תדר
מולד פטוזיס הוא נדיר מאוד ובדרך כלל חד צדדי, אך אינו מכמת עוד בספרות. שכיחות צורות הפטוזיס מסיבות אחרות תלויה במחלה הגורמת לה (פטוזיס)
גורם לפטוזיס
הסיבות פטוזיס הם מרובים. הם עשויים להיות מולדים או שהתפתחו במהלך החיים, מה שנקרא נרכש. בהמשך מתוארים הסיבות המולדות והנרכשות.
סיבות מולדות ל פטוזיס (ptosis congenita) יכול להיגרם על ידי מערכת העצבים או על ידי השרירים. מבנים באזור הליבה של העצב המעצבב את עַפְעַף שריר הנסיגה עשוי להיות חסר. מצד שני, ה עַפְעַף לשריר הרם עצמו יכול להיות מום שגורם לפטוזיס.
הגורמים הנרכשים עולים על אלה המולדים. כאן זה יכול לקרות שהעצב המספק את עַפְעַף שריר הרמה מראה שיתוק קל. כתוצאה מכך, השריר אינו מגורה מספיק, מה שמשפיע על הרמת העפעף.
כמו כן יכולים להופיע שינויים ברקמות הקשורות לגיל, העלולים להחליש את שריר הרמת העפעפיים. יתר על כן, ישנן ככל הנראה גם מחלות עצב-שריריות, כגון מיאסטניה גרביס או מיוטונים, שיכולים לגרום לדפוס המחלה של פטוזיס. ב מיאסטניה גרביס, הממשק בין שריר לעצב מופרע.
מיוטוניות מתארות עיכוב הַרפָּיָה של השרירים, מה שמוביל למתח שרירים ממושך באופן פתולוגי. בנוסף, פטוזיס יכול להיגרם גם מטראומה, כמו למשל לאחר אלימות או תאונות. פטוזיס הוא גם סימפטום במכלול הסימפטומים של מה שנקרא תסמונת הורנר: כאן, נזק קיים אצל הסימפתטי מערכת העצבים, שהוא חלק ממערכת העצבים האוטונומית.
מכיוון שפטוזיס הוא התסמין הממשי, שמאחוריו ניתן להסתיר מגוון הפרעות ומחלות, נשאלת בשלב זה השאלה אילו תסמינים מתרחשים יחד, אשר בשילובם ולאחר תשאול חולה על המטופל מספקים מידע על הסיבה. בנוסף למראה החיצוני של העפעף הצנוח (פטוזיס), עלול לחולה להיות תחושה מטרידה בגלל העפעף המונח על גלגל העין. הראייה עלולה להיפגע באופן חלקי או מוחלט בעין אחת. הסכנה בהתפתחות חולשת הראייה עקב פטוזיס הקיימת מלידה כבר הוזכרה.
לבסוף, הפגיעה הקוסמטית של המטופל היא גם תוצאה משמעותית של המחלה. אבחון נוסף של פטוזיס יכול להיות אחריו דם בדיקה לבירור גורם אוטואימוני או גנטי וכן לאיתור סמני גידול. אולטראסאונד, למשל מה- בלוטת התריס, יכול להבהיר את הגדלתו או להראות ניתוח ב עורק הצוואר.
צילומי רנטגן של עמוד השדרה ו חזה לספק מידע על אפשרות אפשרית שֶׁבֶר של גוף חוליות או גידול בקצה ריאות (גידול Pancoast). ניתן למצוא טומוגרפיה ממוחשבת או הדמיית תהודה מגנטית גולגולת שברים, אירועי אוטם, דימום או תהליכי רקמות רכות כגון דלקת. ה טיפול בפטוזיס חייבת להתבסס בעיקר על הסיבה שלה ועל מידת ההשפעה של המטופל.
לדוגמא, פטוזה מולדת מולדת, בה שריר הרמת העפעפיים אינו מתפקד באופן מלא מאז הלידה, ניתנת לתיקון רק באמצעות ניתוח. כאן, יש לתקן את מיקום העפעף בהליך כירורגי קצר וייתכן שיהיה צורך לקצר מעט את השריר הפגום. זה עוזר בשיפור צניחת העפעף ובכך ראייה מופחתת.
ניתוח מסוג זה הכרחי גם אם השריר נפגע לצמיתות מתהליכים אחרים ושיפור המצב נשלל מעצמו. במהלך הניתוח קיים סיכון של קיצור העפעף או שריר הרמת העפעף יתר על המידה, כך שסגירה מלאה של העפעף כבר אינה אפשרית לאחר מכן והעין תמיד נותרה פער קטן פתוח. מכיוון שהדבר יכול להוביל לייבוש מוגבר של העיניים בטווח הארוך ובכך לפגיעה בקרנית, לעיתים קרובות אין מנוס מהתערבות מתקנת.
במקרה של מחלות מערכתיות כגון מיאסטניה גרביס, ניתן גם להשפיע על מהלך המחלה באמצעות תרופות ובכך להילחם בפטוזיס. עם זאת, הדבר מבטיח רק אם עצבו של שריר הרמת העיניים טרם נפגע באופן בלתי הפיך במהלךו. תיקון כירורגי של פטוזיס הופך להיות הכרחי אם העפעף המושפע מכסה את העין בצורה כה קשה עד כי הראייה בשתי העיניים בו זמנית (מה שנקרא ראייה דו-עינית) כבר אינה אפשרית או אפשרית רק במידה מוגבלת מאוד.
זה בדרך כלל המקרה של פטוזיס מולד או פטוזיס בו התרחש אובדן מוחלט של שריר הרמת העפעפיים עקב אירוע טראומטי. ההליך עצמו יכול להתבצע באופן כללי או הרדמה מקומית. מטרת הניתוח היא להחזיר את העפעף למקומו המקורי וכך להרחיב את פער העפעף.
בהתאם לממצאי המטופל, לרופא קיימים פרוצדורות שונות. אם מדובר בפטוזיס קל בלבד, מספיק גם לגזור רצועה צרה באזור העפעף העליון האחורי ואז לתפור את הפצע שוב. זה מקצר את העפעף בכללותו, אך שריר הרמת העפעפיים עצמו נותר ללא מגע.
עם זאת, אם הפטוזיס חמור יותר, יש להסיר גם פיסת שריר קטנה, בדרך כלל בין 10 ל 22 מילימטרים. במקרים חמורים מאוד, המנתח יכול גם להצמיד את שריר נסיגת העפעפיים לאחד משרירי המצח (מה שמכונה מתלה פרונטליס). זה מאפשר למטופל להרים את העפעף על ידי הזזת המצח לאחר ההליך.
אם פטוזיס כבר מתרחש בתינוקות או פעוטות, יש לחקור תחילה את הסיבות האפשריות. אם, כמו ברוב המקרים, מדובר בפטוזיס מולד, על מומחה להעריך עד כמה הוא בולט ובאיזו מידה נפגעת הראייה של הילד. כלל האצבע הוא: אם יותר משני שליש מה- תַלמִיד מוסתר, ראייה דו-עינית כבר אינה מספקת והילד היה בהכרח לפתח מום בראייה (מה שמכונה אמבילופיה) לאורך זמן.
לכן, במקרים כאלה יש צורך לתקן את הפטוזיס בניתוח בשלב מוקדם, כך שעיניו של הילד לא ייפגעו בהתפתחותם. זה כמובן מתקבל על הדעת שתהליכים אחרים שדורשים מקום כמו גידול תוך גולגולתי וכדומה. , עלול ללחוץ על שריר הרמת העפעפיים או על העצב המספק אותו ובכך להוביל לכישלון. גם כאן מומלצת התערבות כירורגית. אם, לעומת זאת, הפטוזיס אינו חמור כל כך והילד אינו מושפע ממנו עוד יותר בחיי היומיום שלו, מספיק להתבונן בעין ולהמתין לראות אם הפטוזיס עשוי לעלות עם הזמן.
העיקרון של אקופונקטורה מבוסס על העובדה שזרמי אנרגיה מסוימים בגוף, שאינם נראים לעין, עוברים בקווים, מה שמכונה מרידיאנים. אם זרימת האנרגיה בקווים אלו מופרעת, יגרמו מחלות. בהתאם, על פי הרעיון של אקופונקטורה, עפעף נפול מבוסס על זרימת אנרגיה לקויה באזור הפנים. על ידי הכנסת קטן, עדין אקופונקטורה מחטים, נעשה כעת ניסיון לכוון את זרימת האנרגיה למסלול הנכון שלה. אין ערובה להצלחה בהליך זה (ולכן הוא אינו משולם על ידי בריאות חברות ביטוח), אך במקרים בודדים מדווח על שיפור בסימפטומים.
