חוש תנועה: פונקציה, משימות, תפקיד ומחלות

תחושת התנועה היא חלק מרגישות העומק האינטרקוספטיבית והקינסתטית המספקת משוב קבוע ל מוֹחַ על היקף התנועה. פרופריוצפטורים בשרירים, גידים, עצמות, ו המפרקים אחראים לתפיסת תנועה. מחלות נוירולוגיות עלולות לשבש את תחושת התנועה.

מה הרגישות לעומק?

חוש התנועה הוא חלק מרגישות העומק האינטרקוספטיבית והקינסתטית, המספקת משוב קבוע ל מוֹחַ על היקף התנועה. התפיסה האנושית מורכבת מהכחדה ואינטרוסציה. אקסטרוצפציה תואמת את תפיסת הגירויים מהסביבה וקובעת את הרושמים שהאדם זוכה לסיטואציות ולעולם. לעומת זאת, אינטראקציה פירושה תפיסת גירויים מגופו של האדם והיא חלק ניכר מהתפיסה העצמית. רגישות פני השטח, למשל, כאיכות תפיסתית של ה- עור, הוא מקרה של השמדה. רגישות עומק או פרופריוספציה, לעומת זאת, מסכם את היכולות האנושיות לזהות את מיקום גופו של עצמו במרחב ומתאים לאיכות תפיסתית interoceptive. באמצעות רגישות לעומק, בני האדם ניחנים בקינסטזיה, כלומר בתחושת תנועה. הוא יכול לשלוט ולנווט באופן לא מודע את תנועת חלקי גופו. במאה ה -19 הגדיר הנוירולוג הבריטי הנרי צ'רלטון בסטיאן את תחושת התנועה ו מוֹחַ אזור לעיבוד תנועה כקינסטזיה. תחושת התנועה היא אחת משלוש איכויות של רגישות לעומק ויחד עם תחושת המיקום ותחושת הכוח או ההתנגדות, מהווה את מכלול הסגל התפיסתי הרגיש לעומק. חוש המיקום נותן לאדם מידע על מיקום הגוף הנוכחי. תחושת הכוח וההתנגדות מתווכת את המינון שבין דחיפה למשיכה ותחושת התנועה מספקת משוב מתמשך למוח לגבי מידת התנועה. לפיכך, חוש התנועה מווסת באופן לא מודע את תנוחת הגוף במהלך התנועות. תאי החישה של חוש התנועה הם ציר שרירים רגיש לעומק, ציר גיד וקולטנים במפרק קפסולות, רצועות, ו periosteum.

פונקציה ומשימה

בזכות חוש התנועה, אדם יכול למשל להביא את האינדקס שלו אצבע עד קצה שלו אף בעיניים עצומות. הוא יכול ללכת, לקפוץ ולרוץ בחושך ואינו צריך להסתמך על חוש הראייה לתנועותיו. האיכויות של תפיסה רגישה לעומק קשורות זו בזו. הכיוון ומהירות התנועות נמדדים על ידי חוש התנועה. תחושת התפיסה מעבירה ברציפות מידע על תנועה ומיקום למוח. בינתיים, הכוח לביצוע התנועה נמדד על ידי תחושת הכוח והמיקום הנוכחי של הגוף נקבע על ידי חוש המיקום. רגישות העומק לא רק משחקת תפקיד קרוב בפני עצמה, אלא קשורה קשר הדוק לתחושה של לאזן. הקולטנים לרגישות לעומק, וכך גם לתחושת התנועה, נקראים פרופריוצפטורים. הם נקשרים לגירוי מולקולות ובדרך זו רשום מידע אודות המתח ואורך השרירים. כל שריר שלד מכיל צירי שרירים שנמצאים במרכז. סיבי שריר בודדים מסודרים בצורת ציר סביב ציר השריר. השריר מסתיים בגיד ובאיבר גולי גולגי. איבר הגיד הוא גם תא חושי והוא ממוקם בגבול בין סיבי השריר לגיד. ציר שרירים ואיבר גיד גולגי מספקים מידע חשוב על תנוחת הגוף ותנועת הגוף. צירי שרירים מוקפים כל אחד בא סיבים עצביים שתופס מתח שרירים. כאשר שריר מתכווץ או מתחיל לנוע, תנועה סיבובית מתרחשת על סיבי השריר. תנועת הסיבוב מפעילה את רפלקס הסיבוב המונוסינפטי. סיבי העצבים בצירי השריר מגלים את הדחף ומעבירים אותו למוח. ה עצבים להעביר את המידע כמרכיב רפלקס מביא למוטונורונים. תאי עצב אלה המתמחים בתנועה מעבירים את הדחף דרך הטרקטוס ספינוקרבלריס ל מוֹחַ מְאוּרָך ובאמצעות המוח האחורי אל ה מוח מוח. לפיכך, יחד עם קולטני המפרקים, הם מזינים מידע מפורט אודות מיקום הגוף לקליפת המוח. התפיסה המודעת של מידע זה תואמת קינסטזיה. התחושה של לאזן מספק מידע נוסף חשוב לאיזון מיקום הגוף. תאי הקולטן שלו הם שער תאים ונכללים לעיתים קרובות בין קולטני התנועה.

מחלות והפרעות

רגישות עומק, עם חוש התנועה כמרכיב העיקרי שלה, אינה באה לידי ביטוי באותה מידה אצל כל האנשים. למרות שלכל בן אנוש עם המבנים האנטומיים המקבילים יש לפחות יכולת לתפוס תנועה, תחושת התנועה נוצרת רק באמצעות חוויות תנועה. מסיבה זו, לאנשים עם חוסר תנועה יש לעיתים חוש תנועה פחות בולט. תופעה זו ממלאת תפקיד במיוחד במאה ה -21, שכן אורח החיים המודרני של העולם המערבי מלווה לעיתים קרובות בחוסר תנועה. תחושת תנועה מתחת לממוצע יכולה לבוא לידי ביטוי, למשל, בחוסר היכולת לבצע תנועות ללא שליטה חזותית. מלבד הביטוי האישי של תחושת התנועה, תלונות באזור תחושת הגוף יכולות לנבוע גם ממחלות נוירולוגיות. פולינופורופתיה, למשל, היא מחלה בפריפריה מערכת העצבים שיכול להתרחש בהקשר של הרעלה, תת תזונה, זיהום, ו סוכרת or אלכוהוליזם. שונות עצבים סובלים מנזק. בנוסף להפרעות חושיות הרגישות למשטח, המחלה עלולה לגרום גם להפרעות חושיות הרגישות לעומק. התוצאה היא שיתוק או גירעונות תנועה אחרים. לעיתים תנועות מוכרות נתפסות כקשות כאשר יש פגיעה במבנים הרגישים לעומק ובמסלולי העצבים. לעתים קרובות, גירעונות התנועה קשורים גם להפרעות רגישות של עור, במיוחד במקרה של הפרעת עצבים היקפית. לעתים קרובות יותר, הפרעות של רגישות עמוקה ותחושת תנועה קשורות להפרעות עצביות מרכזיות. במחלה האוטואימונית טרשת נפוצה, למשל, של המטופל המערכת החיסונית תוקף רקמת עצב של המרכז מערכת העצבים וכך יכול לגרום לפגיעה בתחושת התנועה. עם זאת, תלונות עם תחושת תנועה לא בהכרח צריכות לנבוע ממחלות, אלא יכולות להיגרם גם מתרופות או כּוֹהֶל ו תרופות. שלא כמו מחלות נוירולוגיות או טראומה, תרופות ו כּוֹהֶל or תרופות כבה רק את תפיסת חישת העומק לפרק זמן.