תדירות קרדיומיופתיה | קרדיומיופתיה

תדירות קרדיומיופתיה

הנפוץ ביותר קרדיומיופתיה היא קרדיומיופתיה מורחבת. שכיחותה, או שכיחותה, היא 40 מקרים לכל 100 000 תושבים. גברים נוטים פי שניים יותר לנשים לחלות במחלה.

המחלה יכולה להופיע בכל גיל, אך שיא הגיל הוא בעיקר בין הגילאים 20 עד 50. השכיחות של חסימת יתר היפרטרופית קרדיומיופתיה הוא נמוך מאוד, בערך 0.2% מהאוכלוסייה. הצורה הנדירה ביותר של קרדיומיופתיה בעולם המערבי הוא הצורה המגבילה.

במדינות טרופיות, לעומת זאת, הוא יכול להוות עד 25% מקרדיומיופתיה, תלוי בעיקר במספר מחלות הלב. קרדיומיופתיה של החדר הימני פוגעת בעיקר בגברים צעירים ויש לה שכיחות של 1 מכל 10 מקרים. זה גם מהווה כ 000-10% ממקרי לב פתאומיים והוא שכיח יותר מבחינה גיאוגרפית באיטליה. מספר הקרדיומיופתיות הלא מסווגות הוא נדיר ביותר.

הִיסטוֹרִיָה

הסימפטומים של קרדיומיופתיה יכולים להיות נגזרים ממגבלות התפקוד שלהם בהתאמה. התסמינים העיקריים כוללים קוצר נשימה, עייפות, אובדן הכרה לטווח קצר, מים בריאות ו כאב בחזה. כאן, לא ניתן להקצות את הסימפטומים האינדיבידואליים לצורה ספציפית של קרדיומיופתיה, מכיוון שלרוב המנגנונים השונים מובילים לתמונה קלינית דומה.

קוצר נשימה ומתח מופחת הם התלונות העיקריות בהן מטופל מבקר אצל רופאו. כאב בחזה שכיח יותר בקרדיומיופתיה היפרטרופית, למשל, מכיוון שהגוף אינו מצליח לספק את המוגבר לֵב מסה עם חמצן נוסף במתח. קוצר הנשימה נגרם על ידי דם גודש בריאות.

אל האני לֵב כבר אין את הכוח לשאוב את דם הרחק מהריאות, והחלק הנוזלי של הדם יכול להיכנס לריאות. בסופו של דבר זה מונע הובלת חמצן ויכול גם להוביל מים בריאות (בצקת ריאות). הגורמים לקרדיומיופתיה שונים הם רבים ויכולים להיות משויכים למנגנוני מחלה שונים.

אלה כוללים גורמים גנטיים, פתוגנים חיידקיים / נגיפיים ומחלות מערכתיות. ניתן לחלק קרדיומיופתיה מורחבת לצורה ראשונית ומשנית. בצורה הראשונית, המחלה נובעת ישירות מה- לֵב השריר עצמו ומהווה כ -10% מכלל המקרים של קרדיומיופתיה מורחבת.

ניתן לחלק את הצורה המשנית של קרדיומיופתיה מורחבת לשלושה גורמים עיקריים אחרים, שכל אחד מהם מהווה כ -3% מהצורות המשניות. הסיבות המשפחתיות מבוססות על מום גנטי, לפיו המידע הגנטי לקוי, מה שמבטיח ייצור של שריר לב חשוב חלבונים. אלה חשובים במיוחד להתפתחות חוזק שרירי הלב.

גם לתהליכים דלקתיים תפקיד חשוב, כמו בקטריה ו / או וירוסים עלול לפגוע בשריר הלב. בנוסף, הגוף יכול גם לפגוע בשריר הלב דרך הגוף עצמו חלבונים (נוגדנים). זו תהווה אז מחלה אוטואימונית כביכול.

נזק רעיל מהווה גם 30% מהגורמים המשניים. נראה כי אלכוהול ממלא כאן תפקיד מוביל והתבסס כגורם העיקרי, במיוחד במדינות המתועשות. קרדיומיופתיה היפרטרופית היא מחלה תורשתית וניתן לגלות מקרים משפחתיים חיוביים בכ- 50% מהמקרים.

בינתיים ניתן לזהות 10 מוקדי גנים ויותר מ 100 אתרי מוטציה שונים כגורם לקרדיומיופתיה, מה שעלול להוביל לקרדיומיופתיה היפרטרופית. כאמור לעיל, קרדיומיופתיה מגבילה שכיחה יותר באזורים הטרופיים בעולם וניתן לחלק אותה גם לצורות ראשוניות ומשניות. הצורה הראשונית גורמת ל- a רקמת חיבור שיפוץ של שרירי הלב, מה שמוביל להתקשות הלב וחוסר יכולתו לעבוד כמו שצריך.

של לופלר דַלֶקֶת פְּנִים הַלֵב (של לופלר דלקת קרום הלב) ממלא כאן תפקיד חשוב מאוד. זה מתחיל בדלקת של הלב ומסתיים בלב נוקשה ומוגבל תפקודית. הצורה המשנית נגרמת בדרך כלל על ידי מה שמכונה מחלות אחסון.

מחלות אחסון מתרחשות כאשר חומר נשאר בגוף או שלא ניתן לפרק אותו. ניתן להפקיד חומרים אלה בכל מקום ובכך להוביל לפגיעה תפקודית באיבר המתאים. מחלות אחסון המובילות לקרדיומיופתיה מגבילה הן עמילואידוזיס, סרקואידוזיס ומחלות שונות לאחסון שומן וסוכר.

קרדיומיופתיה של החדר הימני היא מחלה תורשתית גנטית ולעיתים קרובות ניתן לאשר אותה במשפחות. הקרדיומיופתיות הלא מסווגות מבוססות בדרך כלל גם על מום גנטי. קרדיומיופתיה מאובחנת לאחר בדיקות קרדיולוגיות שגרתיות, ובמקרים מיוחדים מבוצעות בדיקות גנטיות לצורך ביצוע האבחנה הסופית.

בדיקות קרדיולוגיות שגרתיות כוללות בדיקה גופנית, אלקטרוקרדיוגרמה (א.ק.ג), אקו לב, צנתור לב, חזה רנטגן ובמקרים מסוימים שריר לב ביופסיה. עם ה בדיקה גופנית, הקרדיולוג ניגש לאבחון בכך שהוא מחפש שינויים אופייניים בגוף ביחס להפרעות קרדיולוגיות. ה אלקטרוקרדיוגרמה מאפשר לרופא לבדוק את החשמל תפקוד הלבכאן, הקרדיולוג יכול להצהיר על פונקציונליות קווי החשמל, וכך גם לקבוע את ההפרעה החשמלית האופיינית לקרדיומיופתיה מסוימת.

אקו לב הפך לבדיקה הסטנדרטית באבחון קרדיולוגי. כאן, הרופא יכול לקבל תמונה ישירה של הלב ובמידת הצורך, את ההפרעה. בנוסף, אקוקרדיוגרפיה מאפשר לרופא לראות מה ה דם זרימה בתוך הלב היא כמו.

זרימת הדם בתוך הלב אומרת הרבה על מידת התפקוד של שריר הלב. שריר הלב ביופסיה הוא הליך בו מסירים חתיכה קטנה של רקמת לב על מנת להצהיר אחר כך על השינויים הפתולוגיים של הלב ברמה התאית. בדיקה זו מבוצעת לעיתים קרובות בשילוב עם תחומי רפואה אחרים כגון פתולוגיה.

צנתור לב משמש לעתים קרובות כדי לשלול את אחד הלב כלי חסום, מה שעלול לגרום לתסמיני לב אופייניים. הטיפול בקרדיומיופתיה תלוי בהפרעה הנגרמת על ידי הקרדיומיופתיה. בהתאם לכך, על הרופא להכיר באופן טבעי אם הקרדיומיופתיה היא ראשונית או משנית.

הסיבה הבסיסית לקרדיומיופתיה מורחבת היא שהחדר מורחב בצורה חריגה ולא ניתן לשאוב את נפח הדם מספיק. כאן הטיפול מכוון:

• צמצום הנפח במחזור
• הורדת לחץ הדם ו
• צמצום עבודת הלב.

כך הלב מוגן ויכול לשאוב בצורה יעילה יותר. התרחבות הלב יכולה גם להוביל הפרעות קצב לב, שגם אותו יש לטפל.

במהלך הטיפול, מדללי דם ותרופות המווסתות את קצב לב משומשים. במקרים חמורים יש לשקול האם קוצב לב טיפול מתאים. בקרדיומיופתיה חסימתית היפרטרופית, הלב נלחם נגד מכשול מתמיד.

זה עולה ללב מידה רבה של כוח, מה שבסופו של דבר יכול להוביל לעייפות לב. על מנת להפחית את עבודת הלב, חוסמי בטא ו סידן משתמשים במעכבים מכיוון שהם מפחיתים את חוזק הלב ומשפרים את מילויו. אם הטיפול התרופתי בקרדיומיופתיה אינו יעיל, ניתן להפוך את חלקי הלב המייצגים את המכשול ללא יעילים על ידי צעדים פולשניים, או להסיר אותם במהלך הליך כירורגי.

קרדיומיופתיה מגבילה מטופלת גם על פי התסמינים הנתונים וניתן לטפל בה באופן דומה לקרדיומיופתיה מורחבת או לקרדיומיופתיה חסימתית היפרטרופית. מכיוון שבמקרים רבים יש גם דלקת בשריר הלב עם מעורבות של קרום הלב, יש לטפל באלה גם בתרופות נוגדות דלקת. ניתן לטפל בסימפטומים רק בקרדיומיופתיה של החדר הבלתי מסווג והימני.