תסמונת זולינגר-אליסון

מילים נרדפות במובן רחב יותר

תסמונת זולינגר-אליסון

הַגדָרָה

תסמונת זולינגר-אליסון (גסטרינומה) היא תסמונת פרנו-פלסטית המובילה לייצור מוגבר של ההורמון גסטרין. הורמון זה מגרה את בטן לייצר יותר חומצת קיבה. כתוצאה מכך, כיבים יכולים להיווצר במערכת העיכול.

תסמונת זולינגר-אליסון תוארה לראשונה על ידי המנתחים האמריקאים רוברט מילטון זולינגר ואדווין הומר אליסון. האבחנה של תסמונת זולינגר-אליסון כוללת קודם כל רישום יסודי של ההיסטוריה המדויקת של הסבל (אנמנזה) של המטופל, כמו גם בדיקה גופנית על ידי הרופא המטפל. אם יש חשד לקרצינומה, השלב הבא הוא קביעה של בטן הַפרָשָׁה.

זה מודד כמה חומצת קיבה מיוצר בשעה שבה ה- בטן אינו חשוף לגירויים כלשהם. ערך זה נקרא "תפוקת חומצה בסיסית" או הפרשת בסיס. מצד שני, נקבע כמה חומצת קיבה מיוצר בשעה אחת כאשר הקיבה מגורה בנוסף על ידי חומר המיוצר באופן מלאכותי (פנטגסטרין), ערך זה נקרא "תפוקת חומצה מרבית".

אצל אנשים בריאים, ל"תפוקת החומצה המרבית "צריך להיות ערך גבוה בהרבה מ"תפוקת החומצה הבסיסית". אצל אנשים הסובלים מתסמונת זולינגר-אליסון (גסטרינומה), שני הערכים אינם שונים זה מזה, מכיוון שלא ניתן לעורר את הפרשת חומצת הקיבה על ידי גירוי קבוע כבר על ידי גסטרין, אפילו עם גירוי נוסף. בנוסף לקביעת הפרשת הקיבה, ניתן גם לקבוע ישירות את ערך הגסטרין ב דם.

למטרה זו, המטופל בוודאי היה צום למשך 12 שעות (כלומר ללא בליעת מזון) לפני דם מדגם נלקח. אך היזהר, ניתן להסביר את רמת הגסטרין המוגברת גם על ידי מחלות שאינן גסטרינומה, למשל על ידי צורה מסוימת של דלקת קיבה. לבסוף, כמבחן נוסף במהלך האבחון, an אנדוסקופיה ניתן לבצע.

ב אנדוסקופיה, מכניסים מכשיר מיוחד דרך המטופל פה, בעזרתו הרופא יכול לקבל תובנה על מערכת העיכול באמצעות מצלמה. בעזרת טכניקת בדיקה זו ניתן להציג כל כיב העשוי להיות נוכח. בחלק מהמקרים ניתן גם לזהות ישירות גסטרינומה (תסמונת זולינגר-אליסון), אך זה קשה מכיוון שבדרך כלל גסטרינומות בקוטר של פחות מ -1 ס"מ הן קטנות מאוד.

מסיבה זו, אנדוזונוגרפיה היא הליך נוסף מתאים. כאן, בדומה ל אנדוסקופיה, מכניסים מכשיר למערכת העיכול, שאליה אולטרסאונד המכשיר מחובר בנוסף. באופן זה ניתן לבחון את דופן הקיבה והמעי בפירוט, ואף לגלות נגעים קטנים.