תזונה באי ספיקת כליות
חולים עם אי ספיקת כליות צריכים לאכול דל חלבונים, פוספט ו אשלגן, אך עשיר ב סידן. בנוסף, אופטימלי דם מומלץ להגדיר רמת סוכר סוכרת חולים.
- דל חלבון דיאטה: מומלץ 0.6-0.8 גרם חלבון לק"ג משקל גוף מדי יום.
חשוב לשים לב לערך הביולוגי של ה- חלבונים מְאוּכָּל. ככל שתבשיל מכיל חומצות אמינו חיוניות יותר (שהגוף אינו יכול לייצר בעצמו), כך הערך הביולוגי גבוה יותר. לתפוחי אדמה עם ביצה, שעועית וביצה, חלב וחיטה יש ערך ביולוגי גבוה.
עם זאת, דיאליזה חולים חייבים לאכול חלבון עשיר דיאטה כי חלבונים הולכים לאיבוד במהלך דיאליזה טיפול.
- פוספט נמוך דיאטה: אופטימלי הוא 0.8-1 גרם פוספט ליום. הרבה פוספט מכיל לחם מלא, אגוזים, כבד ופסלים אחרים וכן במוצרי חלב רבים. מומלץ קווארק, גבינת שמנת, קממבר ומוצרלה.
מזונות רבים מכילים תוספי פוספט (E 338 עד E 341, E 450 a עד c, E 540, E 543, E544), יש להימנע ממזונות אלה במקרה של כליה כישלון.
- נמוך אשלגן דיאטה: במתקדמים שלבים של אי ספיקת כליות, אשלגן מצטבר לעיתים קרובות ב דםולכן חולים מושפעים צריכים לשים לב ל אשלגן צריכת, האופטימלי הוא 1.5-2g ליום. הרבה אשלגן מכיל: מיצי פירות וירקות, פירות יבשים, אגוזים, בננות, משמשים, אבוקדו, קטניות, ירקות ירוקים, עגבניות ופטריות.
- דיאטה דלת מלח: אם חולים סובלים מ לחץ דם גבוה ו כליה כישלון, מומלץ דיאטה דלת מלח.
- כמות שתייה: דיאליזה במיוחד חולים צריכים להיזהר שלא להעמיס יותר מדי נוזלים על הכליות שלהם. הכמות שיש לשתות תלויה בייצור השתן של יום אחד בתוספת 500 מ"ל נוספים.
עם זאת, כמעט כל המזונות מכילים גם מים, אותם יש לקחת בחשבון בעת חישוב הכמות לשתייה.
אי ספיקת כליות מתייחסת לאובדן כליה תפקוד, לפיו מבדילים בין אי ספיקת כליות חריפה וכרונית. אי ספיקת כליות חריפה מתפתח בצורה מהירה יותר מהצורה הכרונית, ובניגוד לצורה הכרונית, הוא באופן עקרוני הפיך (הפיך). אי ספיקת כליות מאובחנת בעזרת המטופל היסטוריה רפואית, תמונה קלינית, דם ובדיקות שתן (במיוחד ערכי ההחזקה של קריאטינין ו אוריאה, קצב סינון גלומרולרי) והליכי הדמיה (כולל אולטרסאונד).
התמונה הקלינית כוללת בדרך כלל שינויים בהפרשת השתן, כאשר גם עלייה (פוליאוריה) וגם ירידה (אוליגוריה, אנוריה) תלוי בשלב. בשתי הצורות של אי ספיקת כליות, הטיפול מתמקד בתחילה בטיפול במחלה הבסיסית המובילה לאובדן תפקוד. לכך משלים טיפול שמרני עם ניטור של הנוזל לאזן וניהול של חומרי ניקוז מיוחדים (לולאה תרופות משתנות).
אם מושגת הצלחה לא מספקת, ניתן להתחיל הליך החלפת כליה הן בחריפה והן ב אי ספיקת כליות כרונית, לפיה מכשירים חוץ גופיים (= מחוץ לגוף) משתלטים על משימת סינון הדם. ה הַשׁתָלָה של איבר חדש נותרה האופציה האחרונה לטיפול בכרוני כשל כלייתי.
