, הכאב הוא בדרך כלל בין 60-120 מעלות. במיוחד באזור זה, גיד supraspinatus נמצא בכיווץ הנ"ל ותופעה זו מכונה "הקשת הכואבת".
על מנת לאמת את האבחנה של תסמונת הפגיעה, ניתן לבצע גם מה שמכונה בדיקת כיבוי. זה כולל הזרקת א הרדמה מקומית מתחת לגובה הכתף. אם עדיין לא ניתן להרים את הזרוע לאחר מכן, ייתכן כי שרוול הסיבוב נפצע.
סונוגרפיה, צילומי רנטגן והדמיית תהודה מגנטית (Marnet Resonance Imaging) משמשים כבדיקות אינסטרומנטליות אם תסמונת הפגיעה נחשד. ניתן לסרוק את הגיד לשם הסתיידות, ניתן למדוד את גודל הבורסה ולהעריך את שרוול הסיבוב. ניתן להשתמש בצילומי רנטגן כדי להעריך את המיקום והתצורה של המבנים הגרמיים ומדידת המרחק בין האקרומיון להומלר. ראש (מרחק אקרומיו-הומלרי) המציין נוכחות של תסמונת הפגיעה אם אורכו פחות מ -10 מ"מ.
בנוסף, ניתן לראות אזורים מסותתים בגיד קרני רנטגן. הדמיית תהודה מגנטית מספקת מידע על האנטומיה והפתולוגיות של מפרק הכתפיים, במיוחד במקרים בהם האבחנה אינה ברורה. בדיקת הפגיעה על פי הוקינס היא בדיקה אורטופדית שיכולה להצביע או להפריך תסמונת פגיעה.
הבדיקה משמשת בעיקר כאשר יש חשד למחלה אורתופדית מפרק הכתפיים או באזור של הזרוע העליונה. בדיקת הוקינס מתבצעת כאשר המטופל עומד או יושב מול הבודק והזרוע המקבילה תלויה רגועה לצד הגוף. הבודק תופס את מרפקו של המטופל ביד אחת ואת היד שׁוֹרֶשׁ כַּף יָד עם האחר.
ראשית הזרוע כפופה ב 90 מעלות במפרק הכתף, ואז הזרוע ב מפרק המרפק. לאחר מכן המטופל מחזיק את הזרוע במצב מתוח לפניו. לאחר מכן מניע הבודק מגב שמשות הדומה לזרועו של המטופל מעלה ומטה, ומבצע סיבוב פסיבי במפרק הכתף בין 130-145 מעלות.
שילוב תנועות זה מביא להתכווצות הולכת וגוברת באזור מפרק הכתף. אם מפרק זה כבר מכווץ על ידי תסמונת פגיעה, המטופל ידווח על תסמינים. במיוחד בסוף תנועת המטוטלת, הכאב שמציין הוקינס חיובי ומעיד מאוד על תסמונת פגיעה.
מבחן הוקינס נקרא שלילי אם לא מתרחש כאב בתנועה כתוצאה מרצפי התנועה שתוארו לעיל. אם מבחן הוקינס הוא שלילי, תסמונת פגיעה כמעט בלתי אפשרית. במקרים נדירים מאוד הבדיקה יכולה להיות שלילית למרות הימצאות תסמונת פגיעה.
קורסים קלים במיוחד או שלבים מוקדמים מאוד גורמים לרוב לבדיקת הוקינס להיות שלילית, אם כי התרחשה היצרות פתולוגית של מפרק הכתף. בדיקת הוקינס היא אחד הצעדים החשובים ביותר באבחון תסמונת פגיעה, לצד הליכי הדמיה כגון אולטרסאונד או צילומי רנטגן. הבדיקה מהירה לביצוע, אינה עולה דבר ונותנת ציון אבחנתי גבוה בהשוואה למתח. אם לחולים יש מרחבים גדולים מבחינה אנטומית באזור מפרק הכתף, בדיקת הוקינס יכולה להיות גם שלילית אם פגיעה היא באימון. לעומת זאת, במקרה זה סימן חיובי של הוקינס מעיד על תסמונת פגיעה מתקדמת כבר.
כל המאמרים בסדרה זו:
